ביום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ונפגעי פעולות האיבה, החברה הבדואית אינה מבקשת פרסים, תקציבים או תארים. היא מבקשת דבר אחד בלבד: תזכרו. תזכרו שהיינו שם – חלק בלתי נפרד מהמאבק, מההגנה, מהנתינה ומהאובדן. אהבנו את הארץ הזאת גם כשממשלות ישראל דחקו אותנו לשוליים. ביום ההוא, שבו הגנו על הבית, לא היינו בשוליים – עמדנו בלב העשייה, מתוך ערכים, מתוך אחריות, מתוך דאגה כנה לכל מי שחי כאן.
7 באוקטובר הוא לא יום נוסף בלוח השנה. הוא שבר, זעקה, והוא היה גם רגע של מבחן עבור החברה הבדואית בנגב. חברה שלרוב זוכה לייצוג שלילי נחשפה כפי שהיא באמת: פצועה אך חזקה, מודרת אך שותפה, כאובה אך גיבורה. למרות ריבוי הזהויות והמורכבויות שבתוכה, עמדה החברה הבדואית כתף אל כתף עם כל חלקי החברה הישראלית – יהודים וערבים כאחד. לא מן השוליים, אלא מהלב; מתוך בחירה, אחריות ושותפות עמוקה.
לצד הכאב והשבר נולדה גם תקווה – לא תקווה של סיסמאות, אלא תקווה של מעשים. תקווה של סולידריות, של אחריות. 15 גברים מהחברה הבדואית יצאו באותו בוקר שבת לחלץ משפחות ולסייע לניצולים במסיבת נובה וביישובי העוטף. הם עשו זאת בלי נשק, בלי מגן – אלא רק עם לב פתוח.
עומר אבו סבילה ז"ל רץ להציל שתי ילדות בשדרות ונהרג מירי. שישה ילדים מהחברה נהרגו, ושלוש נשים נוספות איבדו את חייהן כי בתיהן לא היו ממוגנים. לצד הקורבנות, גם שישה אזרחים בדואים נחטפו לעזה: שלושה מהם – בילאל ועאישה אלזיאדנה ופרחאן אלקאדי – שבו הביתה, בעוד סאמר טלאלקה, יוסף וחמזה אלזיאדנה לא חזרו. סאמר הצליח להימלט מהשבי אך נורה ונהרג, ואילו השניים האחרים הושבו לאחר מותם.
זה איננו סיפור של פריפריה. זהו סיפור של לב ונשמה – סיפורה של החברה הישראלית כולה. החברה הבדואית נלחמה גם בלי מדים: כרופאים, כאחיות, כפרמדיקים, כחקלאים, כחמ"לניקים. נשים וגברים שפעלו מתוך תחושת שליחות. בזמן אמת, החברה שכה רבות מדירים אותה התייצבה בחזית הסיפור הישראלי. לא חיכינו להזמנה. פעלנו.
אחדות, כפי שנאמר, אינה תלויה בהסכמה. היא תלויה ביכולת לכבד, להקשיב ולחיות יחד למרות חילוקי הדעות. החברה הבדואית איננה שוליים. היא לב פועם, חלק בלתי נפרד מהחברה הישראלית. אנו נושאים באחריות, משלמים את המחיר, ומבקשים גם להיות שותפים מלאים. ביום הזיכרון הזה נזכור את כולם – מכל העדות, מכל הדתות. נשים, גברים וילדים שנפלו על הגנת החיים.
דווקא מתוך הכאב המשותף יכולה לצמוח תקווה משותפת. לא רק לחיות יחד – אלא לבנות יחד עתיד של כבוד הדדי, של חיים בצוותא. לא אחד ליד השני – אלא אחד עם השני.
ואחיד אלהוזייל הוא סא"ל במיל' ופעיל חברתי תושב רהט
