86% מהמורים ו-65% מהתלמידים בשכבות גן עד י"ב שבו לבתיהם בצפון. השיעור גבוה בקרב תלמידי כיתות י'-י"ב, 72%. את נתונים חשפה יהודית בר און, מנהלת אגף תקומה במשרד החינוך, בדיון בוועדת החינוך של הכנסת אתמול (שלישי) כחלק מכנס שדרות לחברה וחינוך במכללת ההוראה קיי בבאר שבע. בר און הוסיפה כי נפתחו עד כה 121 מסגרות חינוכיות עם 782 תלמידים. בר און בישרה כי כחלק מתוכנית 'תנופה' יוקמו מרכזי חוסן טיפוליים ב-38 בתי ספר יסודיים המיועדים לתלמידים ולהוריהם.

איתמר רון, תלמיד כיתה ט', חבר במועצת התלמידים בבית הספר ובמחוז: "כשהתחילה המלחמה נכנסתי לחרדות ומה שהציל אותי הייתה המחשבה על בני הנוער שאני מייצג".

עמליה מרקוב, תלמידת כיתה י"ב וחברה בארגון מקומי המלמד את הילדים מדע: "אני זוכרת שבחודש הראשון לא יצאתי מהבית. הצלחתי לצאת מהבית כשהתחילו הדרכות מדעים לילדים בעיר. רציתי להעביר סדנאות גם במלונות בים המלח אבל לצערי לא היה מקום. הייתה אזעקה בדיוק כשסיימתי פעילות".

תלמידים אלו ונוספים השתתפו בפאנל שעסק במצבם של בני הנוער במלחמה, שכלל המשתתפים בו היו בני נוער החברים בתנועות נוער, מועצת נוער ומועצות תלמידים שפועלות בבאר שבע. את הפאנל הנחה צוריאל רובינס, מנהל תיכון אמי"ת באר שבע. "שתדעו לכם", אמר רובינס למשתתפי הפאנל, "בכנס משתתפים בכירים במשרד החינוך, וכולם אמרו לי שלצערם הם לא יוכלו להשתתף בפאנל – אך הם רוצים לשמוע עליו הכול אחר כך. להראות לכם כמה אתם חשובים".

בני הנוער מנו את הבעיות השונות שלהם ושל חבריהם. אושרת סמיאלוב, תלמידת כיתה י', סיפרה שאחיה לוחם בעזה ורבים מחבריו נפלו בקרבות. "זה מעציב אותי. כמובן אני דואגת לו המון". שליו לוי, תלמיד כיתה י', סיפר כי הלחץ בקרב משפחתו עלה. "אימא שלי אומרת, 'אתה יכול ללכת לבית ספר ולא לחזור'". "גם אמא שלי נעשתה לחוצה יותר", השיב רובינס בחיוך.

מגמה נוספת שהתלמידים הצביעו עליה היא עלייה במוטיבציה של בני הנוער להתגייס לצה"ל. "אחרי 7 באוקטובר הייתי בטוחה מאי פעם שאני רוצה להתגייס", סיפרה תהל אלמליח, תלמידת כיתה י"א. רובינס חיזק את דבריה: "בבית הספר שאני מנהל יש תלמידים דתיים וחילונים, כך שתמיד יש תלמידות שהולכות לשירות לאומי וכאלו שמתגייסות, ובשנה האחרונה יש עלייה במספר התלמידות שמתגייסות".

כפי שציינו התלמידים, השתתפות בפעילות של ארגון בלתי פורמלי מעניקה כוחות. על עובדה זו הסכימו גם חברי פאנל אחר בכנס, שעסק בחשיבותו של החינוך הבלתי פורמלי במלחמה. בחלק הראשון של הפאנל דובר על מעשיהם של הארגונים הבלתי פורמליים מ-7 באוקטובר. בסיכום אמר רועי תשובה, סמזכ"ל מועצת תנועות הנוער: "תחילה תנועות הנוער שימשו ארגוני סיוע – חלוקת מזון, ביבייסיטר, מה שהיה צריך. בשלב השני התנועות הלכו לאן שהקהילות הלכו – השומר הצעיר בקריית גת לדוגמה. עכשיו הן שבות יחד עם הקהילות לבתיהן".

החלק השני של הפאנל עסק בהסקת מסקנות על עתיד החינוך הבלתי פורמלי בישראל. תשובה ביקר את הקיצוצים של מדינת ישראל בחינוך הבלתי פורמלי: "במלחמה כולם מריעים, אבל רגע אחרי אומרים 'בסדר, שיעשו פעילות בפארק, מי צריך מבנה? אז נקצץ כל שנה בתקציב תנועות הנוער – התנועות יסתדרו'".

הדס גולדמן, יו"ר מועצת הקבוצות והקהילות המשימתיות בישראל, הגדירה את תפקידו העיקרי של החינוך הבלתי פורמלי כמפגש בין קבוצות שונות בחברה. "הקמנו חממה שבה קבוצות החברות במועצה המגיעות מאוכלוסיות שונות מגיעות ומלוּות במציאת פתרון לבעיה מקומית. הצורך ביצירת חיים משותפים היה נכון גם ב-6 באוקטובר, ונכון ביתר שאת אחרי 7 באוקטובר".

יעל קרן רבה, מנהלת תוכניות ושותפויות במועצת ארגוני הילדים והנוער, ביקשה כי בני הנוער יוכשרו להיות מדצ"ים בחירום בזמן שגרה, "כדי שיוכלו לקחת את האחריות החינוכית ברגע האמת".