זה התחיל ברייב, זה המשיך לקאנטרי, זה עבר לרוקנרול וזה הסתיים בדרים-פופ שנשמע כמעט סקנדינבי – מאות המילניאלז שהצטופפו אמש (שני) במועדון הבארבי בנמל יפו קיבלו מנונו ארוחת טעימות שכל מנה ומנה בה תוכננה והורכבה מראש עד הפרט האחרון.

אלבומה השני של נונו, "מה חוץ מזה", יצא במרץ 2025. היא נתנה למעריציה לעכל אותו לפני שהזמינה אותם למופע ההשקה אתמול. המעריצים שרו כל מילה ומילה, זכרו כל ניואנס בכל שיר, צחקו, נהנו והתרגשו. אחרי אלבום בכורה שהפך אותה לאחת מכוכבות הפופ הגדולות בישראל, נונו הוציאה אלבום שונה מכל בחינה אפשרית: מעיסוק בפרידה וביחסים – נונו נוברת בדיכאון הקיומי, בעולם המנוכר של הרשתות החברתיות ובמציאות הישראלית אחרי 7 באוקטובר; משירי פופ קלילים ומלאי הומור – נונו עוברת להפקה אלקטרונית מקסימליסטית, עם קול מסונתז ועם הרבה פחות מאמץ להיכנס לפלייליסט.

על הבמה ועל המסך. מראה לקהל איך היא רואה את עצמה (צילום: סמואל כוטל)

איך הכול עובד ביחד? נונו חילקה את ההופעה לשלושה חלקים. היא עלתה לבמה כשעל המסך מאחוריה מוקרנת מצלמת הסלפי בטלפון שלה, שבה מתועדים רגעי המעבר שלה מחדר האומנים לבמה. מצלמת הטלפון משמשת אותה שוב ושוב בהופעה, מראה לקהל איך היא רואה את עצמה, בלי פילטרים (וגם עם). אומרת: אני אתם. מכם.

זה מתחיל במסיבת טכנו – שירי האלבום החדש ממלאים את החלל העצום, נונו לבד על הבמה, קופצת, רוקדת, מזיזה את השיער מצד לצד ואומרת אחרי שלושה שירים: "בערב הזה בואו נהנה רצח! אתם עובדים קשה, גם אני עבדתי קשה, בואו פשוט נהנה!"

הרייב של נונו. "בערב הזה בואו נהנה רצח!" (צילום: סמואל כוטל)

אחרי הרצף הקצבי של "דאבל טאפ", "פופ סטאר", "עולם שיכור", "ביצ'" ו"סיוופלה" (השניים האחרונים הם סינגלים שיצאו בין שני האלבומים) מצטרפים אליה הנגנים, ושירי האלבום זוכים לעיבוד רוקיסטי מרענן – ההמנון "כפיים לגזורים" עם השורה המצוינת "חרא, אין ברירה, כולנו באותה סירת חרא", "כדורים?" וכמובן "תנו לי לשכב על הספה עם מגבת", פעולה כל כך בסיסית שנלקחה ממי שחי בישראל בתקופת המלחמה. אפילו השיר "היי את", הדואט שלה עם גידי גוב, מצליח להיכנס לסטליסט, ונותן תחושה שנונו מעט מתרחקת מעצמה.

נונו עם שלט של עטיפת האלבום שקיבלה מאחד המעריצים. היא משלנו (צילום: סמואל כוטל)

אבל נונו חזרה לעצמה עם השיר "בנים", שהיה הסינגל הראשון שלה. היא התוודתה ששרה את השיר הזה פעם אחת בלבד על הבמה. "כשישבתי אז בסלון עם עיליי אשדות, לא האמנתי שמה שהתחיל אז יהפוך למה שיש עכשיו". זו הייתה חוויה מאוד שלמה, לראות את נונו של עכשיו שרה נונו של אז ואוהבת את זה. גם "קוביד 19" שלח את הקהל לתקופה נשכחת, ועורר נוסטלגיה לימים שבהם הצרות הכי גדולות היו סגרים ובידוד.

נונו על הבמה. "כשישבתי אז בסלון עם עיליי אשדות, לא האמנתי שמה שהתחיל אז יהפוך למה שיש עכשיו" (צילום: דניאל אהרוני)

מעבר מוצלח נוסף היה אחרי השיר "פאק להיט" מהאלבום החדש, שעוסק במאבק בין הרצון להצליח לבין הרצון להישאר נאמנה לאמת האומנותית שלך. אחרי שסיימה לשיר אותו אמרה: "אבל יש להיטים שלא אומרים עליהם 'פאק'", ואז שרה את "קיוט בוי", אחד מלהיטיה הגדולים שיצרה עם שגיא קריב לאירועי הגאווה של 2022.

לקראת סוף ההופעה שרה את "מדמיינת" ואת "מחדש", שמסיימים את האלבום החדש, ואז עלתה להדרן שכלל את להיט הפריצה שלה, "ליבינג דה דרים". הקהל הסתקרן לגלות איך נונו תתמודד עם המתח שיצרה: מצד אחד הגישה שלה לאורך כל ההופעה הייתה של רוקנרול, של אנדרדוג, של לא אכפת לי מההצלחה, ומצד שני הבארבי מלא עד אפס מקום, כולם שרים את המילים, והביטוי "יש'תי בלעדיך, יש'תי ברמות" כבר נטמע בשפה.

נונו והקהל. לערב אחד, לשכוח מטירוף העולם וליהנות מקצת נורמליות – ועדיין להיות מיוחדים (צילום: דניאל אהרוני)

ואז, כמו שהיא יודעת, היא פשוט אמרה את הדברים כמו שהם: "עכשיו תוציאו טלפונים ותעלו לסטורי, הכנתי משהו מטורף, אמא'לה". בסנכרון מושלם בין הריקוד שלה לבין הווידאו-ארט, נונו הביעה את הדואליות שמרכיבה אותה: רוצה להיות כוכבת, אבל גם צוחקת על השאיפה הזו ויודעת שיש בעולם הזה הרבה זיוף והגזמות. אחרי פתיחה כזאת, אפשר לצעוק במקהלה "בוקר ציח וצח, צוהריים שאכט, ערב קרחן – איים ליבינג דה דרים" בלי להרגיש נורמלים. זה בדיוק מה שהקהל חיפש, וזה בדיוק מה שנונו נתנה לו: ערב אחד שאפשר לשכוח בו מטירוף העולם וליהנות מקצת נורמליות – ועדיין להיות מיוחדים.