הפסנתרנית והמלחינה סתיו אחאי (34) היא שם עולה בזירת הפסנתרניות הישראלית של השנים האחרונות. יחד עם נשים נוספות – דריה מוסנזון, דינה קיטורסקי, שרון מנסור ועוד פסנתרניות צעירות ומוכשרות. אחאי מביאה צליל חדש ומקורי לכלי הנגינה הקלאסי.

השבוע היא תופיע בפסטיבל הג'אז בירושלים יחד עם הזמרת והיוצרת דנדי (דנה הרץ), והמתופף והמפיק זוכה הגראמי אבישי רוזן. "המופע מבוסס על קטעים שכתבנו, כל אחד מאיתנו, ואיתם אנחנו משחקים ומאלתרים עליהם", היא אומרת בראיון ל'דבר'. "כל אחד מאיתנו מביא את העולם העשיר שלו – מגרוב של R&B, ג'אז, ועד למקצבים ולנופים של מוזיקת עולם".

בחמש השנים האחרונות היא משתתפת בהרכבים רבים. נוסף להיותה הקלידנית של להקת ג׳יין בורדו, אחאי מובילה רביעיית פסנתר שמנגנת ג'אז עם השפעות של מוזיקה אפריקאית, רוק ופופ, ומופיעה עם זמרים ישראלים שונים – לצד קריירה עצמאית.

היא נולדה ברחובות לבית עם שורשים אמנותיים עמוקים שמתחילים בסבא רבא שלה, המשורר והמתרגם יוסף אחאי, איש גבעת ברנר ונצר סירני. הנטייה המוזיקלית ממשיכה אצל אביה, אבנר אחאי. "אבא שליהיה נגן סקסופון ואספן של מוזיקה. זה תמיד היה בבית, סביבי. מגיל צעיר היה לי חיבור למוזיקה, הייתי מתופפת על דברים ושרה לי מנגינות".

את לימודי הפסנתר התחילה בכיתה א' אצל אמא שלה, הפסנתרנית איילת אחאי-שאול. "היא לימדה מוזיקה קלאסית. הייתה פורצת דרך ולימדה אקורדים  פעם זה היה נדיר. אחרי השיעורים התחלתי לשחק עם המוזיקה וניגנתי עם עצמי. אחר כך המשכתי את הלימודים בחטיבה ובמגמה הקלאסית של תלמה ילין. אבא שלי נהג לומר שמוסיקה קלאסית זה האוקיאנוס הגדול, והזרמים האחרים הם הנחלים שנשפכים ממנו".

בצבא שירתה כמוזיקאית מצטיינת, ונחשפה לג'אז ועולמות מוזיקליים נוספים. "ככל שלמדתי על כלים אחרים זה העשיר את הנגינה שלי, כמו זהב, אוצר". כבר בתיכון היא התחילה להלחין מנגינות לשירים: "אבא שלי כתב לי הרבה טקסטים. גם הלחנתי הרבה שירי משוררים, של תרצה אתר ונתן זך. בכל תקופה הלחנים קיבלו צורה קצת אחרת".

את מוזיקאית מאוד עסוקה, איפה את מוצאת את הריכוז שלך?
"יש לי הרבה שטיקים עם עצמי. אני כותבת 'דפי בוקר' בהם אני כותבת את מה שיש לי על הלב. אני מנסה הרבה דברים חדשים, למשל בשנה האחרונה למדתי לכתוב ביד שמאל. ממש מ-א', כשאני כותבת בשמאל אני ממש מרגישה שזה מפעיל אצלי חלקים אחרים במוח.

"אני עושה מדיטציות ועוד דברים שעוזרים להירגע ועוזרים ליצירה. מאז המלחמה קצת קשה להתמיד, אבל אני מתרגלת לפחות שלוש פעמים ביום. או עם מטרונום או מדיטציה מונחית, אין לי אחת שאני עושה קבוע".

מה האימונים האלו נותנים לך?
"פעם הייתי מסוגלת להיות מסוגרת בבית ולנעול את עצמי בחדר שעות, אבל מרוב מיקוד כבר אתה לא רואה. הבנתי שאם הלכתי לים, הגיג שלי יהיה יותר טוב מאשר להמשיך ולנבור בעצמי. כל סוג של טיפול, כל אחד מה שעובד לו".

ועל מה את הכי ממליצה?
"גיליתי שעולם הטיפול הוא טוב. עד אחרי הצבא לא הייתי בכלל בטיפול והייתי מאוד ביקורתית כלפי הנגינה שלי, בטח כקלסיקאית. הכול היה קשה. וכשהתחלתי עם טיפול NLP (מחשבה, רגש, פעולה) זה מאוד הרגיע אותי והכניס אותי לפרספקטיבה. קלטתי שהכול בדיבור הפנימי ועשיתי עבודה, למשל כל פעם שעשיתי פעולה לא טובה חייכתי לעצמי. בהתחלה זה היה מלאכותי, אבל לאט לאט זה הפך טבעי והיום יש לי הרבה כלים.

"היום יש לי תלמידים, ואני מדברת איתם הרבה על דיבור פנימי. דיבור נכון הוא יותר אפקטיבי לפעמים משעות של אימון ונגינה. יש אנשים שלא מסוגלים לעשות מדיטציה, אבל לשבת מול הים גורם להם לשקט נפשי, ואני מאוד ממליצה למוזיקאים למצוא את הפעילות שלהם, לא ממקום רוחני אלא ממקום של עבודה. אצלי זאת פעילות גופנית, או משהו שמשקיט את המיינד ומפתח את המוח. בקבלה אומרים שאדם בריא הוא אדם בורא. כמובן שלכל אחד יש את היצירה שלו ואני מאמינה גדולה בזה. כל אחד בתחום שלו. לברוא עולם קטן משלך ולטפח אותו".

איך את משלבת בין הצורך להתפרנס ובין פיתוח היצירתיות?
"אני מפרנסת את עצמי מגיל צעיר ממוזיקה. זה לא פשוט, חיים לא פשוטים, היה לי רעב להתפרנס ממוזיקה והרגשתי שאין לי ברירה ואני צריכה להיות טובה. זה גם הדבר שאני הכי אוהבת לעשות וגם ידעתי שזה הדבר שיביא לי הכי הרבה כסף מהדברים שאני עושה.

"הייתה לי תקופה שלימדתי המון, 30 תלמידים בשבוע, עד שהרגשתי שזה יותר מדי ואז אמרתי, אוקיי אולי אני צריכה לקחת יותר הופעות".

לפני עשור היא קיבלה מלגה ללימודים בברקלי, כבר קנתה כרטיס טיסה ורגע לפני היא החליטה שהיא לא טסה. "זה היה באמצע טיול בוורשה, פתאום הבנתי שאני לא טסה. לא ממקום של פחד, אלא ממקום ש'אני לא רוצה את זה'. ואז פרצה הקריירה שלי כמוזיקאית בישראל, קיבלתי המון הופעות והזמנה להשתתף בהרכבים. אני מרגישה שזאת הייתה החלטה נכונה, כי משהו בי אומר שלא הייתי עושה אלבום אם הייתי טסה, שזה היה מעכב את תהליך היצירה שלי. פתאום יצאתי לעצמאות ושנתיים אחרי זה יצא האלבום הראשון שלי. כל הצ'אקרות היצירתיות נפתחו".

את לא חושבת על קריירה בחו"ל?
"בישראל יש אש ולב, יש פה מוזיקאים מדהימים. אמנם יש לזה מחיר של לחיות פה אבל אני מוכנה לשאת את המחיר גם אם זה להיות מוזיקאית בזמן מלחמה. האנשים, האנרגיה, האוכל אין מקום כזה בכל העולם".

למופע בפסטיבל הג'אז בירושלים אחאי מביאה את כל הכישרון המוזיקאלי שלה כמלחינה, נגנית וג'אזיסטית. "אני מאוד מחכה להופעה. דנה היא חברה טובה מאוד שלי, ובדיוק סיימנו להקליט יחד אלבום חדש שלה שייצא בארץ. היא תשיר ותנגן עם אפקטים. אני אוהבת לנגן איתה, אמנם אנחנו מנגנת בכלים שונים אבל זה מרגיש כמו טיול מוזיקאלי משותף שאנחנו צועדות ומחזיקות ידיים".

עם אבישי רוזן זה שיתוף הפעולה הראשון.
"כן, אני מאוד מחכה לזה ואני עוקבת אחריו שנים ונפעמת משיתוף הפעולה. שלושתנו מעין ג'וקרים שיוצאים למסע יחד, בעיניים עצומות, ויכולים להוביל אחת את השנייה. הכול יכול לקרות במופע. חלק מהמופע מבוסס על קטעים שלנו, יש שלד אבל אנחנו לא יודעים לאן זה ייקח אותנו. זאת מין שיחה טלפתית שתיצוק לג'אז צבעים מגניבים של סאונד ופסנתר".

פסטיבל הג'אז הבינלאומי ירושלים מבית פסטיבל ישראל יתקיים בתאריכים 22-21 במאי במוזיאון ישראל. פרטים וכרטיסים באתר הפסטיבל.