אלפים הגיעו הערב (שבת) לכיכר הבימה לעצרת בקריאה לסיום המלחמה ולהחזרת כל החטופים משבי חמאס ברצועת עזה, במלאת 596 ימים לחטיפתם. הפגנות נוספות למען שחרור החטופים החלו מול שער בגין של הקריה, ובקריית גת, בשער הנגב, בירושלים, בחיפה ובמוקדים רבים נוספים. ההפגנות מתקיימות לאחר החזרת המשלחת הישראלית משיחות המו״מ להפסקת אש בדוחא

עינב צנגאוקר, אימו של החטוף מתן: ״ביום שני שעבר, אחרי שקיבלתי את תמונת המודיעין על מתן קרסתי לא הצלחתי להכניס אוכל לפה במשך יממה. כמעט 600 ימים שהבן שלי שילדתי מעונה בשבי חמאס. יושב בפינה ליד שולחן במנהרה קטנה ומסרב לאכול. כי הוא סובל מהתכווצויות בבטן. הוא ממעט לדבר בגלל הדיכאון. מתן שלי מתקשה להחזיק כוס מים כי הוא סובל מניוון שרירים. ראש הממשלה – איך אתה ישן בלילה? איך אתה מפקיר 58 משפחות, הרסת מדינה שלמה, בשביל מה, בשביל הקואליציה, כיסא? אתה קורע אותנו. אנחנו יודעים שהחטופים חיים וצופים בנו״.

שורדת השבי נעמה לוי: ״בשבועות הראשונים בשבי הייתי לבד. רק אני והשומרים שלי. במנוסה מתמדת, בפחד מוות. לפעמים ימים שלמים בלי אוכל, ומעט מים. באחד הימים, לא נשאר לי כלום. אפילו לא מים. למזלי, התחיל לרדת גשם. השובים שלי הניחו סיר מחוץ לבית בו הוחזקתי, והגשם מילא אותו. שתיתי ממי הגשמים האלו, שהספיקו גם לסיר אורז. וזה מה שהחזיק אותי. אבל יותר מהכל הפחידו אותי ההפצצות. הן באות במפתיע, בהתחלה שומעים את השריקות, מתפללים שזה לא יפול עלינו, ואחר כך – הפיצוצים, רעש בעוצמות שמשתק את הגוף, והאדמה שרועדת.

כל פעם מחדש הייתי בטוחה שזה הסוף שלי. זה אחד הדברים הכי מפחידים שחוויתי שם.
וזה גם מה שסיכן אותי יותר מהכול: באחת ההפצצות קרס חלק מהבית שבו הייתי. למזלי — הקיר שעליו נשענתי לא התמוטט, וזה מה שהציל את חיי. זאת היתה המציאות שלי. זאת עכשיו המציאות שלהם.

גם עכשיו, ברגע זה ממש, יש חטופים ששומעים את אותן שריקות ופיצוצים, הם שם רועדים מפחד. אין להם לאן לברוח, רק להתפלל ולהיצמד לקירות בתחושת חוסר אונים נוראית. כשהייתי שם חשבתי: אין סיכוי שבארץ באמת מבינים מה עובר עלינו ועדיין משאירים אותנו בעזה. לא האמנתי שיכול להיות שמישהו יודע ומוותר עלינו. אבל אז חזרו החטופים הראשונים. והם סיפרו מה קורה שם. הם אמרו את האמת. והאמת הזו לא הספיקה.

גם אחרי העסקה בה שוחררתי – גם אחרי שחזרתי ואני מספרת ואחרים מספרים, איכשהו עדיין משאירים שם את מי שעוד לא חזר אחרי כבר כמעט 600 ימים באפילה.  אני עומדת כאן הערב, חופשייה, בזכות המאבק המתמשך של כולכם להשבת החטופים, ובזכות החיילים הגיבורים ומערכת הביטחון שעשו ועושים הכל כדי להחזיר אותי ואת שאר החטופים מהגיהנום בעזה״.

לירן ברמן, אחיהם של גלי וזיו ברמן: ״אנחנו בעד ממשלה אמיצה, שתיקח החלטה אמיצה, ותוציא אותם משם. אנחנו בעד ניצחון ישראלי, שהוא השבת כל החטופים. אנחנו בעד עתיד טוב למדינה שלנו, שיכול לקרות רק כשהם יחזרו.  וכן, אנחנו בעד עסקה כוללת, בעד פעימה אחת, בעד להחזיר לפה את כל 58 החטופים – החיים לשיקום והחללים לקבורה. וזה אפשרי, וזה יכול להיות וזה חייב להיות ועכשיו. בפני ממשלת ישראל והעומד בראשה יש בחירה ברורה: עיסקה או מלחמה. אנחנו לא נגד הניצחון – כי אין ניצחון ללא החזרת החטופים. ואני מאמין שאפשר, אני מאמין שזיוי וגלי יחזרו, אני מאמין שהאור עוד יגיע – ושהחטופים יחזרו הביתה״.

נירה ואופיר שרעבי, אלמנתו ובתו של יוסי שרעבי: ״כולם בפעימה אחת זה הצלת נפשות של כל מי ששורדים בשבי זמן רב כל כך, בגבורה ובאומץ אינסופיים, שנייה אחר שנייה.
כולם בפעימה אחת זה מתן כבוד אחרון והכרחי למי שנרצחו בדרכים נוראות ומשפחותיהם מחכות להם כל כך. כולם בפעימה אחת זה להתחיל סוף סוף לטפל בפצעים שלא יכולים עדיין להגליד. כולם בפעימה אחת זה המוני ישראלים שיודעים שהמדינה שלהם עשתה את הדבר הנכון. כל עוד יוסי שלנו שם – הגיהנום עוד כאן. אני קוראת מכאן לממשלת ישראל – תנו לסיוט הזה להסתיים. כולם בפעימה אחת״.

בהפגנה למען שחרור החטופים בצומת הקשתות שבשער הנגב תנאם בין היתר לישי מירן לביא, אשתו של עמרי מירן שנחטף ונמצא בשבי חמאס. בהפגנה בכרמי גת תנאם נעם פרי, בתו של חיים פרי, שנחטף מניר עוז ונרצח בשבי. עוד מתוכננת עצרת של תושבי אופקים ותושבי העוטף בכניסה לעיר.

במרכז חורב בחיפה תיערך עצרת בהשתתפות התסריטאי והסופר בני ברבש, ואורה פלד נקש, מהחובלות הראשונות בצה"ל. בבאר שבע תיערך צעדה ממרכז המורים בעיר לעבר צומת המשכן לאומנויות, שם תתקיים הפגנה. הפגנות נוספות בצפון צפויות להתקיים בצומת זיכרון יעקב, בצומת כרכור, בצומת נהלל, בצומת הגומא, בצומת כרמיאל, בצומת כברי ובצומת נהריה.

״נתניהו מדבר על החטופים במספרים ואחוזים״

עינב צנגאוקר אמרה בהצהרה לתקשורת בשער בגין בקריה: "נתניהו רוצה למנות לראשות השב"כ, שאחראי להחזיר את הבן שלי, אדם שמצהיר שהוא נגד החזרת הבן שלי. זה לא יהודי לא אנושי ולא יעבור. וכדי לנרמל את ההפקרה, נתניהו מדבר על החטופים במספרים ובאחוזים והופך את מתן שלי ושאר החטופים שעדיין בשבי לשורה בסטטיסטיקה. נתניה מעדיף לשטח את עזה עד אין קץ גם במחיר של 58 רון ארדים. לציבור הוא כבר ימכור אחוזים וסטטיסטיקה. הגיע הזמן לקרוא למבצע הזה בשמו האמיתי – מבצע מרכבות המוות. המבצע שיביא אך ורק למוות מיותר של חטופים ושל הלוחמים הקדושים שלנו".

יהודה כהן אמר: "בשבוע שעבר השתתפתי במשלחת לארצות הברית, כדי ללחוץ על הנשיא טראמפ ואנשיו להמשיך לפעול לסיום המלחמה והחזרת כל החטופים. העובדה כי משפחות חטופים נזקקות לנשיא טראמפ, ורואות בו היחיד שיכול להשיב את יקיריהן, היא אות קלון לממשלת ישראל והעומד בראשה. איך אחרי קרוב ל600 ימים, נתניהו מעז לשים על השולחן עסקת סלקציה שתסנן מי לחיים ומי למוות כשברור שכולם כבר במצב הומניטרי? הלחץ הצבאי כבר הביא למותם של 41 חטופים בשבי, הגברת המלחמה לא רק שתהרוג את החטופים החיים, היא תעלים את החיים ואת החללים".