"אצלנו, גם אוקטובר, בשש וחצי בבוקר, שמענו את נהמת המפלצות בדרך לבתי הילדים שלנו. הבתים הקטנים, שהיו לתנורים יוקדים מאש הרוע האינסופי, בשכונת דור-צעיר, שהייתה לטרבלינקה למשך שלושה ימים של אוקטובר. שלושה ימים של שואה תחת דגל ישראל, שירד לחצי התורן" כך סיפר איש התקשורת שמעון אלקבץ, אביה של סיון אלקבץ שנרצחה עם בן זוגה ב-7 באוקטובר בכפר עזה, שנשא את דבר המשפחות השכולות היום (רביעי) בטקס האזכרה הממלכתי לזכר חללי פעולות האיבה.
בטקס נאמו גם נשיא המדינה יצחק הרצוג, ראש הממשלה בנימין נתניהו, יושב ראש ארגון נפגעי פעולות האיבה אייבי מוזס, שרים וראשי מערכת הביטחון. בתחילת נאומו של נתניהו נשמעו קריאות ביניים נגדו.
מספר האזרחים שנרצחו בפעולות איבה משנת 1851 (הקמת היישוב היהודי בארץ ישראל), ועד היום. עומד על 5,229. מקום המדינה, מספר החללים עומד על 4,503 נרצחים. מסך החללים– 800 ילדים ובני נוער עד גיל 18. כמו – כן, 211 אזרחים זרים נרצחו במסגרת פעולות טרור לאורך השנים. מאז יום הזיכרון אשתקד ועד היום נוספו 79 נרצחים בפעולות האיבה. מאז תחילת המלחמה ועד היום נרצחו 934 אזרחים, 778 אזרחים מתוכם נרצחו באסון ה-7/10.
הנשיא הרצוג: "להנמיך את להבות העימות הפנימי"
לאחר פתיחת הטקס, קריאת הקדיש ותפילת 'אל מלא רחמים', היה הנשיא הרצוג הראשון לשאת דברים. בנאומו סיפר הנשיא על מפגשו עם מיטל בן פורת, ששכלה את בעלה משה במתקפת 7 באוקטובר. הרצוג הדגיש בדבריו את חשיבותה של האחדות בקרב עם ישראל במיוחד בשעת מלחמה: "הברית הישראלית הזאת מוטלת על כתפי כולנו, בכל מובן אפשרי: היא מחייבת אותנו לחזק את הגשרים בתוכנו, להנמיך את החומות והלהבות של העימות הפנימי, ולא לתת לאויבינו את מתנת השנאה הפנימית. היא מחייבת אותנו לבצר את ביטחון אזרחי ישראל, ולהיאבק באנטישמיות ובשנאת ישראל בכל רחבי תבל. היא מחייבת אותנו לבנות חברה של חסד, ולהבטיח שאורחות חיינו, החינוך, התרבות והכלכלה מבטאים חזון של חיים, של אחריות ושל סולידריות. היא מחייבת אותנו לחזק את חיילות וחיילי צה"ל וכוחות הביטחון כולם, בחובה, בקבע ובמילואים; ולתמוך בפצועי פעולות האיבה ומערכות ישראל".
הרצוג התייחס בדבריו גם למחוייבות להחזרת החטופים: "כמובן שהברית הזאת – הברית הישראלית – מחייבת אותנו לפעול בכל דרך ובכל הכוח כדי להשיב את כל החטופים הביתה. עד האחרון שבהם. השבת החטופים היא הברית הבסיסית ביותר בין המדינה ואזרחיה, ולמעשה זוהי גם הברית המוסרית והיהודית לאורה אנחנו הולכים".
נתניהו: "ב-7 באוקטובר פגשנו את הרוע המוחלט"
ראש הממשלה בנימין נתניהו נאם בטקס, תוך שהחלו קריאות ביניים מהקהל. בנאומו אמר: "תקומת ישראל לצערנו נקנית בכאב ובדם. על כך נאמר במקורותינו 'בדמייך חיי'. לכן, אני אומר בשם יקירינו – נוסיף חיים, נבנה את ארצנו, ננצח את אויבינו".
על אירועי 7 באוקטובר אמר: "לפני למעלה משנה וחצי – ביום הטבח הנורא ביישובי הדרום – נפתח פרק חדש במאבק המתמשך שלנו נגד מפלצות הטרור שרוצות להכחידנו. באותו יום – שמחת תורה, ה-7 באוקטובר – באותו יום פגשנו את הרוע המוחלט פנים אל פנים. לא מן המארב, לא בתקיעת סכין בגב, או בירי חולף מרכב וגם לא בהנחת פצצות במקומות ציבוריים. זה היה מגע ישיר בין בני השטן מרצועת עזה, לבין יהודים וישראלים ישרי-דרך: תינוקות וילדים, צעירים ומבוגרים, גברים ונשים, באי מסיבת ה'נובה', משפחות וקהילות.
מסע נתעב של הרג, התעללות, אונס, שריפה וחטיפה".
רה"מ הבהיר כי "גם בשעות אלה אנו פועלים על מנת להשיב את כל חטופינו – חיים וחללים. נוסיף להילחם כדי להשמיד את חמאס. לפני למעלה משנה וחצי החל המאבק המתמשך שלנו נגד מפלצות הטרור. באותו יום פגשנו את הרוע המוחלט פנים אל פנים – מגע ישיר בין בני השטן לבין יהודים וישראלים ישרי דרך".
יו"ר ארגון נפגעי פעולות האיבה: "לא להכביד על המשפחות"
יו"ר ארגון נפגעי פעולות האיבה, אייבי מוזס, ששכל את אשתו עופרה ובנו טל, נשא גם הוא דברים בטקס: "מאז קום המדינה, המאבק על קיומנו לא פוסק, אבל במלחמת 'חרבות ברזל' נפער פצע שלא ידענו כמותו. מעולם לא שילם העורף הישראלי מחיר דמים כה גבוה – ואנחנו ממשיכים לשלם.
"אדוני ראש הממשלה, חברי הממשלה וחברי בית המחוקקים, אסור להותיר את המשפחות להתמודד לבדן עם הכאב. אל לנו להכביד עליהם בבירוקרטיה, במאבקי קיום או במלחמה נוספת על זכויותיהם". מוזס הודה בדבריו לראש הממשלה ולשרים, שהצביעו בעד הקמת היכל הנצחה ממלכתי בהר הרצל.
שמעון אלקבץ: "אסור לנו להתמכר לשקט. אסור לנו להחריש"
את דבר המשפחות נשא שמעון אלקבץ, אביה של סיון, שנרצחה בשכונת דור-צעיר בכפר עזה, בטבח 7 באוקטובר. בדבריו אמר: "כאן, עם צבא ההגנה לישראל, עליו גדלנו ובו האמנו, הגיעו בהמוניהם המפלצות הנאציות החדשות של הרייך החמסניקי. הפעם, עם מצלמה על הראש, נחושים, עם תג מחיר: לרצח, להשמדה, לטבח, לאונס, להתעללות ולגזל, לחטיפה".
על בתו סיון אלקבץ, הוא סיפר: "לבית של סיון הגיעו ענקים. עמלקים. בתוך הכאוס הנורא, אמרו לנו שכולם שם, בדור צעיר, מנותקי קשר. לא! סיון בחרה איך ועם מי יהיה הקשר. עלינו החליטה לשמור. במהירות היא כתבה את הודעת החיים האחרונה שלה: 'אבא, תבטיח לי שאתם בסדר, שאמא בסדר, שגיא בסדר, שנועה… הם היו לנו בחלון' אף מילה על ירי". עוד סיפר אלקבץ על חוסר הנוכחות של צה"ל ביום ההוא: "התחינה לשמיים שם, והשמיים של השבת השחורה, ב-7 באוקטובר, השמיים האלה, שהיו ריקים ממטוסים ומסוקים, בשבת שהייתה אמורה להיות השמחה של התורה".
בדבריו, השווה בין אירועי 7 באוקטובר למאורעות השואה: "אצלנו, גם אוקטובר, בשש וחצי בבוקר, שמענו את קרקוש המתכת הקרה של הסכינים והגרזינים, שמענו את נהמת המפלצות בדרך לבתי הילדים שלנו, שמענו את גדרות התיל ושערי הברזל, נמעכים תחת הרוע, כמו נייר אפייה מרשרש. בדרך לבתים המסודרים והנקיים עם הווילון הרקום בחדר השינה, עם ספרי השירה והלימוד על כּוֹנָנִית שחורה, עם צנצנות התבלינים במטבחון, עם חלומות של אהבה ראשונה, הבתים הקטנים, שהיו לתנורים יוקדים מאש הרוע האינסופי, בשכונת דור-צעיר, שהייתה לטרבלינקה למשך שלושה ימים של אוקטובר. שלושה ימים של שואה תחת דגל ישראל, שירד לחצי התורן".
את דבריו סיים אלקבץ בנימה של תקווה: "אסור לנו להתמכר לשקט. אסור לנו להחריש. אנחנו ממירים את הדממה בקדושת הזיכרון, בהנצחת העדות, ובמקום בו ביקשו לקבור אותנו, אנחנו שותלים שורשים של חיים. כי אי אפשר לרצוח יופי, ערכים, יידע, חוכמה. הטרגדיה שלנו, אובדנה של סיוני שלנו, היא גם הטרגדיה של העם היהודי, של החברה הישראלית. בשקט הזה אנחנו מבטיחים: נהיה!".
