המלחמה המתמשכת, תת ההשקעה הציבורית בפריפריה, (אי) גיוס החרדים, הפרדה מגדרית והחטופים שבעזה, כולם מצאו את עצמם בימים האחרונים בקלחת שהגיעה לרתיחה דווקא סביב תחנת הרכבת בכרמיאל. נראה שההחלטה השנויה המחלוקת של המדינה לסגור את תחנת הרכבת של העיר לציבור הרחב בימים חמישי-שישי הקרובים, כדי לתעדף את הבאים להילולת רבי שמעון בר יוחאי במירון, הפכה את המתח הסמוי לסערה של ממש.

מה שהחל כסוגיה תשתיתית די פשוטה, גם אם בעייתית, סחף בימים האחרונים את כל הגליל וחרג הרבה מעבר לעניין הרכבת. זיכרון מתקפות הטילים הקשות מלפני חצי שנה והיחס האדיש של המדינה לצפון כל אותה העת, בשילוב עם אירוע המזוהה עם ציבור שמתנגד באופן תקיף לגיוס לצה"ל הוביל לפיצוץ ברשתות החברתיות.

הכל התחיל במסקנות מהאסון

כדי להבין את הרקע לדברים, צריך לקחת כמה צעדים אחורה: הכל התחיל בהפקת הלקחים בעקבות האסון במירון בשנת 2021. כחלק מהמסקנות, החליטו מדינת ישראל, משטרת ישראל ורכבת ישראל להפקיע את תחנת הרכבת של כרמיאל לימים חמישי ושישי הקרובים במטרה לווסת את הגעתם של כ-50 אלף מבקרים מכל המדינה. החוגגים יגיעו עם כרטיס מיוחד עד התחנה, ומשם יוסעו בשאטלים ייעודיים להר. נוסעים שיעדם איננו ההילולה, ובהם עשרות אלפיי תושבי כרמיאל והגליל המזרחי, ידרשו לרדת בתחנת אחיהוד, מרחק רבע שעה נסיעה משם, ועבורם הרכבת תעמיד מערך היסעים לתוך העיר כרמיאל.

על פניו, פתרון הגיוני. ברכבת ישראל אף הדגישו שמערך השאטלים בין אחיהוד לכרמיאל יתוגבר ב-150% מהתפוסה הממוצעת לסוף השבוע כך שלא ייווצר מצב שבו נוסעים יצטרכו להמתין שעות בתחנת הרכבת הבודדה, שעומדת ריקה רוב הזמן. כדי לגבות את ההחלטה המדינה אף הזכירה שבשנים האחרונות כבישי האזור והנסיעה ברכבות הפכו לבלתי נסבלים, וההחלטה הנוכחית תקדם סדר.

"החיילים שלנו הולכים להסתמך על טרמפים"

אך את תושבי האזור זה פחות הרשים. "ישראל 2025 – משרתי מילואים וחיילים בסדיר שאינם זכאים להטבות קואליציוניות ימתינו להסעות. זה נראה הגיוני למישהו?" כתב אריה, תושב המועצה האזורית משגב, באחת מקבוצות הפייסבוק הגדולות בגליל, זכה למאות לייקים ועשרות שיתופים.

"החיילים שלנו אחרי שבועיים בבסיס לא יכולים לחזור הביתה והולכים להסתמך על טרמפים – ובמקביל עושים הרכבת בית ז***ת לחרדים" כתב עידן, תושב כרמיאל, וזכה למאות לייקים גם הוא. תושבת אחרת דווקא ביקשה לשפוך את האור על הסוגיה הגדולה יותר – מצב התחבורה הציבורית עצמה: "כל אחד זוכר איך המאבק על הרכבת לפה לקח נצח ואוטובוסים צפונית לחיפה זה שעות לכל כיוון" כתבה סמדר, תושבת קיבוץ קדרים. על רקע החלטת הממשלה האחרונה, שמבטיחה רכבת עד קריית שמונה, היא רואה בסגירה הסלקטיבית כצינית במיוחד "ידוע לכולם שרגב שונאת את הצפון, אין לה פה תמיכה ולא יקודם לפה כלום, עובדה – הפילו עלינו החלטה שבוע מראש בלי שנוכל לעשות משהו".

שרת התחבורה מירי רגב הדפה ממנה כל ביקורת, וטענה שאלו גורמים אופוזיציוניים אינטרסנטיים שבחרו להציג את המצב כאילו היא חוסמת את הצפון עבור החיילים. "מדובר בשקר גס" צייצה בחשבון X שלה וטענה שמערך ההיסעים החליפיים הוגן דיו.

הכעס על ראש העיר: לא התנגד להחלטה

כעס התושבים מופנה דווקא לכיוון העירייה. במאות מהפוסטים תוייג ראש העיר, משה קונינסקי, והואשם בכך שעמד מנגד ולא התנגד להחלטה, ואף לא הודיע מספיק זמן מראש. קוניסקי עצמו טרם הגיב לטענות בציבור ולפי שעה, נראה שהוא עומד מאחורי השרה רגב ופשרת אחיהוד.

"יש עליו הרבה זעם בעיר, אבל הוא לא לגמרי מוצדק" אומר אמיר, תושב ותיק בעיר "מה הוא כבר יכול לעשות כראש רשות מקומית? לחסום כבישים ולא לתת לאנשים לצאת מהרכבת? אין לו הרבה מה לעשות ברגע שהמשטרה ומשרד התחבורה אומרים שזה צורך בטיחותי לאומי".

"זה המאבק הכי חשוב לצפון כרגע?"

באחת מקבוצות הווטסאפ הגדולות בצפון התפתח דיון שלם בסוגיה, בו מספר תושבים ביקשו להזכיר שסגירה חלקית של תחנות רכבת בעקבות אירוע גדול כמו הופעה או משחק ספורט היא דבר שכיח. עוד כתבו, שתושבי הצפון רגילים להילולה ויודעים לתכנן את נסיעותיהם בהתאם לה מזה עשרות שנים. "יש כאן 20% מהעם שלנו שזה האירוע המרכזי שלהם בשנה, אפשר לכעוס אבל אפשר גם לכבד" כתב עמרי, חבר באחת הקבוצות, "זה המאבק הכי חשוב לצפון כרגע? שישקיעו את האנרגיה בלהגיע לבחירות, זה יותר קריטי". חברה אחרת, תושבת ותיקה של האזור יצאה להגנת ההחלטה, שלראשונה מנסה לעשות סדר תחבורתי באזור סביב ההילולה "עד שמישהו במדינה כבר מפיק לקחים, רומסים אותו".

מנגד, חבר אחר טען שמדובר בפגיעה לא פרופורציונלית, גם במונחי ההילולה: "אין אירועים לחילונים שסוגרים עבורם תחנה צפונית שמשרתת עשרות אלפיי אנשים ועוד בסוף השבוע כשחיילים חוזרים הביתה. במרכז הארץ יש אלטרנטיבות לרכבת – כאן אין".

"בעיה אחת נפתרת – אבל נוצרות רבות אחרות"

ב'15 דקות – ארגון צרכני התחבורה הציבורית', לא פסקו באופן חד משמעי נגד התכנית, שאכן מאפשרת פתרון נוח עבור החוגגים ותפחית את העומס בכבישים. "בעיה אחת נפתרת – אבל נוצרות רבות אחרות" אומרים ראשי הארגון שטוענים שעם כל הכוונות הטובות ושיפור ההערכות, תכנון ארוך טווח לא נעשה כאן. עובדה זו ניכרת היטב הן בהודעה החפוזה על סגירת הרכבת והן בתכנון הלקוי של התחבורה הציבורית בפריפריה בכללותה – מחסור מתמיד בנהגים, אוטובוסים שמתבטלים והפחתה של תדירויות. "הזעם ברור" אומרים בארגון, "המדינה לוקחת מהמעט שיש – ומסיטה לצרכים נקודתיים".

"יש פה התחכמות שמבקשת לייצר הפרדה מגדרית. זו הפליה חד-משמעית" טוענת ח"כ לשעבר ענבר בזק, שמובילה את המאבק המשפטי נגד המהלך, אחד מכמה שכבר הוגשו. לדעתה, סוגיית הנוחות וסידור הנסיעות הוא משני לעוול הגדול: "הם לא רוצים להיות על רכבות עם חיילות ובגלל זה הן צריכות לנסוע בשלושה אוטובוסים. שיפסיקו עם התירוצים ,שיתגברו רכבות ויאפשרו לכולם לנסוע ביחד".

ככל שמועד הסגירה מתקרב, קצב ההודעות בקבוצות גובר: סטודנטים מצהירים שלא ייסעו ללימודים ויבקשו פטורים, הורים מכל הצפון מבקשים ליצור מערך טרמפים לילדיהם ועוד. עלתה אפילו אפשרות להפגנה, שחלק ממארגניה כבר מיומנים בארגון הפגנות לשחרור החטופים, המתקיימות כל שבוע ליד הרכבת. "אני בכלל לא מבינה איך אפשר לחגוג" כותבת ליאת, תושבת ראש פינה, המסתמכת על הרכבת ביום-יום, "58 חטופים. חיילים נפצעים ונהרגים. אני לא רוצה לקבוע עבור אחרים מה להרגיש או לעשות. אבל הניתוק של כל הצדדים הקשורים באירוע זועק לשמיים".