23.8% מהשכירים בישראל הם ללא פנסיה חובה, ורובם צעירים מהעשירון התחתון. כך עולה ממחקר חדש של המרכז לפנסיה, ביטוח ופסיכולוגיה כלכלית באוניברסיטת בן גוריון. מהמחקר עולה כי בשנת 2007, לפני הנהגת פנסיית החובה, רק שליש מהשכירים היו מכוסים לפנסיה (37%). כבר בשנים 2009-2010 חלה קפיצה משמעותית בהיקפי הכיסוי שמלמדים על כך שהרפורמה פעלה באופן כמעט מיידי – ואלו הוסיפו ועלו עד ל-76.2% בשנת 2022.
המחקר, שבוצע על ידי ד"ר שרית מנחם-כרמי, פרופ' אביה ספיבק ופרופ' אביעד טור-סיני, מסתמך על נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה משנים 2006-2022, כשבשנת 2008 נכנס לתוקפו צו ההרחבה המחייב הפרשה לפנסיה, בעקבות הסכם שנחתם בין ההסתדרות וארגוני המעסיקים.
עם זאת, לצד ההכרה בכך שהרפורמה הצליחה להעלות משמעותית את שיעור המכוסים בפנסיה, החוקרים מצביעים על כך שבעשירוני השכר הנמוכים שיעור העובדים הלא מכוסים נותר גבוה. בעשירון העליון קפץ מספר העובדים המכוסים בפנסיה מ-72% טרם החלת פנסיה חובה ל-94% בשנת 2009 ול-97% בשנת 2022. בעשירון התחתון שיעור המכוסים לפנסיה בשנת 2006 עמד על 7% בלבד, עלה ל-29% בשנת 2009 וב-2022 עמד על 47%.
ככל שעולים בעשירונים שיעור העובדים הלא מכוסים הולך ויורד כשגם בעשירון השני, השלישי והרביעי שיעור העובדים שאינם מכוסים בפנסיה גבוהה ונע בין 31% ל-38%. בעשירון החמישי עדיין ל-18% מהעובדים אין פנסיה ובשישי ל-11%. בעשירונים השביעי עד העשירי מדובר באחוזים בודדים.
המחקר בדק גם מה שיעור השכר המבוטח לפנסיה מתוך השכר ברוטו של השכירים בישראל, וזאת בהתבסס בין היתר על דיווחי המעסיקים למס הכנסה. בהנחה שכלל המעסיקים היו ממלאים את הוראות החוק ומפרישים לעובדיהם פנסיה כחוק, יחס התחלופה בין שכר הברוטו לבין הקצבה הפנסיונית של העובדים היה עומד על כ-61.7% בממוצע. אלא שלאור העובדה שבעשירונים הנמוכים שיעור העובדים שאינם מכוסים בפנסיה גבוהה – יחס התחלופה בעשירונים 1 עד 4 צפוי לעמוד בממוצע על כ-30.75% בלבד – כשהמשמעות היא ששכבות אלו יאלצו להתבסס עם הזדקנותן בעיקר על קצבת דמי זקנה ממלכתית. יחס התחלופה החציוני בישראל עומד על 56.5%, ונמוך באופן משמעותי מהחציון במדינות אחרות באירופה דוגמת ספרד (66.1%), איטליה (65.5%), בלגיה (77.1%), גרמניה (82.6%) או צרפת (85.7%).
גם בהסתכלות על פי ענפים, ניתן לזהות ענפים שבהם הפרות נרחבות יותר של החובה להפריש פנסיה לעובדים. כך למשל, שיעור הכיסוי הפנסיוני הנמוך ביותר נרשם בשנת 2022 בענף הבינוי (46% בלבד), ובענף שירותי הבידור והפנאי (51%). גם בענף האמנות, הבידור והפנאי נרשם שיעור כיסוי של 61% בלבד. בענף המינהל הציבורי והמקומי המכוסה ברובה המוחלט בהסכמים קיבוציים, שיעור הכיסוי הפנסיוני מגיע ל-98%.
בקרב עובדים שוותק העבודה שלהם במקום העבודה הוא עד חצי שנה, שיעור העובדים שאין להם הפרשה לפנסיה גבוהה משמעותית – 58.3%, לעומת 17.1% בקרב בעלי ותק של למעלה מחצי שנה במקום העבודה. נתון זה עשוי ללמד על המשמעויות של צמצום הביטחון התעסוקתי בשוק העבודה, המקשה על עובדים גם לממש את זכויותיהם הסוציאליות דוגמת הזכות להפרשה לפנסיה. הכיסוי הפנסיוני עולה עם הגיל – 51% בגילאי 20-24, 67% בגילאי 25-30, 77% בגילאי 31-34, 82% בגילאי 35-44, 85% בגילאי 45-54 ו-86% בגילאי 55-64. נתון זה עשוי ללמד שעובדים צעירים מתעקשים פחות על ההפרשה הפנסיונית – אולם הוא מצביע על בעיה שכן דווקא ההפרשה הפנסיונית בגיל צעיר מניבה ריבית גבוהה יותר עם הזמן ולכן משמעותית לקביעת הקצבה בעתיד.
"אנו סבורים שיש להמשיך ולהעמיק את המחקר הפנסיוני, בהתמקדות על שכבות השכר הנמוך ומאפייני התעסוקה שלהם הגוזרים את הצבירה הפנסיונית בגמלאות", כתבו החוקרים. "יש להמשיך ולדייק את הקצבאות מהרובד התעסוקתי ולשלב את ההסתברות למשיכות כספי הפיצויים והתגמולים הרווחים בקרב שכבות השכר הנמוך לתוך מודל החיזוי. יש לבצע בחינה עמוקה של הרובד האוניברסלי – קצבאות הזקנה של הביטוח הלאומי – בהתמקדות על שכבות השכר הנמוך, ולבחון האם הן מקבלות את תוספת הותק באופן מלא ולבחון קצבאות נוספות לרבות השלמת הכנסה לקצבה (זקנה) תוך התחשבות בתנאי הזכאות. ראוי לבחון מחדש את כל מערך ההטבות הפנסיוניות ולהסיט חלק להוצאה בתמיכה בשכבות התחתונות ובאופן שמשרת את מטרת ההתערבות הממשלתית – החלקת התצרוכת על פני תקופות החיים באופן שימנע עוני בגמלאות ויאפשר שמירה על רמת החיים טרום הפרישה".
