שרה לין מילגרם ז"ל (27) תובא היום (שלישי) למנוחות בפריירי וילג' שבקנזס, שם מתגוררת משפחתה. היא נרצחה בפיגוע ירי לצד בן זוגה ירון לישינסקי ז"ל (30), עובד השגרירות, בזמן שיצאו מאירוע לדיפלומטים צעירים שארגנה הוועדה היהודית-אמריקנית (AJC) במוזיאון היהודי בוושינגטון. המחבל ירה בה שוב ושוב, ולא השאיר לה שום סיכוי לשרוד. לאחר שנעצר צעק "שחררו את פלסטין".

"שרה הצטרפה אלינו לשגרירות באחת התקופות הכי קשות שלנו אך לא היססה לרגע", מספרת ל'דבר' סאוסן חסון, ראש מחלקת הדיפלומטיה הציבורית בשגרירות ישראל בוושינגטון ומי שהייתה המנהלת של מילגרם שנרצחה בוושינגטון לפני חמישה ימים.

"היא הגיעה מיד לאחר השביעי באוקטובר לצוות שייעודו לחבר את ישראל לחברה האמריקאית – עם לעם – בתקופה מאתגרת מכל כך הרבה בחינות. היא התחברה במהירות לשליחות, מתוך אמונה שלמה בדרך. קשה לתאר את כל מה שהיא הספיקה לעשות בפחות מעשרים חודשים של עבודה."

חסון מספרת שמילגרם עבדה על פיתוח קשרים עם קהילות של מיעוטים בארצות הברית: אפרו-אמריקאים, היספנים, אסייתים, ילידים, להט"ב. "היא הייתה פעילה מאוד במאבק לזכויות נשים, להט"ב, ואנשים עם מוגבלות. לצד זה עסקה בסביבה ובאקלים, בחלל ובמדע וכן בקידום תכניות של מנהיגות צעירה. אלה היו נושאים שהיא אהבה מאוד, והיא עבדה עליהם בתשוקה רבה.

"היא איבדה המון מחבריה במעגלי חייה הקודמים בגלל החלטתה להצטרף לצוות השגרירות. הם הטיחו בה שהיא תשרת את 'המשטר הציוני שמבצע רצח עם בעזה', וזה גרם לה לצער רב. אבל זה לא הניא אותה ממטרותיה ומהמסירות שלה. להיפך זה רק חיזק אותה" מעידה חסון.

"מהחלל הזה שהותירו בה כל מי שניתקו איתה קשר היא נטעה עץ חיים חדש. השתלבה בפעילות של נשים צעירות מנהיגות בקהילות יהודיות, ובארגונים פרוגרסיביים שתמכו בישראל, שהלכו והתגבשו אחרי השביעי באוקטובר אל מול כל האנטישמיות והשנאה סביב. יש לה כריזמה ייחודית, היא בן אדם כל כך עדין נפש, אבל עיניה הבורקות משקפות עוז ואומץ רב, ממש לוחמת אמיתית.

"היא הייתה פרפקציוניסטית. טיפלה בכל משימה בצורה הכי מקצועית, הכי מהודקת. הייתה העובדת שכל מנהלת חולמת שתעבוד לצידה. היא יזמה עשרות אירועים ונשאה דברים בשם מדינת ישראל בגאווה גדולה. הייתה מחוברת לחזון ולערכים של המדינה. זה ממש הגיע מהלב שלה.

"אחד הנושאים שהכי נגעו בה וכאבו לה, היה הכחשת פשעי המין של חמאס. היא הובילה את המאמצים של השגרירות למאבק נגד הכחשת פשעי המין גם בזירה האזרחית וגם מול גורמי ממשל. אירחנו דוברות ודוברים מקצועיים מישראל שהגיעו לפגישות ופאנלים, וכן לתדרוכים בבית הלבן ובמחלקת המדינה. שרה נפגשה עם פעילות משני הצדדים של המפה הפוליטית – דמוקרטיות ורפובליקניות – כדי להילחם נגד ההכחשה של פשעי המין של חמאס. היא ממש זעקה את קולן של אותן נשים שלא יכלו לדבר.

"באותו להט היא נאבקה באנטישמיות. היא עשתה זאת בדרכה המיוחדת, יצרה קשרים עם קהלים פרוגרסיביים, אלה שהכי קשה לדבר איתם, והטיבה להציג את הפנים היפות של מדינת ישראל, את הגיוון, את הליברליות, את הצעירים התוססים. בימיה האחרונים היא עבדה על פרויקט מיוחד משלה – להביא משלחת של משפיענים להט"בים מקבוצות שונות בארה"ב לסיור בארץ אותו היא ארגנה יחד עם מטה משרד החוץ. זה היה פרויקט שלה שאמור היה להתקיים בחודש הבא. זה מסוג הדברים שהיא הייתה יוזמת והיא מאוד מאוד ציפתה לזה".

איך מתמודדים עם הרצח בשגרירות?
"הרצח הנתעב הזה רק מחדד את המסר שאותו אנחנו הדיפלומטים זועקים כבר הרבה זמן, ובמיוחד מאז פרוץ המלחמה: האנטישמיות בעולם היא חזית לחימה. היא שדה קרב. אם בארץ אנחנו מתמודדים עם שבע חזיתות אז כאן אנחנו מדבררים את שבע החזיתות האלה בזמן שאנחנו נלחמים בחזית השמינית – האנטישמיות והשנאה כלפי כל ישראלי, לא רק כלפי יהודים.

"למרות שאני ומשפחתי שייכים לקהילה הדרוזית, האנטישמיות כאן לא פסחה מעלינו ומעל לא יהודים רבים שאוהבים את ישראל. הטיפול שארגונים רבים מנסים להעניק בקמפוסים מגיע מאוחר מידי. העסק שם כבר גמור. חלק גדול מהצעירים מגיעים לאוניברסיטאות שטופי מוח עם מידע חד-צדדי על ישראל. רובם לא יודעים להצביע היכן ישראל נמצאת על המפה. כשהם צועקים 'גלובלייז דה אינתיפאדה', ו'מהנהר לים', הם בטוחים שזה מאבק על זכויות אדם. זה מרד הנעורים שלהם. זה אופנתי. הם מוסתים על ידי גופים הממומנים היטב על ידי גורמים זרים, ובתמיכה של ארגונים אמריקאים. הדבר הזה התפוצץ לכולנו בפנים בשביעי באוקטובר אבל הוא היה שם עוד הרבה לפני.

"שרה נחשפה לזה ברמה האישית כבר לפני שנים, אבל היא לא הסכימה להיכנע לזה. כולנו, עובדי השגרירות, חשופים במשך חודשים ארוכים להטרדות, ולהפגנות מול השגרירות. עקבו אחרי העובדים. צילמו אותנו באופן עקבי. זה לא פסח גם על שרה.

"היא הבינה שהיא מצטרפת לעבודה מאתגרת עם סכנות, אבל היא לא מצמצה. כמי שנמצאים בשליחות המדינה אנחנו בחזית מול הטרור שנמצא כאן. שרה התמודדה עם זה, דיברה על זה יום ולילה, והסבירה את זה לאנשים שהיא פגשה. הרבה מהארגונים שעבדו איתה גינו את האנטישמיות בעקבות הקשר שלה איתם. אבל גם בחלומות הכי גרועים לא חשבתי שככה יגמר סיפורם של שרה וירון. שני אנשים מבריקים, משכילים, משכמם ומעלה, שעבדו מסביב לשעון כדי לקרב בין אנשים".

איך יזכרו אותה?
"אנחנו בשגרירות מחויבים לעשות כל שביכולתנו כדי להנציח את שרה וירון. את העבודה הדהימה שהם עשו. היא אהבה מאוד טבע והחלום שלה היה לעבוד בגן חיות. אני קוראת לאנשים לנטוע עצים על שמה בארץ ולהמשיך את פעלה – לנסות לקדם קשרים עם קהילות שלא מכירות את ישראל, כל אחד בתחומו. לקרב אלינו אנשים וכך להילחם באנטישמיות".

"ירון היה אדם מיוחד – העמיק בכל דבר והיה משדר רק טוב"

הילה גליק חלקה את משרדה בשגרירות ישראל בוושינגטון עם ירון לישינסקי. גליק עובדת במחלקת הקונגרס, וירון עבד במחלקה המדינית. הם נהגו לבלות יחד גם מחוץ לשעות העבודה. "ירון היה אדם מיוחד, אחד המדהימים שפגשתי בחיים שלי. יש כל כך הרבה דברים טובים לומר עליו שאני לא יודעת איפה להתחיל" מספרת גליק, "הוא היה חכם, ידען, שקדן. תמיד העמיק בכל דבר. אדם של בני אדם. כולם אהבו אותו. הוא היה משדר רק טוב לכולם. המנהלים שלו לא הפסיקו לפרגן לו ונתנו לו לעשות הרבה מעבר לתפקיד הרשמי".

לישנסקי היה עוזרה של השליחה לענייני המזרח התיכון במחלקה המדינית. מתוקף תפקידו השתתף באירועים וכנסים, נפגש עם בכירים במכוני מחקר. " הוא היה אחד האנשים הכי איכותיים בשגרירות" אומרת גליק .

"אחרי השביעי באוקטובר הוא הכיר את שרה והם נהיו זוג. בהתחלה זה היה סוד. לאט לאט הקשר יצא לאור. היה ביניהם קשר חזק ומדהים. הם היו מאוד מחוברים, כמו שאומרים 'בחייהם ובמותם'".

גליק מספרת על הקשר האישי שנרקם לה עם ירון: "מעבר לעובדה שעבדנו יחד היו לנו קשרים גם מעבר לשעות העבודה. הלכנו יחד למשחקי כדורסל, הזמנתי אותו אלי הביתה לליל הסדר. אני חושבת שאלו הרגעים שתמיד יחקקו אצלי ממנו".

איך האווירה בשגרירות?
"כולנו פה בהלם. אני עובדת פה כבר שש שנים ולא ראיתי את השגרירות ככה אף פעם. עברנו אירוע טראומתי. אנחנו מסרבים להאמין שזה קרה לנו, ועוד לשתי הבריות המדהימות האלה. העובדה שאנחנו רחוקים מהארץ, מהמשפחה של ירון, לא יכולים לדבר ולספר, זה קשה. אז אנחנו פה אחד עם השני, מנסים להתמודד. אני חושבת שייקח זמן עד שהעניינים יחזרו למסלולם.

"ערכנו שני טקסי זיכרון. אחד פנימי של השגרירות שהיה טקס קשה וכואב. אותנטי מאוד, ואחד ציבורי אליו הוזמנו אנשי ממשל וחברי קונגרס. בינתיים יצאנו לסוף שבוע ארוך. התפזרנו לבתים. שלשום שידרו את הלוויה של ירון בשגרירות למי שרצה לצפות בה יחד, והיום ישדרו את הלוויה של שרה. אנחנו מנסים לתמוך אחד בשני, לראות שכולם בסדר. העצב גדול. החור בלב ענק".