"עצמאות ישראל במעמד הפועל" הייתה סיסמת האתוס של מעמד הפועלים בימי ראשית המדינה ולא בכדי, מעמד הפועלים, העובד והמשרת היה עמוד השדרה של המשק הישראלי. הסכמי העבודה הקיבוציים היו מובן מאליו במשק המרכזי והם שירתו את צרכי השעה של מדינה בסכנה מתמדת.

עצמאות ישראל על סף חגיגות ה-80 ושוב נדרשת לעצמאות הכרוכה במעמד העובד, אלא שהעובד היום הוא איננו פועל, אלא מעמד ביניים קלאסי, המשק כבר אינו רק משק מרכזי ובוודאי שאינו משק הסתדרותי, השוק הפרטי ובו מעמד הביניים עומד כעמוד השדרה של הכלכלה הישראלית.

העובד כעת זקוק להסכם עבודה המבטיח, בראש ובראשונה איזון מובנה בין חיי הפנאי והמשפחה לבין העבודה. צמיחה כלכלית הצמודה להישגי השוק הפרטי שיבוא לידי ביטוי בתלוש השכר ובתנאי רווחה שיעזרו למעמד הפועלים החדש, מעמד הביניים, לשרוד אל מול יוקר המחיה המשתולל. אם בעבר היו ועדי העובדים מתמקדים בעיקר בזכויות הבסיסיות, כמו שכר ותנאי עבודה, כיום הדרישות הבסיסיות הן הרבה מעבר לכך.

דור העובדים החדש  מציב יעדים גבוהים יותר. בין הדרישות הבולטות צריכות להיות עיגון שעות העבודה היברידית, המשלבות עבודה בין כותלי המשרד לבין עבודה מהבית; קיצור שבוע העבודה ושעות העבודה היומיות; אחת הדרישות שראינו, אצלנו בכלל, מאז 7 באוקטובר היא כמיהה של העובד לבלות יותר זמן בחיק משפחתו, וזה בדיוק מה שנכתב בהסכם הקיבוצי החדש: שבירת הקונספציה התעסוקתית שהעובד "מבלה" יותר זמן במשרד ולייצר איזון מובנה בין החיים האישיים לתעסוקתיים.

בנוסף, בשנים האחרונות עולה הרצון של העובדים בהקמת משפחה ולעיתים המשימה מאתגרת, בייחוד כשבני הזוג הם זוגות חד מיניים, כאן נדרש סיוע גם מצד המעסיקים שיכולים לעזור בהוצאות כבדות עבור תהליך הפונדקאות.

פתרונות יצירתיים ליוקר המחייה

יוקר המחייה הוא אתגר גדול עבור העובדים וכאן נדרשים פתרונות יצירתיים שיקלו על הכיס התופח בהוצאות העובד. כך לדוגמה בהסכם הקיבוצי האחרון דרשנו בין היתר צבירה של כרטיסי הסיבוס למיניהם, וכך למעשה העובד יכול לצבור עד 1,000 שקלים חודש, ורבים מהעובדים משתמשים בצבירה זו לרכישה ברשתות המזון במקום בהוצאות על מזון מהיר.

למשפחה במעמד הביניים חיסכון שנתי של אלפי שקלים הם ההבדל בין העשרה בחוגים, ושיעורים פרטיים לבין מרדף אינסופי אחרי האוברדראפט. זהו מעמד הביניים, מעמד הפועלים המודרני, והוא דורש התמודדות אמיתית עם יוקר המחייה, במטרה לא להותיר את העובדים מאחור בעידן של עלויות גבוהות.

אבל זה לא הכל. תחום חדש-ישן שנכנס לחיינו בשנתיים האחרונות הוא זכויות משרתי המילואים. עובדים המשרתים במילואים דורשים הכרה במעמדם, ולרוב נדרשת תמיכה כלכלית עבור הזמן שהם משרתים במילואים, ולעיתים גם מענקים שיתמכו במשפחותיהם שנדרשות לשאת בנטל במשך תקופה כה ממושכת.

העובדים דורשים להתפרנס בכבוד גם בגיל מאוחר

תוחלת החיים כיום גדלה וכך גם גיל הפרישה צריך להתאחר בהתאם, על פי יכולתו ורצונו של העובד. העובדים כיום, שחלקם משקיעים זמן ומאמץ בקריירה לאורך שנים רבות יותר, מבקשים להאריך את גיל הפרישה, ולהתאים את המדיניות למציאות שבה אנשים עובדים עד גיל 70 ואף מעבר לכך. הבקשה הזו לא באה מתוך רצון למתוח את גבולות הזמן, אלא מתוך צורך אמיתי להתפרנס בכבוד גם בגיל מתקדם.

וכמובן, אחת הסוגיות הבוערות ביותר היא הפנסיה. כיום, הפנסיה של רבים מהעובדים לא מספיקה לתמוך ברמת חיים סבירה לאחר פרישה. דור העובדים החדש מבקש פתרונות יצירתיים – קופות גמל חדשניות, השקעות לעתיד ושיטות פנסיה מתקדמות. עובדים לא מסתפקים בהבטחות עתידיות בלבד, הם רוצים פתרונות מיידיים, ודורשים את השינוי כבר עכשיו.

הסיפור הזה לא עוסק רק בהעלאת שכר או בהטבות נוספות. מדובר בשינוי של תפיסת עולם. ועד העובדים של היום לא רק שואף להבטיח את זכויות העובדים הנוכחיים, אלא גם להבטיח את עתידם בטווח הרחוק. הדרישה היא לשקול מחדש את כל מה שנחשב מובן מאליו עד כה – משעות העבודה ועד לגיל הפנסיה.

אנחנו סוללים את דרך עידן החדש של ועדי עובדים המבינים את צרכי העובדים בעולם המודרני. העובדים היום אינם מוכנים להמתין יותר – הם רוצים פתרונות אמיתיים, לא הבטחות של המעסיקים.

רוני רז הוא יו"ר ועד עובדי כלל ביטוח