"אני חושב שקפץ לי שם איזה אינסטינקט אבהי. אתה לא באמת חושב, רק מזנק", מספר ל'דבר' נתי הנדרי (52) מורה מהגליל, שהגיע לצעדת הדגלים בירושלים ביום שני האחרון כחלק מקבוצת פעילים מארגון 'עומדים ביחד', במטרה להוות חומה אנושית בין קבוצות יהודים שמגיעות להתגרות באופן מכוון בסוחרים ובתושבי הרובע המוסלמי.

Jerusalem Day: as settlers go on their annual day of terror against Palestinians, we’re on the ground doing protective presence. (1/3) pic.twitter.com/A0KFsQFjGp

— עומדים ביחד نقف معًا Standing Together???? (@omdimbeyachad) May 26, 2025

בסרטון שרץ ברשתות מספר שעות לאחר המצעד, נראה נער ערבי מנסה להיכנס לתוך הרובע המוסלמי, כשאחריו שועטת חבורה של כ-20 נערים יהודים בצעקות עם ידיים מונפות באוויר. בשלב מסוים, החבורה סוגרת עליו והוא מנסה להדוף אותם. בתגובה הקבוצה מתנפלת עליו. האירוע מתלקח בשניות, מספר שוטרים מנסים לשים את ידיהם על הנער, אך ללא הועיל.

"איך שהצלחתי להגיע אליו תפסתי אותו חזק בכתפיים וצעקתי עליו: "אני איתך! אני איתך!". אני בחור גדול עם שיער מפוזר, פחדתי שהוא עוד יחשוב שאני חלק מהם"

לפתע, דוהר פנימה איש עם שיער ארוך, לבוש אפוד סגול ותופס את הצעיר, צועק עליו ומנסה להפריד בינו לבין השוטרים והנערים. ביחד הם יוצרים חיץ שמאפשר לשאר השוטרים לפזר את הצעירים היהודים והצעיר מובל החוצה לצד השני. המציאות, בערך, שבה לסדרה.

מה קרה שם?
"זה כבר סוף האירוע. עמדנו בצד מחוץ לשער במטרה לסיים את היום וללכת לאכול פיצה. פתאום, מהצד, ראינו התקהלות מאוד גדולה של צעירים, בעיקר בני נוער, נעים בהמולה לעבר צעיר ערבי שפשוט עבר לידם במטרה להיכנס דרך שער שכם לעיר העתיקה. בחור גבוה, מטופח, יפה, בקיצור – מטרה קלאסית. הם קלטו אותו וישר התחילו במבול של קללות, צעקות והצקות. רואים שהוא סופג וסופג ואז בשלב מסוים הוא הסתובב וענה להם. פיצוץ".

אתה קולט אותו מרחוק ושועט ללב ההמון. מה אתה מנסה לעשות?
"יש לי טכניקה: תמיד להיות עם הפנים לקורבן ועם הגב להמון. יש לזה אפקט מגן, כי אם אהיה עם הפנים לכיוון ההמון זה מזמין אינטראקציה ודחיפות, שיכולות מהר לדרדר את הסיטואציה. איך שהצלחתי להגיע אליו תפסתי אותו חזק בכתפיים וצעקתי עליו: "אני איתך! אני איתך!". אני בחור גדול עם שיער מפוזר, פחדתי שהוא עוד יחשוב שאני חלק מהם. אחרי כמה שניות הגיעו שוטרים ותלשו אותו ממני, ואז הפחד זה שההמון יפגע בו, השוטרים ינסו לעצור אותו ויהיה צריך להתעמת גם איתם. למזלנו שוטר בכיר יותר, דובר ערבית, תפס אותו וסינן לי שהוא מוציא אותו החוצה למקום בטוח. זה היה אחד מהאירועים, הבודדים, שבהם אנחנו והמשטרה ראינו עין בעין".

את רוב האירוע, שנמשך פחות או יותר 60 שניות, הנדרי לא זכר עד שצפה בסרטון. בתוך יומיים הוא הגיע לתפוצה של מיליון צופים, ערבים ויהודים, כולם מתמקדים באיש עם אפוד הסגול שרץ לגונן על הנער הערבי המפוחד.

האדם הממוצע מהיישוב, כמה שהוא אולי סולד מהאירוע, יגיד: שומר נפשו – ירחק. למה אתה עושה זה?
"זו השנה השנייה שלנו במצעד. הפעם הגענו 30 חבר'ה, מאוד מאורגנים. רוב הפעילים צעירים ואני קצת רואה בעצמי את המבוגר האחראי. מבחינתי, האירוע הזה קצת ליל הבדולח. רמה מטורפת של אלימות, שמופעלת כלפי אנשים חפים מפשע, בלי שרשויות המדינה יגנו עליהם. אלו אנשים פשוטים שכל חטאם הוא שהם גרים ועובדים שם. לא מגיע להם להיות בסיטואציה הזו".

איפה כל זה קורה?
"ברובע המוסלמי. בכל האזור שבין שער שכם לכיוון הכותל. זה החלק השנוי במחלוקת, שבו עוברים חלק ממשתתפי הצעדה. המשטרה סוגרת את החנויות ב-13:00, אבל הסוחרים יודעים מראש שזה יום אבוד והם לא פותחים את רוב החנויות. מי שכן פותח עושה את זה כעמדה. סוחר אמר לי 'אני לא מתכוון להתקפל. פרינציפ. זה הבית שלי ואני לא אתן לאף אחד להוציא אותי מפה'. חוץ מזה יש מספר בתי קפה פתוחים ואנשים שגרים שם, שפשוט עוברים באזור".

"אם נכנסת אישה בשער שכם ורואים עליה שהיא מפחדת להמשיך ללכת, אנחנו מתלווים אליה. מול נשים זה ייגמר לרוב בקללות, אולי יריקה. אם רואים גבר צעיר – זה טרף"

בשלב מסוים כשמתחיל הצבר משמעותי של החבורות, רובם בני 12-16, אבל יש גם קטנים יותר, מתחילות 'ההצקות'. קבוצות קטנות שפשוט מתחילות ללכת אחרי אנשים אקראיים, נעמדים מחוץ לחנויות מקללים ומפילים את כל מה שעומד בכניסה. מדי פעם עוצרים, שרים שירים גזעניים ורוקדים במעגל. פה ושם מנסים ממש להתחיל מכות, בעיקר עם גברים שמנסים להתעלם מהם עד שאולי יעזו להגיב להתגרויות. השיא סביב השעה 14:00, כשהאירוע הגדול מסתיים ואז מגיעות החבורות הקיצוניות".

איך נראית ההתמקמות שלכם?
"אנחנו מתפזרים באופן שווה על כל ציר הצעדה. מנסים לעקוב ממרחק בטוח אחרי ההתרחשויות. אם מתחילה התקהלות ליד חנות כלשהי, אז אנחנו נעמדים ויוצרים כמעין חיץ בין החבורות לבעלי העסקים, כדי למנוע מגע ביניהם ובניסיון להרגיע את האווירה. אחרים מנסים ללוות אנשים ממקום למקום. נגיד אם נכנסת אישה בשער שכם ורואים עליה שהיא מפחדת להמשיך ללכת, אנחנו מתלווים אליה. מול נשים זה ייגמר לרוב בקללות, אולי יריקה. אם רואים גבר צעיר – זה טרף, חתירה מיידית למכות. אם הוא ימשיך ללכת ויספוג את הקללות בלי להגיב, כנראה שזה לא יתדרדר מעבר לזה. אבל אם הוא יעצור ויחליט להגיב – הכול מתפוצץ".

"במשך זמן מה אלו רק תושבי הרובע ואנחנו שמנסים להרגיע את המצב. אחת המטרות היא לגרום לכך שהשוטרים יגיעו לפני שהאירוע יוצא משליטה"

כל מי שמגיע לצעדה מחפש להתגרות?
"יש סוגים שונים של צועדים. בשער יפו אתה רואה משפחות, קבוצות מאורגנות, מקומות עבודה – אנשים רגילים. בשער שכם זה באמת סיפור אחר. רואים את זה על החזות שלהם – נערי גבעות מובהקים. חניכים מישיבות, עם המדריכים והמורים שלהם, מחזה עצוב בפני עצמו, וצעירים עם חולצות כהנא ('כהנא צדק'). לא כולם מחפשים מכות. אבל יש מספר קבוצות מכוונות מטרה לייצר בלגן, קללות ותקיפות. הם לא רואים בעיניים. גם לא את המשטרה".

איפה היא בתוך כל זה?
"השוטרים והמג"בניקים מאוד רחוקים ממוקד ההתרחשות, ובמשך זמן אלו יכולים להיות רק תושבי הרובע ואנחנו שמנסים להרגיע את המצב. אחת המטרות שלנו היא לגרום לכך שהשוטרים יגיעו לפני שהאירוע יוצא משליטה. אם אנחנו מזהים התחממות, אנחנו מתקשרים לחברים שלנו שעומדים בצומת שיזעיקו כוח משטרתי. מהתרשמותי הלא מקצועית, המשטרה מגיעה לאירוע מראש עם כוחות מאוד דלים, שאינם הולמים בכלל את גודל החבורות ופוטנציאל ההתלקחות. הם לא מספיקים להתפרס על פני כל הציר ושטחים נרחבים נשארים מופקרים. אם לא היינו שם, השוטרים היו מגיעים רק בשיא ההתלקחות. הם אולי לא יסכימו איתי, אבל לדעתי הנוכחות שלנו עוזרת להם".

נפגעת באירוע?
"לא משהו רציני. אולי קצת בעיטות, בעיקר הרבה מאוד רוק. ממש בסוף, ברחבה של השער כשבאנו לצאת עם השוטרים, התחילה התקהלות ענקית מאחורינו. קללות 'נאצים', 'יודנראט'. המון יריקות. זה מגעיל, אבל לא משהו שאבא לילדים קטנים לא מכיר".

"נורה רימון עשן וכולם התחילו לברוח. אני רואה נער, בן לא יותר מ-16, שעומד צמוד לקיר בוכה מכאבים. הייתי ליד חברה מנוסת הפגנות, אמרתי לה חצי בצחוק 'בואי נטפל בו'. היא לא חשבה פעמיים ורצה אליו"

פחדת על עצמך?
"אני מרגיש שיש איזו הילה של פריווילגיה שמגנה עליי. אני גבר, אשכנזי, לא עוצרים אותי בהפגנות, אני לא חוטף מכות. איך אמרתי לאחד הסוחרים שביקשתי להרגיע – בך הם יירו. בפורעים ובי – לא".

איש חינוך שמגיע לכזה אירוע, שיש בו הרבה בני נוער וצעירים שבוודאי גם אתה פגשת לאורך השנים בכיתה, מסתכל אחרת על הדברים?
"היה איזה רגע שבו נורה רימון עשן וכולם התחילו לברוח לכל כיוון. אני רואה נער, בן לא יותר מ-16, שעומד צמוד לקיר בוכה מכאבים. הייתי ליד חברה מנוסת הפגנות שמסתובבת עם חומץ בדיוק בשביל מקרים כאלו. אמרתי לה חצי בצחוק 'בואי נטפל בו'. היא לא חשבה פעמיים ורצה אליו. דוחפת לו את החומץ באף. מוציאה שמנת, ומתחילה לנגב לו את העיניים בעוד אני מחזיק לו את היד ודופק לו על השכם. הילד לא מבין מי מטפל בו בזמן שמאחורינו החברים שלו מקללים אותנו. לא היה לנו אכפת. יש מישהו שצריך עזרה אז רצים אליו".

"הסרטון התפוצץ ויש גל של פניות של אנשים שמבקשים לקחת חלק בפעילות שלנו. זה מרגש, כי הרבה יוצאים בימינו להפגנות ומרגישים שזה לא משנה ואנחנו ערערנו את התפיסה המייאשת הזו"

סך הכול הם רק ילדים. לא?
"אני לא חושב שצריך לעשות להם ויתורים. זה לא במקרה שרובם ממש צעירים,  זה הגיל הכי קל להסתה, וגם הגיל בו התפרצויות האלימות הן הכי מטורפות. מצד שני, באמת כואב לראות את הילדים העזובים האלו. ילדי שוליים באי של רוע ואלימות. ילדים קטנים על כתפיים של הורה ששר 'מוות לערבים'. זה כואב לי, כי אחת הסיבות שאני מגיע לשם היא כי גם אני אבא שרוצה להראות לילדיו שמול עוולות כאלו צריך לקום ולא לעמוד מנגד".

אתה מיואש?
"ממש לא. להיפך, היינו מאוד משמעותיים. הגנו על אנשים ובזכותנו היום הזה היה פחות אלים ממה שהיה יכול להיות. הסרטון התפוצץ ויש גל פניות של אנשים שמבקשים לבוא לקחת חלק בפעילות שלנו. זה מרגש, כי הרבה אנשים יוצאים בימינו להפגנות ומרגישים שזה לא משנה כלום ואנחנו ערערנו את התפיסה המייאשת הזו שאת המציאות אי אפשר לשנות. אני רק מקווה שבשנה הבאה יצטרפו אלינו מאות".