ראש פינה: "בזכות רוחו של ארנון אף אחד מאיתנו לא פרש מהמילואים"

צוותו של סרן (במיל') ארנון משה אברהם בנבניסטי וספי מיסוד המעלה, שנפל בעזה בנובמבר 2023, התכנס הבוקר (רביעי) לציון יום הזיכרון בבית העלמין הצבאי בראש פינה.

"ארנון – זה האדם שהיית רוצה שיהיה איתך" אומר ל'דבר' אדיר צדוק, אחד מחברי הצוות. "שואף למצוינות, אין סוף אנרגיות, אהב בעיקר סוסים. הצבא לא רצה לקחת אותו לקרבי ולא לקצינים בגלל שלא למד בבית ספר.

"בשבעה באוקטובר יצא להילחם בעוטף בלי שעוד הייתה לו יחידה. המוות שלו שנייה לפני שנכנסנו למשימה בעזה שבר אותנו. בוקס בבטן. בחיים לא בכיתי ככה. הצוות הקים לכבודו מוקד זיכרון בכפר הסוסים של כפר שרונה, שם עבד.

"אנחנו 350 יום במילואים. לא רואים את האישה והילדים חודשים. הרבה פעמים אני מגיע לאפיסת כוחות, ומרגיש את רוחו של ארנון – בגללה אף אחד אצלנו לא פרש מהמילואים".

מודי רובינשטיין מראש פינה מספר שהמשפחה מגיעה לבית העלמין בראש פינה בכל שנה: "זה חוק שקיבלנו מאבא, מספר השנים שעברו לא משנה". דודו, יגאל רובינשטיין, נפל במלחמת העצמאות, ואחיו יגאל רובינשטיין נפל במלחמת יום הכיפורים "בשנתיים האחרונות יום הזיכרון נחווה אצלי יותר קשה בגלל כל מה שקורה בארץ. יש פה המון שכול טרי של אנשים צעירים שמערבב את הכול מחדש".

גם אורי, קרוב משפחה של טוראי גלעד שמאי שנפל ב-1968, מביע תחושות דומות. "ככל שהשנים עוברות התחושה על אובדן החיים הצעירים רק כבדה יותר. ובמיוחד בשנתיים האחרונות. לצערי, אז כמו היום לא מרגיש לי שהשלטון באמת מתייחס ביראת קודש לחיי הצעירים שמוכנים למסור את נשמתם".

הר הרצל: "לעמוד ליד קבר שאף אחד לא עומד לידו"

בבית העלמין הצבאי בהר הרצל, שבו נערך הטקס הממלכתי המרכזי, העומס ניכר כבר מוקדם יותר הבוקר. חלק מהחלקות נסגרו לכניסת מבקרים נוספים, וסדרנים נעמדו בכניסות לחלקן, חסמו את המעבר: "אין מקום, זו סכנת חיים".

בחלקת הצנחנים בהר הרצל נשאר רק אדם אחד לעמוד במשך למעלה משעתיים. אנשים הגיעו אליה לזמן קצר והמשיכו הלאה, אבל סגן י', שעלה מאנגליה לפני 4 שנים, נשאר ליד קברה של הצנחנית חביבה רייק, שנשבתה ונרצחה על אדמת אירופה במלחמת העולם השנייה.

"הרגשתי שזה לא יום לתיירות", אומר י', "החלטתי לעמוד ליד קבר שאף אחד לא עומד לידו. אני עושה את זה בכל שנה מאז שעליתי". י' עלה לישראל בגיל 23 וכעבור שנה התגייס לצה"ל, ומשרת מאז בתפקיד טכנולוגי בתחום ההתייעלות האנרגטית של צה"ל, תחום שאותו למד באנגליה.

פתח תקווה: "היינו בעזה, ועוד חשבנו שענבר בחיים"

בדירת הוריה הקטנה בפתח תקווה, עשרות באו לבקר את הוריה של ענבר היימן, שנחטפה בנובה, ולאחר מכן נודע שנהרגה.

ענבר, שנודעה גם בשם האומן שלה, pink!, נודעה ביכולתה להתחבר עם מגוון גדול של אנשים.

חלק גדול מהחברים שבאו לבקר היו עם ענבר בצבא. אחרים הכירו אותה כאמנית, סטודנטית, או פשוט אדם שמסתדר עם כולם. "כשהיינו בעזה, בתחילת המלחמה, מישהו מהמחלקה אמר 'זה הכי קרוב לענבר שהיינו'" סיפר אחד החברים. "כולנו שתקנו. אז עוד חשבנו שהיא בחיים".

דן גולן (36) הכיר את היימן לגמרי במקרה: "גרנו באותו אזור בחיפה, ונפגשנו באירוע מיוחד של האפליקציה פוקימון גו". הוא סיפר שהלך בעבר עם השלט של ענבר לכיכר החטופים: "הרגשתי שאין מספיק מודעות לזה שיש נשים בשבי". הוא הביא איתו את השלט מחיפה.

בבית הספר התיכון של ענבר, אחד העם בפתח תקווה, הקדישו חלק מהטקס לזכרה. בחצר בית הספר, צבעו התלמידים ספסל לזכרה, בצבע הוורוד המזוהה איתה.

שדרות: "תמיד הייתה עצבות, אבל 7 באוקטובר זה בתקופה שלנו"

חניכי הנוער העובד והלומד בעיר שדרות הגיעו כמדי שנה לבית העלמין לחלק זרי פרחים למשפחות השכולות. לצידם דוכנים נוספים של חרדים ודתיים, המחלקים למשפחות נרות נשמה. ב-250 בתי עלמין ברחבי הארץ מחלקים היום כ-135,000 זרי פרחים.

עבור ליאן דניאלס (18), מדריכה בקן שדרות שבשנה הבאה תצא לשנת שירות בתנועה, זו השנה הרביעית ברציפות שהיא מגיעה. "יש לי קרוב משפחה שנרצח בפעולת איבה, יעקב יעקובוב, ואני מנצלת את ההזדמנות לשים פרח על הקבר שלו. התחושה בחלוקת הזרים היא שאני מסייעת למשפחה שמי יודע מה היא עברה, ומתחזקת בחזרה.

"אני לא אשכח מיום השנה לשבעה באוקטובר את התמונה של אישה עם תינוק ששכלה את בעלה. תמיד הייתה עצבות, אבל שבעה באוקטובר זה שונה, כי זה קרה בתקופה שלנו".

האנדרטה ללוחם הבדואי: "יש כאן מצבות לשני חברים שלי"

החברה הבדואית על גווניה התכנסה להתייחד עם זכר נופליה באנדרטה ללוחם הבדואי שבגליל התחתון, ליד מחלף המוביל. חברים ותיקים נפגשים מעל למצבת חבר שנפל. משפחה צעירה מתכנסת ליד מצבה סמוכה. נשים יושבות בצד על ספסל, מחפשות מרגוע,
בצד מתאספים יהודים שבאו לחלוק כבוד. "אני שכן שלהם, הם אנשים טובים", אומר אחד מהם, "יש כאן מצבות של שני חברים שלי".

237 חללים מונצחים במקום, בהם 4 נוצרים. 13 חללים בדואים נפלו עד עתה במלחמת חרבות ברזל.

קריית שאול: "ראינו אישה מתייפחת שלא הגיעה לקבר יקיריה לפני הצפירה, החלטתי שזה לא יקרה יותר"

בכניסה לבית העלמין קריית שאול בבוקר יום הזיכרון, מתנדבים של ארגון 'ידידים' מציעים הסעות לקשישים ולאנשים עם מוגבלות לחלקת הקבר של יקיריהם. "אנחנו כבר עשור נפרשים עם אלפי מתנדבים מדי יום זיכרון ליד בתי העלמין מצפון לדרום", הסביר אחד המתנדבים, "את הפרוייקט של הקלנועיות התחלנו לפני כחמש שנים. הייתה שנה שבה ראינו גברת מבוגרת מתייפחת שלא הצליחה להגיע לקבר יקיריה לפני הצפירה. החלטתי שזה לא יקרה יותר. רכשנו קלנועיות ובכל שנה אנחנו גם משכירים ומשאילים כדי לתת מענה לאנשים. לצערי הביקוש תמיד עולה על ההיצע".

ניר גרינפלד ורגב שמואלי ונטע מגנזי משבט צופי רמת גן סיפרו שהם מגיעים  לבית העלמין בכל שנה. "אנחנו מתחלקים לזוגות או שלישיות, וכל קבוצה עוברת בין מספר קברים של נופלים מרמת גן, קוראת את הסיפור שלהם, מדברים עם המשפחות ומניחים פרחים. זה מרגיש כמו המעט שאנחנו יכולים לעשות".