משרד החקלאות וביטחון המזון הציג את התוכנית הלאומית לביטחון מזון עד לשנת 2050. התוכנית הבין-משרדית נכתבה בשיתוף משרדי הבריאות, הכלכלה והגנת הסביבה, המל"ל ורח"ל. כדי ליישמה תידרש החלטת ממשלה מגובה בתקציב.
התוכנית מבוססת על תכנון אסטרטגי ארוך-טווח, שיתוף פעולה בין-משרדי ושילוב בעלי העניין השונים. עלות מימושה מוערכת בין 2.5 ל-5 מיליארד שקלים עד 2030 – בהתאם לצרכי המשרדים השונים ליישום התוכנית, ולמיפוי מחדש של הצרכים מדי שנה. היא כוללת יעדי ביניים ל-2030 ו-2040.
התוכנית הוצגה ביום שני בכנס ביטחון המזון בהשתתפות שר החקלאות וביטחון המזון, אבי דיכטר, מנכ"ל משרד החקלאות וביטחון המזון, אורן לביא, סגן ראש המל"ל למדיניות ביטחונית תת אלוף איציק בר, וראש שירותי בריאות הציבור במשרד הבריאות, ד"ר שרון אלרעי-פרייס. לדברי מנכ"ל משרד החקלאות, עדיין יש דרך ארוכה עד שתצא התוכנית לפועל, "מגיבוש החלטת ממשלה ועד לתחילת היישום".
"תוכנית שהיא תוצר של עבודה משותפת של כלל משרדי הממשלה אינה דבר של מה-בכך, ומראה יכולת להתעלות מעל לאינטרס המשרדי והמפלגתי לטובת ביטחון המזון", אמר השר דיכטר. "זו הוכחה שמדובר בנושא קריטי באמת – לדאוג שיהיה מזון, ליצור את החיבור בין מזון גולמי למעובד, חיבור בין מזון טרי למזון בריא וחיבור בין שגרה לחירום. מול הפתעות כואבות ומדממות צריך לבנות תוכניות לביטחון ויציבות, שלא ניקלע לבור העמוק שהיינו בו לאורך תקופה ארוכה".
דיכטר התייחס גם לביטחון המזון של מי שהכנסותיו נמוכות: "עלינו לספק מזון מספק, בריא ואיכותי לכולם, ולא רק למי שידו משגת. זו סוגייה שעומדת על סדר היום של יותר ויותר מדינות חפצות חיים."
לדברי יובל ליפקין, ראש מינהל ביטחון המזון במשרד החקלאות, למול האתגרים הגדולים בלטו היעדר התכנון והנתק המתמשך בין משרדי הממשלה השונים, שכל אחד מהם פועל למימוש יעדיו, לעיתים בניגוד ליעדי המשרדים האחרים.
הדרך ליישום התוכנית עוד ארוכה. בחודשים הקרובים יתקבלו התייחסויות המשרדים השונים והציבור, ותימשך עבודת המטה וצוותי העבודה. במקביל יתחילו דיוני תקציב עם אגף התקציבים במשרד האוצר, ותגובש תוכנית ביטחון מזון לעתות חירום. הצעה להחלטת ממשלה תגובש ברבעון האחרון של שנת 2025 ובמקביל יוקמו ממשקי עבודה לתהליכי הדיווח למינהל ביטחון המזון. לדברי ליפקין, החלטת הממשלה המחייבת ודיוני התקציב ימוצו עד תחילת 2026.
"צורך מובהק, במיוחד בשנת בצורת"
התוכנית הלאומית לביטחון המזון גובשה על רקע מציאות מדאיגה. ישראל מצויה במשבר ביטחוני ודיפלומטי מתמשך ומתמודדת, כמו מדינות רבות בעולם, עם אתגרים גיאופוליטיים שמגבירים את שיבושי האספקה. מעבר לכך, משבר האקלים צפוי להביא להפחתה של עשרות אחוזים בתוצרת החקלאית בישראל, ועלול לסכן את רציפות אספקת המזון. הנזקים הכלכליים החזויים לענפי הצומח והחי הם כ-2 מיליארד שקלים בכל שנה. במקביל, אוכלוסיית ישראל צפויה להגיע עד 2050 ל-16.5 מיליון אנשים, שיצרכו כ-12.5 מיליון טונות מזון בשנה: עלייה משוערת של כ-65% בביקוש למזון ב-25 שנים. אם לא די בכך, צפויה ירידה של כ-10,000 עובדים בשוק המזון בחמש השנים הקרובות, שתתווסף למחסור הקיים כבר עתה בכ-5,000 עובדים.
לדברי סגן ראש המל"ל למדיניות ביטחונית תא"ל איציק בר, ביטחון מזון הוא מרכיב מרכזי בביטחון לאומי, במיוחד במזרח התיכון. "ביטחון לאומי הוא לא רק עליונות טכנולוגית, הרתעה והגנה. ביטחון מזון הוא צורך מובהק, במיוחד בשנת בצורת בסביבה שבה מים הם קריטיים. טכנולוגיה לייצור יותר מהקיים היא מחויבת במציאות כזו. מדינת ישראל נדרשת, באיחור רב, להכניס את הביטחון התזונתי לשיקולי הביטחון שלה. כושר הייצור בשיגרה ורציפות התפקוד הלאומית, כמו גם על מלאי חירום, הם קריטיים לביטחון מזון ולביטחון הלאומי".
הפחתת התלות בייבוא מוצרי בסיס
מטרת התוכנית להבטיח אספקה סדירה של מזון בריא, מגוון ובר-השגה לכלל האוכלוסייה בישראל, תוך קידום חקלאות ותעשיית מזון מקומיות וביסוס מערכות מזון מקיימות המותאמות לאתגרי האקלים. לתוכנית הוגדרו ארבעה עוגנים אסטרטגיים:
-
- הכוונת המשק לתזונה בריאה ומקיימת תועלות בריאותיות, חברתיות, סביבתיות וכלכליות.
- שמירה על מדפים מלאים – מניעת מחסור וביסוס אספקה רציפה, סדירה ויציבה של מזון.
- הבטחת יכולות ייצור חקלאי ותעשייתי מקומי רחב, מגוון ועמיד, בשילוב ייבוא יכולת ייבוא משלים.
- שימור והמשכיות לטווח הארוך.
לצורך גיבוש התוכנית נבחנה התלות הגוברת של ישראל בייבוא מזון, שעלולה להגביר את הסיכון בעתות מלחמות או משברים גיאופוליטיים אחרים. בעוד שאספקת המזון הטרי של ישראל מגיעה ברובה מייצור מקומי, אספקת מוצרי הבסיס "היבשים" מבוססת בעיקר על ייבוא: 97% ממוצרי הסוכר והמתיקה, 92% מהדגים, 91% מהדגנים, 80% מהגרעינים והאגוזים ו-71% מהקטניות מיובאים מחו"ל. מוצרים רבים מגיעים ממספר מדינות מצומצם, ולעתים אף ממדינה אחת בלבד, מה שמגביר את הסיכון במקרה של מגבלות סחר או השפעות אקלים. התוכנית כוללת מתווה לפעולת משרדי הממשלה השונים לשינוי מציאות זו לטווח הקצר ולטווח הארוך.
שש קבוצות עבודה בין-משרדיות עסקו בהיבטים שונים של ביטחון המזון וגיבשו מהלכים רוחביים. במסגרת התוכנית יגובש תמהיל המאזן בין ייצור מקומי לייבוא במטרה להבטיח עמידה ביעדי אספקת המזון, בהתבסס על מיפוי איומים עולמיים ומקומיים, הערכת סיכונים וגיבוש סל המזון המומלץ לכל חלק באוכלוסייה.
הגדלת הייצור, חיזוק המו"פ
התוכנית מכוונת לגידול משמעותי בתוצרת המקומית, ומגדירה יעדים להגדלת הייצור. החלטת הממשלה מנובמבר האחרון מכוונת להגדיל את התוצרת החקלאית הצמחית המיוצרת בישראל ב-33% עד שנת 2035. התוכנית מכוונת להגדיל את ייצור המזון בכ-65% עד 2050 בהתאם לצפי לעלייה בביקוש למזון. כך למשל, נדרשת עלייה משמעותית בייצור דגים למאכל, קטניות יבשות, ירקות ושמן זית.
במשרד החקלאות הבינו שעל מנת להגדיל את הייצור המקומי יש להגדיל את היבול לדונם, בעיקר בעזרת השקייה ומו"פ (מחקר ופיתוח). כך למשל, התוכנית מכוונת לגידול של 115% ביבול ירקות המגודלים בבתי צמיחה וחממות. המשמעות היא הגדלת היבול לדונם ב-60%. על מנת להגדיל את יבול הקטניות 230% עד שנת 2050, יש להגדיל את היבול לדונם ב-40%.
לשם השגת יעדי הייצור יש להבטיח כ-4.1 מיליון דונם קרקע, להרחיב את השימוש בהשקיה בשטחי חקלאות, להרחיב את השימוש במי קולחין לחקלאות ל-1,060 מיליון מ"ק ב-2050, ולהפחית את התלות בעובדים זרים באמצעות הכשרת חקלאים צעירים והנגשת ידע דיגיטלי. התוכנית מדגישה את הצורך בהיערכות לאתגרי האקלים, חיזוק מערך ההדרכה לחקלאים ועידוד שיווק ישיר מהחקלאי לצרכן.
התוכנית מזהה את החדשנות הטכנולוגית בישראל כנכס לאומי, שיכול לאפשר לישראל להוביל את האגרו-טק והפוד-טק בעולם. כדי לקיים נכס זה, המדינה נדרשת להציע מעטפת מתאימה לפיתוח חדשנות בתחומים אלו.
קבוצת העבודה הבין-משרדית ממליצה על חלוקת המו"פ לאזורים ומיפוי כל הנכסים הקיימים בכל המחוזות לפי יתרונות אזוריים, למיצוי הפוטנציאל שבכל אזור. המלצה נוספת היא הקמת מערך ידע דיגיטלי לאיגום נתונים חקלאיים, סביבתיים וכלכליים, לשם חיזוי מגמות וזיהוי סיכונים.
עידוד לצריכת וייצור מזון בריא
לדברי מנהלת אגף התזונה בחטיבת בריאות הציבור במשרד הבריאות, ד"ר מורן בלייכפלד מגנאזי, שינוי במערכות המזון לא יכול להתרחש ללא שינוי בהרגלי הצריכה של הציבור. התזונה הישראלית מתבססת כיום יותר ויותר על פחמימות וסוכרים, והעלויות הכלכליות של השמנת יתר למשק הישראלי מוערכת ב-55 מיליארד שקלים.
"בתוכנית יש המלצות על סל מזון בריא, הפחתת צריכה של שתיה מתוקה, חטיפים ומזון אולטרה-מעובד, הפחתה של מחצית מצריכת הבשר, הגדלת הצריכה של פירות וירקות" אמרה בלייכפלד מגנאזי, "במקביל לקידום חינוך תזונתי, והגברת מודעות הציבור לחקלאות מקומית, במיוחד בקרב ילדים וצעירים". לדבריה, יש לרתום משרדי ממשלה נוספים למהלך רוחבי בתחום הרגולציה. בין היתר, הוצע להגביל את הפרסום על מזון מזיק; להגביר השקעות במחקר לפיתוח מזון בריא ותזונה חכמה, בשיתוף גורמים בתעשייה ובאקדמיה; ולהקל על יצרנים המבקשים לשפר הרכב מוצרים קיימים או לפתח מוצרים חדשים.
המלצות קבוצת העבודה בתחום תעשיות המזון התייחסו לעלייה בצריכת מזונות אולטרה-מעובדים ומזונות מזיקים בעלי רמות גבוהות של סוכר, נתרן ושומן רווי, לצד אתגרים גדולים נוספים: מחסור בכוח אדם ופריון נמוך. ההמלצות כוללות יצירת תוכנית לעידוד צריכת מזון בריא, לצד שכלול התעשייה והטמעת טכנולוגיות מזון וייצור מתקדמות. קבוצת העבודה בנתה שני מודלים אפשריים ליישום היבט זה: האחד מבוסס על תמריצים כלכליים שיעודדו את הצרכן לקנות מזון בריא ואת תעשיית המזון לייצרו, והשני כולל מערך מיסוי מדורג על מזונות שאינם בריאים.
יעדים שאפתניים למניעת בזבוז מזון
כדי להבטיח שהמדפים יישארו מלאים, קבוצת העבודה בתחום תעשיות המזון קבעה שיידרשו גיבוש עקרונות מנחים ויישומם ביחס לתשתיות הייבוא – היכולת הפיזית לייבא מזון באופן שוטף ובהיקף הנדר, שדורשת מנגנון לניהול ותכנון כוח האדם לאורך שרשרת האספקה; לתמהיל הייבוא בין המדינות השונות, שלשם אופטימיזציה שלו נדרשת מהלך רב משרדי לגיבוש מדיניות; ולסיכוני הייבוא, שאותם יש לנהל באמצעות מערך ניטור סיכונים ובחינת חלופות.
העמידה ביעדי ביטחון המזון דורשת התייחסות גם לסוגיית אובדן ובזבוז מזון. לפי דו"ח של ארגון 'לקט ישראל', המשרד להגנת הסביבה ומשרד הבריאות, שיעור אובדן ובזבוז המזון נאמד ב-38% מהיקף הייצור המקומי, שהם 2.6 מיליון טון בשנה, בעלות מוערכת של כ-24.3 מיליארד שקלים בכל שנה. היעדים שהוגדרו בתוכנית שאפתניים: הקטנת כמות המזון האבוד לנפש בשיעור של 20% עד 2035, וב-50% עד 2050. יעדים להצלת מזון ויעדים ממוקדי מקטע יוגדרו בהמשך.
כדי לגבש מדיניות לצמצום האובדן, מיפתה קבוצת העבודה את החסמים לאורך שרשרת האספקה. הצוות גילה מחסור בתשתיות להסטת עודפי ייצור; בהטעמת טכנולוגיות ופרקטיקות להפחתת אובדן; בתמריצים לצמצום האובדן; ולמודעות בצורך בהצלת מזון. הצוות קרא למעקב ומדידה, תוך שיתוף פעולה בין משרדי הממשלה שכיום כמעט אינו קיים, בין היתר באמצעות: הקמת מערכת מידע תומכת החלטות למקטע החקלאי; הקמת זירת מסחר דיגיטלית למכירת עודפים לתעשייה; ופיתוח אפליקציה לדיווח בזמן אמת על התהוות עודפים שניתן לתרום.
