שני אירועים השבוע הובילו לחשש בתעשייה הישראלית: האיחוד האירופי הצהיר על "בחינה מחדש" של הסכם האסוציאציה עם ישראל, שמסדיר את הסחר בין ישראל והאיחוד ושיתופי פעולה נוספים ביניהן. בסמוך לכך, בריטניה הכריזה על השעיית המשא והמתן עם ישראל על הסכם הסחר. שתי ההצהרות האלה ניתנו על רקע ההימשכות הארוכה של המלחמה שמנהלת ישראל בעזה, הרעב הגובר בה והמבצע המתרחש ברצועה.

בתדרוך לעיתונאים שהתקיים אתמול, הכלכלן הראשי במשרד האוצר, ד"ר שמואל אברמזון, ניסה להרגיע ואמר שלהצהרות אלה לא יהיו השלכות ממשיות, אך לפי התאחדות התעשיינים גם להצהרות כשלעצמן יש השפעה גם אם לא יתורגמו לביטולים מלאים של ההסכמים.

נתנאל היימן, ראש אגף הכלכלה בהתאחדות התעשיינים, מסביר ל'דבר' על השלכות המצב על התעשייה הישראלית: "ישראל והאיחוד הגיעו להסכם בו הן כמעט ולא גובות מכסים, למעט חלק מהתוצרת החקלאית", אומר היימן, "מכיוון שישראל בכל מקרה כמעט ולא מטילה מכסים על יבוא, ההסכם נותן לנו הדדיות בייצוא שלנו. מכיוון שנדרש קונצנזוס בין מדינות האיחוד כדי לבטל את ההסכם, אנחנו לא צופים השפעה ישירה. כי יש מדינות שמניחות כמו בולגריה, צ'כיה וכמובן גרמניה שמטילות וטו".

אבל גם לעצם הבחינה מחדש יש השפעות משמעותיות על התעשייה: "אנשי עסקים אירופאים לא בהכרח מבינים את כל הדקויות ואת ההיתכנות של הצעד הזה. הם חשופים לעיתונות והשיח הכלכלי, אז כשהם שומעים את ההצהרות והקריאה לביטול ההסכם גורמת להם לחשוב פעמיים לפני שהם עושים עסקים עם ישראל". לפי היימן, אפשר כבר בשטח את ההשפעה של המתיחות ואי הוודאות: "יצא לי לדבר עם תעשיינים שהיו אמורים לעשות עסקאות של יצוא וייבוא בפינלנד, צרפת ומדינות נוספות, והקפיאו להם את ההסכם, במסרים מתחמקים כמו "אנחנו כרגע חושבים פעמיים על העסקה".

"ההצהרה מסמנת סכנה אפשרית בטווח הארוך"

הסכם האסוציאציה, שנחתם לפני 30 שנים, מעגן תחתיו סחר הדדי בשווי של קרוב ל-50 מיליארד אירו בשנה (כ-200 מיליארד שקלים) וכן שיתופי פעולה כמו הסכם 'שמיים פתוחים' לטיסות בין ישראל למדינות אירופה, חילופי סטודנטים ושיתופי פעולה אקדמאים ותוכנית 'הורייזן' לשיתופי פעולה מחקריים. בהסכם כלולים שיתופי פעולה נוספים בתחומים משפטיים, ביטחוניים, מדיניים, תרבותיים וכלכליים. בין ישראל ובריטניה נהוג כיום מעיין המשך של ההסכם שנחתם עם האיחוד, ותקף גם לאחר פרישת בריטניה מן האיחוד.

מעבר להסכם הסחר, יש בהסכם האסוציאציה גם הסכמי צד הנוגעים בתעשייה, בהם שיתופי פעולה אקדמיים, וקרנות מחקר ופיתוח. "לעומת תחום הסחר, מדינות יכולות להחליט בעצמן לצמצם שיתופי פעולה כאלה ואחרים, וזאת גם פגיעה שמדאיגה אותנו", מספר היימן. ההסכם עם בריטניה הוא מעיין המשך של ההסכם שנחתם עם האיחוד האירופי לפני שבריטניה יצאו ממנו. "היקף הסחר שלנו עם בריטניה משמעותי מאוד, כארבעה מיליארד בייבוא ובייצוא. מכיוון שבריטניה כבר לא באיחוד, היא יכולה להחליט באופן עצמאי על ביטול הסכם הסחר איתנו. אין לנו חשש מביטול ההסכם בטווח הקצר, אבל ההצהרה שלהם מסמנת על סכנה אפשרית בטווח הארוך".

היימן חושש, אבל לדעתו ישנן סיבות להישאר רגועים: "היו הרבה עסקאות שזיהינו שלא מומשו שלפי דעתנו קשורות במצב המדיני. לא מדאיגות אותי חברות שהצהירו בגלוי על חרם על ישראל, אלא החברות שבאמצע, שלא עושות רעש אבל מתחמקות מעסקים. אבל התעשייה הישראלית יודעת להתמודד עם האתגרים האלה, אנחנו מייצאים בכל שנה בעשרות מיליארדים כמעט לכל העולם, כולל למדינות שהן הרבה פחות ידידותיות לישראל מהאיחוד האירופי. אנחנו מצליחים לעשות עסקים בנפרד מהממשל והפוליטיקה".

התעשייה הישראלית נקלעה לסכנה בהשפעת המצב המדיני-ביטחוני. מה היית רוצה שהממשלה תעשה ביחס למצב?
"המדינה צריכה להעלות הילוך בדיפלומטיה וההסברה הכלכלית ובהסברה בכלל. אנחנו לא יכולים לשלוט בהצהרות של ראש ממשלת בריטניה או נשיא צרפת, אבל אנחנו יכולים וצריכים להסביר את הצעדים שאנחנו עושים בנקודת הזמן הזו בעזה, ואת הקשר לאירועי שבעה באוקטובר ולחטופים. בחודשים האחרונים אנחנו רואים נסיגה. היה עדיף גם אם היינו בנקודה שהעולם היה אומר שהוא לא מסכים עם כל הצעדים שלנו אבל הוא מבין את הצרכים הביטחוניים, אנחנו לא מספיק שם במאבק על דעת הקהל".

היימן מוסיף: "אי אפשר להכפיף את השיקול הביטחוני תחת השיקול הכלכלי, אבל צריך במקביל לוודא שלא נהיה מנותקים כלכלית מהעולם. בחלק מהמקומות אנחנו לא מרגישים שהמדינה פועלת מספיק בזירה, וזה משאיר את התעשיינים, כמו שאר המשק, חשופים לפגיעה".