ביום שבת האחרון עלתה ארסנל למשחק חוץ מול ווסט ברומוויץ' אלביון, קבוצת מרכז טבלה בפרמייר ליג. המשחק עצמו לא התעלה לרמה גבוהה והסתיים בהפסד נוסף לארסנל וירידה למקום השישי מתחת ליריבה השנואה מנצ'סטר יונייטד. את הכותרות הראשיות מהמשחק תפסו דווקא אוהדי התותחנים מארסנל, שבימים אלו מסלימים את מאבקם לסיום תפקידו של ארסן ונגר, ואפילו עירבו בו כלי טיס קלים.
רגעים לפני עליית השחקנים למגרש עבר מטוס קל מעל האצטדיון כאשר מאחוריו מתנוסס שלט גדול שקורא – "לא לחוזה, ונגר החוצה". המחאה באה על רקע דיווח בעיתונות כי למאמן הותיק הוצעה הארכת חוזה. המוחים קוראים מזה זמן למאמן לסיים את תפקידו – תפקיד בו הוא מחזיק זו העונה העשרים. כמה דקות לאחר מכן בעת שאלכסיס סנצ'ז השווה זמנית את התוצאה עבר מטוס נוסף מעל ההתרחשויות והפעם עם הבאנר "בארסן אנו בוטחים, כבדו את א.ו".
https://twitter.com/BigSportGB/status/843081972998176768
קצת מוגזם, לא? השקעת משאבים גדולה כל כך בוויכוח על החלפת מאמן, ניתן להבין רק מהעמקה במקומו של ונגר בהיסטוריה המכובדת של המועדון הגדול והיציב ביותר בלונדון.
העובדות
נתחיל במספר נתונים – ארסן ונגר התחיל לאמן את ארסנל בעונת 1996/97. מאז נעמד הצרפתי על הקווים בהייבורי נכנסו לאמן ברחבי הפרמיירליג כ-150 מאמנים. ונגר אימן מול 11 מאמנים שונים של טוטנהאם וצ'לסי, 8 מאמנים של ליברפול ו-4 של מנצ'סטר יונייטד.
Alexis on #Arsenal's Invincibles team: "The Invincibles had a positive mentality. They knew that they had to win matches" pic.twitter.com/Qf5WZhIPfa
— Gurjit (@GurjitAFC) March 17, 2017
בעונת הבכורה שלו תשלום השיא להעברת שחקן היה שייך לקבוצה אנגלית ועמד על 15 מיליון ליש"ט, שניוקאסל שילמה עבור אלן שירר. בתחילת העונה הזו השיא חזר לראשונה לאנגליה מאז אותה שנה כאשר מנצ'סטר יונייטד רכשה את פול פוגבה בעבור 89 מיליון ליש"ט.
ביחס למועדון עצמו – כשהגיע ונגר למועדון, ארסנל החזיקה ב-10 אליפויות ו-6 גביעים. היום ברשותה של ארסנל 13 אליפויות ו-12 גביעים.
בנוסף לתארים הוביל המאמן את התותחנים לליגת האלופות בכל שנה, תרם למעבר של הקבוצה לאצטדיון החדש בעזרת מדיניות העברות שחקנים רווחית, וגידל עשרות כוכבים דרך מערכת הסקאוט והאקדמיה של המועדון. האיש מלווה את המערכת כל כך הרבה שנים שלעתים ניתן לתהות אם קראו למועדון על שמו.
עם רשימת תארים והישגים כזו נשאלת השאלה מדוע בוחרים האוהדים להשקיע כל כך בסיום עידן ונגר?
התשובה לשאלה זו נעוצה בעשור השני לתקופתו של ארסן במועדון.
מברזלנים לתותחני קצפת
ב-2006 הגיעה ארסנל לגמר ליגת האלופות לאחר רצף של 10 משחקים ללא ספיגת שער (שיא עד היום בליגת האלופות) והפסידה לברצלונה של רונלדיניו. שנתיים לפני כן סיימה הקבוצה עונה שלמה בפרמיירליג ללא הפסד. בעשור מאז, ארסנל נמצאת בנסיגה מתמדת אך אטית ביותר. הקבוצה ממשיכה לשחק כדורגל מעורר השראה אבל התוצאות לא מגיעות. הקבוצה אומנם מגיע באופן קבוע לשלב שמינית הגמר של ליגת האלופות כבר יותר מעשור, אך לא עוברת שלב זה כבר שבע שנים. לצד איום מתמיד על המקומות הראשונים, בליגה התותחנים ספגו בשנים האחרונות הפסדים מביכים ליריבות הצמרת ההולכות המתרבות. 8-2 למנצ'סטר יונייטד ב-2011, 6-3 למנצ'סטר סיטי ב-2013, 5-1 לליברפול ב-2014, 6-0 לצ'לסי ב-2014, ולאחרונה ההפסד המשולב בשני משחקים לבאיירן מינכן 10-2. בנוסף לתבוסות אלו האוהדים נאלצו לראות איך שחקניהם הבכירים עוזבים את המועדון בשביל לקחת תארים בקבוצות אחרות. השיא היה כמובן כאשר הקפטן של הקבוצה רובין ואן פרסי עזב את המועדון לאחר עונת שיא שלו לטובת מנצ'סטר יונייטד, אתה זכה באליפות בעונה לאחר מכן.
ניתן לומר שאם הזכרון המהדהד מהעשור הראשון של עידן ונגר הוא עונת הבלתי מנוצחים אזי מה שנשאר לאוהדים להתגאות בו הוא ההגעה הרציפה לליגת האלופות והשער המדהים של ג'ק וילשר.
https://www.youtube.com/watch?v=SuyY755KQdg
ארסנל ב-2027
וכאן אנחנו מגיעים לשאלה הגדולה – מה עושים עכשיו? מי צודק? האם אלו האוהדים שרוצים בלכתו של ונגר, או אלו ההולכים ומתמעטים שמצביעים לעבר השנים האחרונות של היריבה הגדולה מנצ'סטר יונייטד אשר מאז עזיבתו של פרגוסון ב-2013 העסיקה שלושה מאמנים שונים וסיימה עונות במקום ה-7, ה-4 וה-5, לאחר יותר משני עשורים שבה לא סיימה מחוץ לטופ 3.
הפרמיירליג הולכת ומתחזקת בעשור האחרון. בימינו משחקות בליגה 6 קבוצות בכירות, וכולן חוץ מהתותחנים מינו בשלוש השנים האחרונות את המאמנים המצטיינים והחדשניים ביותר מרחבי היבשת (גווארדיולה בסיטי, קלופ בליברפול). המהפך בסגנון ובתרבות הבריאות שונגר הנהיג בהגיעו למועדון הונהג ושודרג בשאר המועדונים. הבעיה של מועדון שמחזיק באותו מאמן שני עשורים הוא שכשמגיע הזמן לשאול את שאלת המשך תפקידו קשה לדמיין את הקבוצה בלעדיו, כאשר טביעת אצבעו נמצאת בכל. חלק לא מבוטל מאוהדי הקבוצה לא מכירים את ארסנל בלי ארסן שלהם.
נראה שהגיע זמנו של ונגר לסיים את תפקידו בתור מאמן הקבוצה. אולי בכדי להפוך לדמות מייעצת רחוקה דוגמת פרגוסון ואולי דווקא להישאר הדמות המקצועית הבכירה במערכת בדומה לתפקיד הג'נרל מנג'ר בספורט האמריקאי, תוך כדי הבאת מאמן חדש לאימון הקבוצה.
ארסנל נכון לכתיבת שורות אלו ירדה למקום השישי בטבלה בזמן שעתידם של שני כוכביה הגדולים, אוזיל וסנצ'ז, לוט בערפל. יפה יעשו המועדון והמאמן עצמו אם יודיעו על סיום תפקידו בסוף עונת ה-20 שלו. האוהדים ישמחו לחודשיים של סגירת מעגל והכרת תודה לאיש שבנה את אצטדיון האמירויות.
*כותב שורות אלו הינו אוהד הקבוצה מילדות ועד היום מאמין גדול באמרה – "בארסן אנו בוטחים".
