בסוף השבוע הקרוב יתקיימו אירועי 'בתים מבפנים' בכ-200 אתרים שונים ברחבי תל-אביב–יפו. השנה חלק מהאירועים יוקדשו לחיים בעיר בתקופת מלחמה, כאשר אירוע הדגל שבהם הוא 'רעים בדרך הביתה' – מפגש עם נציגי קהילת קיבוץ רעים, בבית הארעי שבו התגוררו מאז שפונו מעוטף עזה.

זוהר מזרחי, מזכירת קיבוץ רעים שכבר שבה לביתה באוגוסט, מסבירה על ההחלטה להשתתף במיזם: "זה נותן לנו להיות קצת במקום הנותן ולא רק המקבל, במקום המארח. זה היה נורא חסר, אנחנו קיבוץ שרגיל לתת ולתרום ולארח, ופתאום היינו במצב הנזקק. זה לא מקום שאנחנו רגילים להיות בו, אז זה מאוד מעצים שאנחנו יכולים סוף סוף לארח".

"חיים קיבוציים בלב העיר"

המתחם שחיים בו תושבי קיבוץ רעים בתל-אביב–יפו, כלל שני בנייני מגורים חדשים שעד אז עדיין לא קיבלו היתר אכלוס. מזרחי מתארת את ההתגייסות של עיריית תל אביב בשיתוף פעולה עם היזם של בנייני המגורים, לעשות מה שאפשר כדי לדחוף את מעברם של תושבי רעים לעבר פתרון המגורים הזמני. "צוות של גופים, ארגונים, חברות ואנשי עסקים, שבהמשך קיבל את השם פורום מ'עסקים לתקומה', ליווה אותנו בכל התהליך הזה". חוץ מהתמיכה הזו, מזרחי מציינת גם את תמיכתם של השכנים הזמניים, תושבי שכונת פלורנטין: "מיד פתחו קבוצת וואטסאפ 'פלורעים', הציעו לנו את עזרתם והביאו לנו קופסאות עם עוגיות".

התמיכה מהעירייה כללה גם את השימוש בבית לשימור בית הבאר וגידור של המתחם, כך שנוצרה תשתית שבה הקיבוץ יכול היה לנהל חיי קהילה. "זה ממש הפך להיות קיבוץ. לא רק גרים ביחד, אלא ממש מנהלים קהילה. זה מאוד עזר לנו לשמור על הביחד שלנו ועל החוסן, על תחושת המסוגלות. בבית הבאר פעלו שלוש כיתות גן, מועדון אחרי בית ספר, מועדון ותיקים, מועדון נוער, משרד, חדר ישיבות וחדר התכנסויות. עשינו שם חגים, קבלות שבת וישבנו שם שבעה. ממש קיימנו חיים קיבוציים בלב העיר".

מזרחי מספרת שבתקופה הזו הם זכו ביתרונות שיש לעיר הגדולה להציע. היא מתחילה מהקשישים, ששתיים מחברות הקיבוץ ניהלו עבורם מועדון מופת, שמומן על ידי שיתוף פעולה של עמותת מטב ועיריית תל אביב. "אז הקשישים שלנו פתאום (…) יש זמינות, ניידות, קרבה למוזיאונים ולגלריות ולאומנות, וכן הלאה. פתאום נפתח עולם. ברעים אתה תלוי בעזרה של מישהו שינהג, כי התחבורה הציבורית היא מאוד מצומצמת באופן יחסי. כל דבר הוא רחוק, אז צריך מאוד להתאמץ כדי להגיע אליו". חוץ מזה, היא אומרת, אנשים מכל הגילים גילו חוגים ותחומי עניין חדשים, ומבחינת הצריכה ההבדל בין חיי העיר לחיי הכפר גם כן ברור: "וולט, וולט, אנחנו מאוד מתגעגעים לוולט".

לצד כל היתרונות שזכו להם בתקופה זו, למזרחי חשוב להדגיש שזו לא הייתה בחירה, ושהם הגיעו לעיר "פגועים מאוד", בתוך טראומה מתמשכת עד היום. ההסתגלות לאורח החיים העירוני לא הייתה פשוטה לכולם. היה צריך ללמוד איפה זורקים את הזבל, ואיפה מחנים את הרכב ואיך חיים בתוך רעש ולגובה. "לגור פתאום בקומה עשירית ולפחד לצאת למרפסת, כי מעולם לא גרתי בבניין עם מרפסת ואני חושבת שזה תיכף נופל".

"גמרנו להיות משפחה מפוצלת"

מזרחי אחת ממשפחות המפונים שחזרו באוגוסט לקיבוץ. הוא בעיקר התמלא בנערים ונערות שרצו להתאחד עם חבריהם. "אני מאוד שמחתי שגם הבת שלי רצתה לחזור הביתה. בעלי בעצם היה פה כל הזמן הזה, כי הוא אחד מהחקלאים שהחזיקו פה את המשק החקלאי שלנו של הקיבוץ. אז גמרנו להיות משפחה מפוצלת, זה היה מאוד לא פשוט".

כיום, מחצית מקהילת רעים מתגוררת עדיין במתחם בשכונת פלורנטין והיתר חזרו לקיבוץ. השם שניתן למיזם 'בתים מבפנים' הוא 'רעים בדרך הביתה', אבל מזרחי מזכירה שבמקביל לתוכנית החזרה המלאה בקיץ, המלחמה מתחדשת: "מבחינת המדינה זה תום מימון השהייה הזאת. אבל לצערנו הרב, קולות המלחמה התחדשו, ויש משפחות שמתקשות מאוד להכיל את זה. בפסח היו פה משפחות שבאו להיות פה בחופש והיה פה רועש בטירוף, והם פתאום לא בטוחים שהם בכלל מסוגלים לחזור, כי הילדים ברגרסיה. מאוד לא פשוט".

"הרעש פה הוא מאוד קשה", אומרת מזרחי, "ושוב, הרעש פה נופל על אוזניים פגועות. על אוזניים בטראומה, על קהילה בטראומה, על אנשים שחוו אובדנים מאוד קשים. אנשים שחווים תלישות וחוסר ודאות מתמשכים. אז זה מאוד מאתגר. אבל אני כן מקווה שמרבית הקהילה תחזור, ושנמצא את המענה הנכון ביותר למי שזקוק לעוד זמן. אני מצפה שהמדינה גם תתגייס לטובת העניין הזה".

נוסף על אירוע זה, 'בתים מבפנים' מאפשר הצצה לאתרי עבודות תשתית בעיר, סיורים במבני ציבור חדשים, תערוכות בעקבות נקודות ציון בתולדות העיר, וסדרת סיורים והרצאות – לציון 100 שנה לתוכנית עיר הגנים. הכניסה לאירועים בחינם, חלקם מותנים בהרשמה מראש.

לתוכנית המלאה של 'בתים מבפנים' בין 15-17 במאי, 2025.