בדו"ח מבקר המדינה שפורסם היום (שלישי) עולה כי החברה הממשלתית נצר השרון, שאחראית כיום על שיקום ופינוי מפעליה הישנים של תעש, לא עמדה ביעדיה לפינוי וטיהור האדמות עליהם שכנו מפעלי תעש במרכז, ובעיקר באזור השרון. כתוצאה מכך, נותרו באזור זיהומים מאסיביים, מטמוני אשפה, ואף חומרים נפיצים שגרמו לפיצוצים ועלו בחיי אדם. בתוך כך, עולה כי נציגי משרדי האוצר לא הגיעו למרבית הפגישות שהתקיימו בנושא.

חברת נצר השרון היא למעשה גלגולה של חברת תעש ההיסטורית. עם ההחלטה על ההפרטה של תעש, ב-2016 עברו מרבית נכסיה הפעילים של תעש הממשלתית אל החברה הפרטית 'תעש מערכות', שמאוחר יותר נרכשה על ידי חברת אלביט. הנכסים הלא פעילים הושארו בידי החברה הממשלתית, ששינתה את שמה לנצר השרון והופקדה על טיהור ומסירה של השטחים הנרחבים ויקרי הערך שבה פעלו המפעלים הישנים. אלא שעל אף שהמעבר, הכולל הקצאת 58,000 דונם של קרקעות חדשות מדרום לבאר שבע הוסכם ב-1978 וטרם הושלם. על פי הדו"ח, העיכובים המתמשכים בפירוקם של המתחמים ומכירתם כשטחי נדל"ן עלו למדינה יותר מ-4 מיליארד שקלים.

המתחם (השטח המתוחם בצהוב) באזור השרון בו נמצאים מפעלי תעש מערכות, בסמיכות לערי מגורים – רמת         השרון, הרצליה והוד השרון (2024) (מקור: עיבוד משרד מבקר המדינה מתוך מצגת ועדה מחוזית לתכנון ובנייה         בת"א והמרכז במשרד הפנים)

כך לדוגמה, על פי הדו"ח, במתחם נוף ים שליד הרצליה נפרצה הגדר, ועוברי אורח ומטיילים נכנסו אליו בחופשיות, על אף החומרים המסוכנים, הבארות הפתוחות והמכלים הרעילים המפוזרים בו. חמור מכך, תלמידי בית הספר הסמוך לרחיפה השתמשו בו לאירועים חברתיים, מבלי שהבינו שמדובר במתחם מסוכן שאמור להיות מחוץ לתחום הציבור. בנוסף, כתם צהוב גדול התפשט במי הים בחופים הסמוכים למפרץ, ככל הנראה כתוצאה מחומרים רעילים שהתפזרו באדמה ולבסוף חלחלו אל הים. השיא הגיע ב-2023, כשפיצוץ משמעותי של חומרי נפץ ישנים הרעיד את המתחם, ובנס האירוע הסתיים ללא נפגעים. הסיכון המשמעותי היה יכול להימנע, שכן המדינה התחייבה לטהר ולפנות את המתחם עד ינואר 2016, אולם לא עמדה בכך עד היום. בעקבות הפיצוץ הוחל בהקמתה של גדר, שהייתה אמורה להסתיים עד סוף 2024 – אולם גם פרויקט זה טרם הושלם.

הכתם הצהוב במי הים, נוף ים, 2023 (צילום: תחנת המשטרה גלילות)

מקרים אחרים הסתיימו גרוע יותר – ב-1992, באותו המתחם, נגרם פיצוץ משמעותי עוד יותר שגרם למותם של שני בני אדם, לפציעתם של 32 אנשים, ולנזק של יותר מ-20 מיליון שקלים. ב-2023, ממש באותה השנה, התקיים פיצוץ גם במתחם השרון, ובו נהרג אחד מהעובדים. פיצוצים נוספים, חמורים פחות, נגרמו גם במתחם יבנה ב-2021.

בעיית מימון ובעיה ארגונית

הדו"ח מונה סיבות שונות לעיכוב בפינויים של מתחמים שונים, אולם במרבית המקרים הוא מצביע על המדינה כאחראית. על אף שיש מקום לתהות על תהליך הפרטה שבו חברה פרטית מקבלת את חלקיה הטובים של החברה המופרטת ומותירה את המדינה עם הבעיות, בסופו של דבר מדובר בנכס של החשב הכללי (חשכ"ל).

על פי התוכנית המקורית, המימון לפירוקם של המתחמים היה אמור להגיע מהכסף שיכניסו כאשר יטוהרו ויועברו לרשות מקרקעי ישראל לצורך פרויקטי נדל"ן. אלא שלפי הדו"ח, מבנה זה יצר בעיקר סחבת ועיכוב, משום שהכסף היה יכול להתחיל לזרום רק לאחר שסוכמו כל תוכניות הבנייה והתכנון, מה שעלול להימשך שנים רבות.

בעיה נוספת על פי הדו"ח, היא בעיות בתיאום בין המשרדים. הדו"ח מותח ביקורת ספציפית על משרד האוצר בכלל, ועל החשכ"ל ואגף התקציבים בפרט, שבמשך שנה וחצי, מינואר 2021 עד יולי 2022, לא הגיעו להסכם מימון המשכי להסכם המימון שנחתם בפברואר 2019 עקב מחלוקות שונות.

הדו"ח מותח ביקורת נוספת על החשכ"ל בהקשר לאחד הצוותים שהיה אחראי על בקרת הפינוי – נציגי החשכ"ל הגיעו רק לארבע מתוך 25 פגישות של הצוות, ובכך פגעו משמעותית בתפקודו. גם חברת נצר השרון ספגה ביקורת מהמבקר, הן על חלקה בעיכוב ההסכם, והן על חכירת הקרקע ושיקומה במתחמים אליהו, נוף הגליל וקריית שמונה, שטרם הסתיימו, וחורגים בשנתיים וחצי מהמועד אליו התחייבה החברה.