דן ענתבי, חמו של אוריאל ברוך שנחטף בנובה, נרצח וגופתו מוחזקת בעזה, השתתף במפגש שערכה התארגנות הנוער 'תלמידי ירושלים להחזרת החטופים' עם קרובי חטופים. לצידו השתתפה יעל אנגל ליצ'י, דודתו של אופיר אנגל ששב בעסקת החטופים הראשונה. עשרות בני ובנות נוער מירושלים והסביבה הגיעו לפגוש את השניים באירוע שנערך בגן סאקר ברביעי, יום ה-600 למלחמה, ולאחר טקס קצר התחלקו לשני מעגלים, אחד עם ענתבי ואחד עם אנגל ליצ'י.

ענתבי סיפר לבני הנוער במעגל את סיפורו, ואז השיב לשאלותיהם.

איזו תמיכה אתה מקבל?
"מדינת ישראל לא מכירה בי כלכלית או נפשית, כי אני נחשב 'מעגל שני'. לדעתי זה כישלון חרוץ. למזלי אני חלק מקבוצת תמיכה של חברי משפחה שהם מעגל שני.

מה התחושות שלך כשחללים מוחזרים?
"מקנא שלמשפחות אחרות נסגר המעגל ולנו לא. אתם צעירים, אז אולי אתם לא מבינים את זה, אבל אבל הוא תהליך- לוויה, שבעה, עלייה לקבר בשלושים. אח שלי נפטר לפני שלושה חודשים ובגלל שהיה את כל זה, נשאר לי להתגעגע ולהנציח. אבל עם אוריאל זה תקוע".

משהו השתנה בתפיסה שלך?
"ביום השני אחרי 7 באוקטובר, חשבתי שבשבוע הבא נעשה על האש בעזה, שלא תהיה עזה ולצערי זה לא קרה". שתיקה השתררה, והוא סייג: "יש לי חמלה, ואני לא רוצה מוות או כאב. אבל אחרי שראיתי מה שראיתי אין לאנשים שעושים דברים כאלו זכות קיום".

מה הדבר הכי קשה שאמרו לך?
"מישהו התווכח איתי על הדגלים והשלטים של חטופים עכשיו, אולי הייתה לו קונוטציה של שלום עכשיו, לא יודע. ואמרתי לו: אני רוצה עכשיו, מבחינתי אתמול. התרגזתי מאוד".

איך סיפרתם לנכד שלך אופק?
"הוא בן חמש, ואנחנו הולכים עם מה שהוא מבין. בהתחלה הוא הבין שאבא הלך לאיבוד ולא מוציאים אותו. אחר כך אמר שאנשים רעים לוקחים אותו. עכשיו הוא יודע שאבא מת, והוא אומר שהוא מלאך.

מה אתה רוצה שניקח מאוריאל?
"את השמחה, את החיוך. הוא כל הזמן היה מתנועע".

ענתבי סיפר על קורותיו בשבעה באוקטובר. הוא לא ידע כלל שחתנו נמצא בנובה – רחלי ברוך, בתו של ענתבי ואשתו של אוריאל ברוך ז"ל, לא סיפרה לו על כך, משום שהיא "ידעה שאני לא אוהב את הקטע של המסיבות". הוא ראה בשש וחצי בבוקר "התרחשות קבוצת ווטסאפ של קצינים בדימוס", ולא ייחס לה חשיבות. זמן קצר אחר כך רחלי כתבה לו שבעלה במסיבה: "לא ידענו עדיין כלום, אבל הלכתי לשבת איתה, ומשום מה הבאתי הרבה ציוד כאילו אני נוסע לחו"ל".

"בשני בבוקר ראינו בטלגרם סרטון עם האוטו של אוריאל. לא היה ברור אם הוא חי או מת, אבל הרגשנו שהוא מת. בהמשך הבוקר ראינו עוד סרטון, שבו ראו את האוטו נבזז. אחרי חודש אוריאל הוגדר כחטוף, וחשבנו שאולי הוא חי, אבל אחרי שבעה חודשים ראינו סרטונים נוספים שאישרו את מותו.

"מזל שהבאתי כל כך הרבה ציוד, נשארתי אצל הבת שלי חודשיים. היא צעקה 'אבא תעזור לי', ואמרתי לה 'אבא לא יכול לעזור, אבל הוא יכול להיות איתך'.

"בשנה וחצי האחרונות הסתובבתי בכל הארץ בעצרות תמיכה. אנחנו לא מוחים, זה לא עוזר, אנחנו רוצים את הביחד כמו שהיה בהתחלה. חמאס חטף את כולם – ימנים, שמאלנים, ערבים, בדואים. לא היה לו איכפת".

בסוף דבריו פנה אל הנוער: "אני מודה לכם שאתם כאן. הנוכחות שלכם נותנת לנו את היכולות להיות ביחד ולהמשיך לבחור בתקווה ובחיים. תעזרו לנו להחזיר את אוריאל ושאר החטופים".