כיכר החטופים בתל אביב התמלאה היום (שלישי) במבקרים שבאו לציין 600 ימים למלחמה, כש-58 חטופים עדיין נמצאים בשבי. בין הקבוצות שהובילו את הפעילות בלטו חניכי מכינת "מנשרים קלו" ממעגן מיכאל, שהובילו מעגלי שיח וצעדות סביב הקריה, בשיתוף עם משפחות החטופים.
"אנחנו שמחים לראות שהרבה אנשים מצטרפים למעגלי השיח ולצעדות שיוצאות מהכיכר בכל שעה, להקפת הקרייה", אמר נדב אורלב, חניך המכינה בן 18 מגני תקווה. "זה מאוד מעודד שהציבור מראה את התמיכה שלו".
חניכי המכינה הציבו לאורך היום שולחנות עם אבנים צהובות. כל משתתף בצעדה התבקש לבחור אבן ולכתוב עליה מסר של תקווה. "את האבנים יניחו לאורך מסלול הצעדה, כסימן לתקווה וכתזכורת למקבלי ההחלטות", הסביר אורלב. "אנשים כותבים מסרים מחזקים, מציירים דברים שמסמלים תקווה. כותבים דברים מהלב. זאת הזדמנות לאנשים לעצור ולחשוב על החטופים".
לדבריו, היוזמה התקיימה בשיתוף עם המשפחות. "יש לנו פרויקט שנתי שנקרא 'סיפורו של חטוף'. רוב הציבור לא מכיר את החטופים באופן אישי. חשוב לנו שאנשים ירגישו שזה המאבק של כולנו ולא רק של המשפחות. כשאנחנו מספרים לאנשים זה מגביר את ההזדהות עם החטופים ועם המשפחות".
"אנשים מזהים פתאום הרבה תכונות משותפות. מבינים שהם דומים ושזה יכול היה להיות כל אחד מאיתנו. זה מעורר בהם הרבה מאוד מחשבות ורגשות ויכול לקרב. חשוב לי שאנשים לא יראו מספרים או כותרות, אלא אנשים אמיתיים, ממש כמותם".
אורלב צפוי להתגייס בקרוב. לדבריו, "ברור לי שאני אתגייס, ויש לי הרבה חברים במכינה שילכו ליחידות קרביות ומבחרות. מצד אחד, אין ספק האם להתגייס, אבל אני מודה שעולות גם שאלות קשות לגבי האחריות של המדינה עלינו. היתה לנו שיחה על זה לא מזמן במכינה ועלו שאלות ותחושות קשות ביחס לזה".
ליאור דרמון, בת 19 מנתניה, שתתגייס בקרוב לחיל המודיעין, הוסיפה: "זה בהחלט מעורר שאלות על מה זה להיות ישראלי היום. אנחנו חיים בתקופה שבה מתערערים הרבה דברים שהיו מובנים מאליהם. במכינה אנחנו נפגשים הרבה מאוד עם המציאות בישראל".
לדבריה, "חלק מהמטרה זה לא לבוא ולהגיד לנו, הנה, תראו, זה המצב, זה מה שצריך לעשות. אנחנו חוקרים את המצב, את הסוגיות הבוערות, נפגשים עם אנשים מכל הקשת הפוליטית והחברתית. מנסים לגבש בעצמנו דעה מורכבת על המצב".
"בקרוב גם אני אהיה אחראית על חיים של אנשים", אמרה דרמון. "אני בעצמי שואלת את השאלות האלה. עוד אין לי תשובה סופית. זה משהו שמאוד מעסיק אותנו. יש לנו הרבה מחשבות על הממשלה, על ההתנהלות שלה. אני שואלת את עצמי האם אני מוכנה לשרת תחת הדבר הזה, לקחת את האחריות הזאת כחיילת של המדינה".
"מה שעוזר לי, זה לדעת שהאנשים שמתגייסים היום – הם החברים שלי. מחויבים ואכפתיים כמוני. עליהם אני סומכת. ברגע שאנחנו, כחניכי מכינה, לומדים, מרחיבים, מדברים ומפיצים את הסיפורים האישיים – הלב שלי שלם יותר. אני מבינה שאני צריכה לעשות הפרדה בין מה שקורה ברמת הפוליטיקאים לבין הצורך להגן על המדינה שלי. זו המדינה שלנו, האדמה שלנו, ועליה אני נלחמת".
ביחס למעורבות הדור הצעיר, אמרה דרמון: "בחודשים האחרונים נפגשנו במכינה עם אנשים מבוגרים שקשורים לפוליטיקה. לכולם היה מסר אחד – אם היה להם את הפתרונות, כנראה שזה כבר היה קורה. אבל אין להם. המסקנה שלי היא שזה התפקיד של הדור שלנו. אנחנו צריכים לחדש, ליצור ולעשות את מה שלא נעשה".
"כנראה שמעצם היותנו דור אחר, שגדל לסיטואציה אחרת וחשוף לדברים בצורה שונה, יכולות להיות לנו תשובות הרבה יותר מתאימות להמון דברים. המדינה הזאת זה אנחנו, זה האזרחים שבה",סיכמה דרמון. "אני תומכת בלב שלם בכל החברים שלי שמתגייסים, כמה שרק צריך ואיפה שצריך – כי כרגע זו קריאה מעבר לפוליטיקה. צריך מדינה שנגן עליה"
