רשות החשמל אישרה שלשום (ראשון) שני מסלולים חדשים למכירת אנרגיה סולארית לרשת החשמל. המסלולים יקבעו את התעריף שבו ימכרו יצרנים זעירים וקטנים חשמל לרשת, וייתכן שהם ניסיון של המדינה לעודד אזרחים נוספים להצטרף ולהשקיע בייצור חשמל סולרי.

שני המסלולים מתווספים למסלול הקיים, המבטיח תמורה של 48 אגורות לקוט"ש ל-25 שנה – סכום שנתפס בידי רשות החשמל כמספיק, שכן הוא מכיל סבסוד משמעותי, הרבה מעל מחיר החשמל הקונבנציונלי. שני המסלולים צפויים לספק תמורה גבוהה יותר, אך על פי השימוע שפרסמה הרשות הם מספקים מענה לחששות שעלו בסקרים אזרחיים, בעיקר לגבי הזמן הרב שעובר עד שההשקעה מתחילה להחזיר את עצמה.

המסלול הראשון הוא מסלול "החזר מהיר", הזמין למתקנים סולאריים של עד 30 קילוואט-שעה. במסלול זה, בחמש השנים הראשונות, התעריף שיינתן ליצרנים עבור 15 הקילוואט-שעה הראשונים גבוה ב-25% מהתעריף הרגיל בשנים אלו, ועל היתר התעריף הוא רגיל. כלומר, 60 אגורות לקוט"ש יינתנו עבור ה-15 הראשונים ו-48 אגורות לקוט"ש על ה-15 האחרים. לאחר חמש שנים התעריף יירד מעט מתחת לתעריף התקני – 39 אגורות לקוט"ש, בשאיפה לצמצם את זמן החזר העלויות הממוצע משש שנים לחמש.

המסלול השני הוא מסלול "צמוד מדד", המותאם למתקנים סולאריים של עד 15 קילוואט-שעה. הוא מתחיל בתעריף נמוך יחסית של 38.7 אגורות לקוט"ש, אך מוצמד למדד המחירים לצרכן, ולכן אינו צפוי להיפגע מאינפלציה וישמור על ערכה הנומינלי של ההשקעה.

אמיר שביט, יו"ר רשות החשמל (צילום: יונתן זינדל/ פלאש 90)

בדומה למסלול הקיים כיום, גם בשני המסלולים החדשים ההסכם הוא ל-25 שנים במסלול "החזר מהיר" או 26 שנים במסלול "צמוד מדד" – תקופות שנחשבות לחופפות לאורך החיים האפקטיבי של מרבית המערכות הסולאריות.

המסלולים החדשים הם הצעד הראשון שמממש משרד האנרגיה מתוך התוכנית השאפתנית שהציג בתחילת 2025, להצבת 100 אלף גגות סולאריים חדשים עד שנת 2030. התוכנית, שכללה בעיקר צעדים רגולטוריים והסברתיים ללא השקעה כספית משמעותית, מכוונת להאיץ את המעבר לאנרגיה סולארית בישראל – בעיקר דרך הספקים הקטנים והזעירים. היא ממשיכה את המדיניות הכללית של המשרד לעידוד הקמת מתקנים נוספים לאנרגיה סולארית, בין השאר באמצעות השקת כלי פשוט יחסית לתמחור ערך הגג של האזרח עבור אנרגיה סולארית, בחודש ינואר.

גם רשות החשמל פועלת בכיוון זה. בחודש ינואר פרסמה החלטות רגולטוריות נוספות בתחום האנרגיה הסולארית. המרכזית שבהן הייתה השקת "המסלול הירוק", שנועד להקל מבחינה ביורוקרטית את חיבורם של מתקני ייצור זעירים, לצד הורדת התעריף המשולם למתקנים הבינוניים.

אליה וקוץ בה

הבחירה ביצרני החשמל הקטנים כמנוף הצמיחה המרכזי של האנרגיה המתחדשת נעשית בעיקר על רקע ההבנה שבישראל הקטנה קשה למצוא מקום לפרויקטים סולאריים מאסיביים, כמו זה המתוכנן ברמת הגולן. פרויקטים כאלה, אף שהם מייצרים חשמל זול משמעותית, דורשים שטח נרחב ותכנון רב. בנוסף, הם ממוקמים רחוק מהערים הגדולות – שם נמצאים מרכזי הצריכה.

לכן, למתקנים הזעירים – שממוקמים לרוב על גגות או קירות בערים – שני יתרונות מרכזיים: חיסכון בשטח וקרבה למרכזי הצריכה. יתרון נוסף הוא עמידות אנרגטית – בשעת מצוקה אנרגטית, כמו למשל בתרחיש של נפילת חשמל עקב מלחמה או אסון טבע, הסיכוי לפגיעה במתקני ייצור חשמל רבים ומפוזרים הוא נמוך.

משרדי חברת החשמל (צילום: רומן ינושבסקי, Shutterstock)

עם זאת, לאסטרטגיה הזו יש גם חסרונות: החשמל הסולארי המיוצר בה יקר הרבה יותר – לעיתים פי חמישה. מאחר שבישראל הסבסוד לצרכן אינו מגיע מקופת המדינה אלא מתקציב רשות החשמל, גובה הסבסוד שניתן לספקים הזעירים מתגלגל אל מחיר החשמל של האזרח.

כך נוצר מצב חיובי למדי: יותר חשמל סולארי זורם למערכת. לפי דוחות רשות החשמל, בשנת 2025 עלה ייצור החשמל הסולארי במתח נמוך מ-8,264 ג׳יגה-ואט-שעה ל-8,895 ג׳יגה-ואט-שעה – כלומר גידול של מעט יותר מ-600 ג׳יגה-ואט-שעה, או 600 מיליון קוט"ש תוך שנה. מדובר בצמיחה כמעט שוות ערך לתחנת כוח קטנה.

עם זאת, חשמל מסוג זה יקר יותר למנהל המערכת, ולכן גם לצרכן באופן משמעותי. העלייה הייתה חלק ניכר, אם כי לא היחיד, בהתייקרות תעריף החשמל בינואר. בכל זאת, ברשות החשמל ובמשרד האנרגיה מעדיפים מדיניות שנתפסת ככדאית גם בעולם: חשמל יקר יותר – אך ירוק ויציב יותר.