כרבע מהעובדים הזרים בישראל (26%) מקבלים לפחות חלק משכרם במזומן, כך עולה ממחקר חדש של המרכז להגירה בינלאומית ולקליטה (CIMI). עם זאת, 88% מהעובדים הזרים בישראל מקבלים את שכר או את חלקו בהעברות בנקאיות לחשבונות בנק ישראליים.
המחקר מלמד כי הרוב המכריע של העובדים הזרים בישראל, 80%, מחזיקים בחשבונות בנק הן בישראל והן במדינת המוצא, עם הבדלים ניכרים בין קבוצות עובדים ממדינות שונות: 92% מהעובדים ההודים ו-86% מהעובדים מסרי לנקה מחזיקים בחשבונות כפולים, לעומת רק 54% מהעובדים ממולדובה. ש-32% מהם מחזיקים חשבון בנק רק בישראל, 4% בחשבון בנק במולדובה ו-10% ללא חשבון בנק בכלל. לעומת זאת, ל-34% מהעובדים התאילנדים יש חשבונות רק בתאילנד, ל-60% חשבונות כפולים ול-5% חשבון רק בישראל.
99% מהעובדים מהודו השיבו כי קיבלו את שכרם באמצעות העברות בנקאיות לחשבונות בנק בישראל, 3% דיווחו כי קיבלו שכר גם במזומן, ו-3% לחשבון בנק בהודו. בקרב עובדים מסין נפוצה יותר קבלת השכר בערוץ כפול – 90% מקבלים העברות בנקאיות לבנק בישראל, ו-65% השיבו כי הם מקבלים גם שכר במזומן. גם בקרב העובדים הפיליפינים דיווחו 90% על תשלום שכר לחשבונות בנק ישראליים, ו-41% על תשלום חלק משכרם במזומן.
בקרב העובדים ממולדובה 79% קיבלו שכר לחשבונות ישראליים, 36% במזומן ו-7% לחשבונות בנק במדינת המוצא, ובקרב העובדים מסרי לנקה 86% השיבו שהם מקבלים שכר לחשבונות ישראליים, 27% במזומן ו-10% לחשבונות במדינת המוצא. בקרב העובדים התאילנדים, שלרבים מהם אין חשבון בנק בארץ, 46% השיבו כי הם מקבלים שכר במזומן ו-19% דיווחו כי הם מקבלים את שכרם בהעברות לחשבונות הבנק בתאילנד. 61% מהעובדים התאילנדים מקבלים שכר לחשבון בנק ישראלי. 2% מכלל העובדים קיבלו את השכר או את חלקו בהמחאות, אולם בקרב העובדים מתאילנד ומסרי לנקה השיעור גבוה יותר – 6% ו-5% בהתאמה.
החוקרת ד"ר אנדה ברק-ביאנקו, מנהלת מחקר הגירת עבודה במרכז להגירה בינלאומית ולקליטה, הסבירה כי ריבוי שיטות התשלום מעניקה לעובדים גמישות רבה יותר באסטרטגיות ההעברה שלהן לחו"ל, אך עלולה גם להקשות על ניהול הכספים. עובדים שמקבלים את מלוא שכרם בהעברות בנקאיות נוטים יותר להשתמש בערוצי העברה פורמליים, ואילו עובדים המקבלים תשלומים גדולים במזומן עושים שימוש בשיטות העברה מגוונות יותר.
ב-2023 העבירו עובדים זרים בישראל כ-6.4 מיליארד דולר למדינות מוצאם. מרבית העובדים, 85%-94%, השיבו כי הם מעבירים כסף לארץ מוצאם מדי חודש. בקרב העובדים מסין נרשמו דפוסי העברה מגוונים יותר – 62% מעבירים מדי חודש, 13% מעבירים בתדירות שבין חודשיים לשנה ו-25% מעבירים באקראי על פי צורך.
באשר לשיעור ההעברות לחו"ל מהשכר, 66% מהעובדים הזרים בישראל מעבירים יותר משלושה רבעים מהכנסתם למדינת המוצא, ועוד 23% מעבירים בין חצי לשלושה רבעים השכר. שיעור ההעברות הגבוה ביותר נרשם בקרב העובדים מסרי לנקה ש-86% מהם מעבירים יותר משלושה רבעים מהכנסתם. לעומתם, בקרב העובדים הפיליפינים, 45% מעבירים יותר משלושה רבעים מהכנסתם, 21% בין חצי לשלושה רבעים ו-23% מעבירים בין רבע לחצי מהכנסתם.
לדברי ברק-ביאנקו, שונות זו בדפוסי ההעברה עשויה לנבוע מעלויות מחיה שונות לעובדי ענפים שונים, מחויבויות משפחתיות שונות ותלויות תרבות או משעבוד לחובות בארץ המוצא. הקשר המובהק בין שיעור ההעברה לבין תקופת השהייה בישראל – עובדים בתקופה הראשונה בארץ מעבירים שיעור גבוה יותר ממשכורתם לארצות המוצא – עשויה להעיד כי עובדים אלו נדרשים להחזיר חובות שנוצרו מהגעתם ארצה.
66% מהעובדים הזרים עושים שימוש באפליקציות להעברת כספים. העובדים הפיליפינים מובילים בשימוש בערוצי העברה דיגיטליים עם 82%, והעובדים מסרי לנקה נוטים יותר להשתמש בסוכנויות המסורתיות להעברת כספים. בקרב ספקי השירותים הפיננסיים, למעט בנקים ובנק הדואר, בולטות שלוש חברות עיקריות התופסות 87% משוק ההעברות הכספים של עובדים זרים לחו"ל – Neema, Rewire ו-GMT.
Neema מועדפת על עובדים מהפיליפינים עם שיעור שימוש של 65% ומסרי לנקה עם 49%, ו-GMT מועדפת על עובדים ממולדובה עם 45%. בקרב העובדים התאילנדים בולטת גם חברת Monox עם 20%. לדברי ברק-ביאנקו, ייתכן שהבדלים אלה נובעים גם מאסטרטגיות שיווק ממוקדות של ספקיות השירותים, והעברת מידע דרך הרשתות האתניות של העובדים עצמם.
גם בחינת הסיבות המובילות לבחירת ספקי שירות מעלה הבדלים גדולים בין עובדים ממדינות שונות. העובדים מהפיליפינים ומהודו מעדיפים גישה לשירותים דיגיטליים – 64% ו-62% בהתאמה. לעומתם, עובדים ממולדובה מעדיפים נוחות מיקום, 63%, והמלצות חברתיות, 50%, עם העדפה נמוכה לשירותים דיגיטליים, 13%. הרגישות לעלויות משתנה אף היא – רק 52% מהעובדים ידעו לציין את העלויות הכרוכות בשליחת כסף למדינת מוצאם.
עובדים מסרי לנקה ומהפיליפינים מייחסים חשיבות רבה לעמלות ההעברה, 66%, וידעו לציין בשיעור דומה את העלויות שהם משלמים, ואילו עובדים מתאילנד השיבו שהם פחות רגישים לעלויות, 20%. רק 29% מהעובדים הסינים ידעו לציין את הסכום שהם משלמים להעברת כספים לחו"ל. עובדים הודים מראים רמות מודעות מתונות, למרות שהייתם הקצרה בישראל – 46% ידעו את עלויות ההעברה ואילו 38% הצביעו על חוסר ידע.
"המודעות הנמוכה לעלויות העברה מגבירה את הפגיעות הפיננסית של מהגרי העבודה", כתבה ברק-ביאנקו. "השיעור הגבוה של עובדים שאינם מודעים לעלויות, 25%-52%, מצביע על פערי מידע בשוק ההעברות וחסמים בהנגשת מידע המקשים על קבלת החלטות פיננסיות מושכלות ועל התנהגות כלכלית יעילה".
לכך נוסף חופש בחירה מוגבל: 51% מהעובדים ההודים ו-41% מהעובדים התאילנדים משתמשים בספק היחיד שהם מכירים או שהציע להם המעסיק. לעומתם, רק 11% מהעובדים הפיליפינים השיבו שהם מרגישים מוגבלים בבחירת ספקי שירות. פערים אלה עשויים לשקף הבדלים בנגישות למידע ובעצמאות פיננסית, וייתכן שהם מושפעים גם מהשיווק האגרסיבי של חברות ההעברה בתחנות אסטרטגיות, כמו נמל הכניסה לישראל.
"כאשר עובדים אינם מבינים את העלויות שהם משלמים, אינם נחשפים לאלטרנטיבות, או מסתמכים על המלצות לא פורמליות בלבד, מתערערת הסוכנות הכלכלית שלהם", כותבת ברק-ביאנקו. "מצב זה חותר תחת עקרונות של שוק חופשי ותחרותי, ומשמר פערים בין קבוצות עובדים על בסיס ידע, רשתות חברתיות או הבדלי שפה ותרבות".
היא המליצה לקובעי המדיניות לקדם תקנות לשקיפות העמלות ולהגדיר סטנדרטים של עלויות כוללות, כולל מרווחי שער חליפין, חובת פרסום המידע בכמה שפות רלוונטיות לקבוצות מהגרי העבודה העיקריות, פיתוח כלי פשוט להשוואת עלויות שיהיה נגיש למהגרי העבודה, שילוב הכשרה באוריינות פיננסית במדינת המוצא טרם ההגירה לישראל ואספקת חבילות מידע פיננסי עם ההגעה ארצה. היא הציעה גם לספק תמריצים לחברות העברה חדשות שנכנסות לשוק כדי לעודד תחרות, בעיקר בערוצי העברה לא רווחיים.
עוד הציעה ברק-ביאנקו לארגוני הסיוע האזרחיים להקים תוכניות עמיתים לחונכות פיננסית של מהגרי עבודה ולהכשיר מהגרים ותיקים כמנטורים פיננסיים עבור עובדים חדשים המגיעים לישראל, נוסף על קמפיינים ממוקדים, יצירת מדריכים פיננסיים ושימוש בערוצי מדיה חברתית פופולריים להסברה בקרב קבוצות לאומיות ספציפיות.
המחקר נערך באמצעות סקר מקוון ואנונימי ביוני עד נובמבר 2024, בקרב 558 מהגרי עבודה ממדינות שישראל חתמה עמן על הסכמים בילטרליים (בין-מדינתיים), מהם 236 מהודו, 92 מהפיליפינים, 73 מסרי לנקה,67 מתאילנד, 62 מסין ו-28 ממולדובה. השאלון תורגם לשש שפות: הינדית, טאגאלוג, סינהלה, תאית, סינית ורוסית. בין קבוצות העובדים השונות נמצא הבדל מגדרי מובהק: בקרב העובדים מהודו, מתאילנד, ממולדובה ומסין 97%-100% מהעובדים הם גברים המגיעים בעיקר לענפי הבניין והחקלאות, ואילו מהפיליפינים ומסרי לנקה מגיעות בעיקר נשים, 67%-82%, לענף הסיעוד.
