מאז חידוש הלחימה ב-18 במרץ 2025, הולכת ומתבררת עוצמת השינוי שמתחולל בשטח רצועת עזה. לפי נתונים שפורסמו בוושינגטון פוסט וברויטרס, כמעט 70% משטח הרצועה הוגדר מאז כאזור צבאי או קיבל צו פינוי. מדובר במהלך דרמטי שמצמצם משמעותית את אזורי המגורים של האוכלוסייה הפלסטינית, ומוביל לעקירה רחבת היקף ולניתוק מקורות המחיה.
בהתאם לצווים שהוציא צה"ל, נאסרה לחלוטין הגישה לשטח של 2–3 קילומטרים מגבול הרצועה, כולל אזור חיץ ברוחב של קילומטר שלם. אלפי בתים נהרסו, תשתיות הושמדו, אזורי תעשייה נעלמו ואדמות חקלאיות הפכו לשטחי עפר. לפי דיווחי האו"ם, מרבית סירות הדיג של עזה הושמדו, והגישה לים נחסמה כמעט לחלוטין, מה שמקשה עוד יותר על התושבים לשרוד.
ארגוני סיוע בינלאומיים ואנשי זכויות אדם מזהירים כי מדיניות זו עלולה לקבע שינוי דמוגרפי וגיאוגרפי קבוע בעזה. גורמים בכירים באו"ם טוענים כי ההרס השיטתי של אזורים שלמים – גם אם נעשה ממניעים ביטחוניים – יוצר מציאות בלתי הפיכה: "חלקים גדולים מהרצועה פשוט נמחקו מהמפה. אין דרך חזרה".
בתוך כך, נמשכות הקריאות הבינלאומיות לעצור את הלחימה ולהשיב את האוכלוסייה למקומה. "לא מדובר רק במשבר הומניטרי, אלא בשכתוב אגרסיבי של גבולות, בעל השלכות הרסניות לדורות", אמר גורם בכיר בארגון זכויות אדם הפועל ברצועה. למרות זאת, ישראל טוענת כי הצעדים הללו נועדו להבטיח את ביטחונם של אזרחיה ולמנוע התקפות נוספות מצד חמאס.
