א.
מקובל ומוסכם אצלנו, כי בד בבד עם מאבק ציוני מדיני נמרץ הננו מצווים להתאזר שוב לתנופה תוכניתית וממשית להרחבת יכולתנו וחיזוק כוחנו בארץ. ואומנם, לא מועטים הם המעשים בשטח זה. אולם יש להדגיש, כי טרם הגענו כאן למיצוי מלא ושלם של כל היכולת היישובית והציונית. היהדות טרם הגיעה לפעילות מכסימלית, לגיוס פיננסי רב היקף, לריבוי היישוב, להרחבת בסיסים כלכליים ולהכשרת כל פינות הגולה לעלייה לארץ.

ישנן תקופות בחיי עם כאשר ההווה מקפל בתוכו את העתיד, כאשר חייבים לזנוח כל חישוב והיסוס שגרתי ולהתקדם ככל האפשר בצעדים המהירים ביותר, גם בתוך מצבים מסובכים וקשים. כאלה היו לעם העברי עשרים השנים שעברו עלינו לפני המלחמה העולמית הזאת. האם ידענו להשתמש בהן כראוי? אמנם עשינו בארץ גדולות אולם גם החמצנו בתקופה זו לא מעט, בגלל פקפוקים, דחיות, מיעוט העזה וחשבונות קצרי ראות.

שולם מחיר יקר מאוד על אשר הקשבנו לא פעם לתורות השונות שהטיפו לנו: שב ואל תעשה. נלמד לפחות לקח. בל יוגד כי כבר מאוחר. עם עתיק יומין העומד על נפשו, החפץ בחיים, אסור לו לשקוע בהלך רוח כזה. אין איש יודע את המהלך העתיד של ההיסטוריה, תמורות רבות עלולות לבוא, ועלינו להתאזר לפעילות נועזה. יש להאבק וגם להתחזק. יש להתגונן וגם ליצור מכסימום של ערכי-יסוד חדשים. יש לעמוד על המשמר ובו בזמן להגדיל את האוכלוסייה העברית בארץ וגם להאדיר את יכולתה ההתיישבותית והכלכלית. אין להסתפק בקביעת כלים מופשטים אלה. יש להגשים אותם למעשה. אין להסתפק בפעולות בודדות ותהיינה החשובות ביותר. יש לבדוק כל פינה ופינה בחזיתנו ולתכן תוכנית ממשית ברורה לתקופה ממושכת, תוכנית גמישה שאפשר להתאימה לכל מצב ולבצעה בכוחות עצמנו.

ב.
אחד הסעיפים העיקריים של תוכנית זו היא עניין המימון. המעשה הציוני זקוק עתה לכספים הרבה יותר מרובים משהיו לו עד כה. לא ייתכן שנאחר ונחמיץ גם עכשיו, מפאת חוסר אמצעים, איזה שהוא מעשה הנושא אתו תקווה והצלה; לא ייתכן שלא נוכל לפעול במלוא התנופה, בגלל מיעוט כספים, וזה תלוי בנו בלבד! הציונות חייבת ללחום ללא הפוגות נגד חולשות העם, לפקוח את עיניו ולתבוע אותו לדין ולאחריות. העם העברי מוכרח עכשיו לספק את מלוא הצרכים הפיננסיים להצלת עתידו. עלינו להחדיר בתוכנו את הרגשת ההכרח המוחלט של סידורים פיננסיים יוצאים מן הכלל, לצרכי פעולות רחבות מידות, הנעשות בשיטות ביצוע מהירות וגמישות, בהתאם לתנאים המיוחדים. כשתשרור בתוכנו הכרה זו בכל תוקפה המוסרי, נדע גם להזעיק את היהדות כולה ואת היישוב להתאזרות הנדרשת.

היש ברוח המוסדות הציוניים לבצע מפעל שכזה, ומה צריכה להיות דמותו הממשית? נעיין נא במתרחש ואז נוכל להגיע למסקנות תכליתיות. המכשירים הכלכליים הציונים מהווים עתה כוח פיננסי רב ערך. הקרנות הלאומיות – הכנסותיהן הולכות וגדלות ללא הפסק. בשנת 1939/40 הגיעו הכנסותיהן לסך 1,240,00 לירה, ובשנת 1944/5 לסך 4,625,000 לירה ויש להניח כי בשנת 1945/6 יעלו עוד הרבה יותר. (יש לזכור, כי לפני המלחמה קיבלו קרנות אלו הכנסות רבות מיהדות אירופה). ולא גידול ההכנסות בלבד חשוב, אלא גם הרציפות שבהתנדבות הכספית הציונית. אין זה מפעל תרומות ארעי, פרי מצב חולף, אלא מפעל פיננסי של קבע, בן עשרות שנים, הנשען על כתפות מאות אלפי תורמים. לקרנות יש עכשיו הכנסה שנתית קבועה מהשקעותיהן בארץ, שניתנו בצורות מילוות בכפר ובעיר ומדמי חכירה של קרקעות הקרן הקיימת. גם הכנסות אלה רצופות הן וגדלות מדי פעם בפעם.

הקרנות הלאומיות שלנו ראויות ומוכשרות מבחינה פיננסית לשמש מכשיר לקבלת מילווה ציוני בסכום ניכר לתשלום במשך תקופה ממושכת. יש להם כל הנתונים הדרושים לביטחון סילוקו של מלווה זה. כל השקעה כספית במוסד לאומי מוסמך היא ההשקעה הבטוחה ביותר. זה הוכח על ידי הניסיון של פעולת מוסדות האשראי הלאומיים.

קיים עתה בסיס פיננסי מוצק למילווה שכזה. אין אנו באים כאן לבצע מה שהוא יוצא דופן. ארצות רבות עשו כזאת גם בראשית צעדיהן ההתיישבותיים, עשו והצליחו מכל הבחינות – אוסטרליה, ניו-זילנד, קנדה ועוד, הלכו בדרך זו מראשית דרכן והגבירו על ידי כך את קצב התפתחותן.

ג.
אין זו הצעה חדשה. היא הועלתה לא פעם על הפרק בקונגרסים הציוניים. הקשיבו לכך בנימוס ובאדיבות רבה, אולם לא עשו אחרי זה כל פעולה, כדי לנסות לפחות, ברצינות לבצע זאת. בשנים האחרונות חל שינוי מסוים לטובה. גזברות הנהלת הסוכנות השיגה הלוואה מאחד הבנקים האנגליים הגדולים, הלוואה אמנם לא גדולה, אולם במעשה זה היה משום פתיחת דרך חדשה. בינתיים קרה עוד משהו חשוב מאוד: הנהלת הסוכנות הביאה לידי התבצרותו וחיסונו של משק הכספים הציוני, שרכש לו אמון מוחלט בחוגים רבים, אף זו הכשרה רבת ערך לביצוע המילווה.

מהם המקורות הכספיים הצריכים ויכולים להשתתף במילווה? קודם כל היישוב בארץ, הוא צריך לשמש בעניין זה דוגמה לאחרים, ויש לו עתה אפשרות אובייקטיבית לכך. היישוב ומוסדותיו האשראיים יכולים וצריכים להשתתף במילווה זה במיליוני לירות אחדים. יש עתה בתוכנו יכולת פיננסית לא מועטה שלא באה לידי שימוש. סכום הפיקדונות בבנקים גדל בהרבה בשנים האחרונות והגיע לסך שלמעלה מתשעים מיליון לירה, לעומת 16 מיליון ב-1939. היקף פעולת האשראי של הבנקים גדל גם הוא, אלא שגדל במידה פחותה מהפיקדונות. בבנקים הגדולים מרוכזים סכומים גדולים ללא שימוש מלא, לפי המידות הפיננסיות המקובלות. ומה שחשוב יותר הוא, שהלכו ורבו בינתיים הסכומים של מוסדות ביטוח, קופות תגמולין וקרנות שונות המרכזים מיליונים לירות כהון צבירה, שלא יהיה צורך להוציאו אלא כעבור שנים רבות, ואולי גם כעבור עשרות שנים. הון מצטבר זה הולך ורב מחודש לחודש והופך מקור עצום להשקעות תמורת ניירות ערך לזמן ארוך. ניירות הערך של המילווה הציוני הולמים בהחלט השקעות שכאלה.

היישוב ישמש דוגמה ראשונה, אך העיקר הן פעולות הגולה: אמריקה, אנגליה, דרום אפריקה וכו'. אין צורך להוכיח, כי היהדות שם, ואפילו הציונים בלבד, יש ביכולתם הפיננסית לממן מילווה כזה ללא קושי, אם רק ירצו בכך. כסף יהודי מפוזר בכל פינות העולם במוסדות פיננסיים שונים, במילוות שונים, ללא כל תועלת לעם עצמו ולמפעל הצלת עתידו. יש להאמין, כי בפעולה נמרצת ומתמדת, בארגון יסודי ויעיל אפשר להפנות חלק מיכולת פיננסית זו להשקעות במילווה ציוני הנ"ל.

אפשר למנות רשימה ארוכה של קשיים ומכשולים בפעולה שכזו, ובוודאי ינסו גם לטעון כי למרות היכולת האובייקטיבית של היהדות ועל אף הביטחון הפיננסי שבהשקעה שכזו, יהססו יהודים רבים לעשות מעשה. אולם האם לא טענו כך בזמנו לגבי כל מעשה אחר נועז שלנו? האם האמינו כולם כי הקרנות הלאומיות יגיעו להכנסות שנתיות של שישה-שבעה מיליוני לירות? האם האמינו כולם, כי הבנק האפותיקאי (למשכנתאות) בארץ ימכור אגרות חוב במיליוני לירות? האם האמינו כולם, שמוסדות האשראי של הפועלים ירכשו אמון כה רב והשקעות פיננסיות כה ניכרות?

אנו חייבים לזנוח את כל ההיסוסים לגבי המילווה הציוני ולהתחיל לבצעו באומץ, באמונה ובסידורים משוכללים. ויש להאמין כי תוך כדי המעשה עצמו, יגוזו הרבה פקפוקים ויתגלו מקורות יכולת חדשים נוספים אשר לא שיערנום כל עיקר.

ד.
הקונגרס הציוני הקרוב צריך להניח יסוד למילווה זה, ולא להחליט החלטה בלבד, כאשר כבר עשה לא פעם. בקונגרסים ובישיבות הועד הפועל הציוני החליטו על גיוסי כספים. אלא שלא ניגשו אחר כך לתרגם את ההחלטות לשפת המעשה. הפעם חייבים לפעול כך, שבשעת הקונגרס תבוא התחלת המעשה. לשם כך דרושות כמה הכנות מוקדמות. הנהלת הסוכנות צריכה להביא איתה לקונגרס הצעה, כיצד לבצע את המילווה, ואם אי אפשר לקבוע את כל הפרטים בלי התייעצות עם נציגי ארצות, יש לדאוג מעכשיו שהתייעצות שכזו תיערך ימים אחדים לפני הקונגרס, ולא בזמן התכנסותו או לאחריו. הניסיון הוכיח, כי עם פתיחת הקונגרס נתונה כבר כל תשומת הלב לבעיות מדיניות וארגוניות וקשה להפנות את המחשבה והפעולה לשטחים האחרים.

אנו מוכרחים לקבוע עתה בכל הרצינות והתכליתיות את הדרך לגיוס אמצעים גדולים הרבה יותר. אם יש הצעות יותר יעילות מהצעת מילווה, יועלו על סדר היום, על כל פנים אסור לנו להשהות את העניין. אנו נתקלים יום יום בחוסר אמצעים מספיקים להגשמת המעשים הציוניים ההכרחיים ביותר. אסור להשלים עם זאת. מעצור זה יכול העם להסיר מדרכו בכוחות עצמו. כל העוסקים בענייני פיננסים ציוניים בכל הארצות צריכים לדעת בעוד מועד כי עליהם לבוא לקונגרס כשבידם הצעות ממשיות לגיוס כספים שכזה.

בקונגרס יש לדאוג, בראש וראשונה להצטיידות פיננסית רחבת מידות, המבטיחה את האפשרויות לפעילות ציונית המלאה ביותר בתנאים הנתונים.