שורדת השבי שרון אלוני קוניו, לישי מירן-לביא ורבקה בוחבוט נשאו אתמול בערב (שבת) הצהרה בכיכר החטופים בתל אביב: "אני שרון, אימא של יולי ואמה", אמרה שרון אלוני קוניו. "אני לישי, אימא של רוני ועלמא", אמרה לישי מירן-לביא. "אני רבקה, אימא של ראם", אמרה רבקה בוחבוט.
לישי מירן-לביא, אשתו של עמרי מירן החטוף בעזה, המשיכה: "חיילים רבים פונים אלינו ואומרים לנו 'אנחנו פה בשביל להחזיר את החטופים'. אנחנו אוהבות אתכם. אנו קוראות לראש הממשלה – די עם המשחקים, די עם הסרטונים והסיסמאות", אמרה מירן-לביא, "עסקה אחת. להחזיר את כולם הביתה ולשקם את היישובים. די, מספיק, עכשיו".
"רוני ועלמה ראו את אבא עמרי נלקח לעזה על ידי המחבלים", אמרה מירן-לביא, "זה קרה מול העיניים שלהן. רוני רצתה לרוץ אחריו כשהוא יצא מהדלת". "ראם, בן חמש, שואל כל לילה 'איפה אבא'", אמרה בוחבוט, "'מתי אבא חוזר'. 'למה אבא לא איתי'. הוא רוצה לחבק את אבא באמת, לא בתמונה".
"עד שהם לא יחזרו כולם, לא נוכל להגיד שניצחנו", אמרו שלושת האימהות בעצרת, "כל יום שהילדים שלנו ממשיכים לשאול איפה אבא, הוא יום נוסף בו אנחנו מאבדים את מה שהופך את מדינת ישראל למקום המוגן שלנו. אנחנו קוראות מכאן לראש הממשלה – הגיע הזמן לעסקה. למען העתיד של הילדים שלנו. עסקה אחת גדולה, ולהחזיר את כולם הביתה. כבר עכשיו".
יהודה כהן, אביו של נמרוד החטוף בעזה, בעצרת בכיכר החטופים: "יודע שנהוג לומר שהחטופים זה לא עניין של פוליטיקה. אבל יש מיעוט שהפך את זה במכוון ובזדון לדבר פוליטי. מי קבע זאת? בנימין נתניהו – שטוען שהטנק של הבן שלי נמרוד הוכרע על ידי קלצ'ניקובים וכפכפים".
שורד השבי אור יעקב, בנו של יאיר יעקב: "הייתי בן 16 כשנחטפתי. ביום הראשון חשבו שאני חייל, ולכן אזקו וכלאו אותי. בכיתי. חשבתי על אימא, על אבא, על הבית. שאלתי את עצמי: מה אם אבא שלי בשבי? מה אם הוא לא בחיים? כל כך קיוויתי שיחזור בחיים. רק חודשיים אחרי שהחזירו אותנו גילינו שהוא נרצח. אני מתגעגע אליו וצריך לדעת שהוא כאן כדי לחזור לחיים שלי. איך הגענו למצב שמשפחות מחכות כל כך הרבה זמן לילד, לאימא, לאבא שלהם? החטופים הם לא סיסמא או תמונה. גם מי שלא בחיים – מגיע לו לשוב ולהיקבר כאן".
שורד השבי יגיל יעקב, בנו של יאיר יעקב: "אני בן 14, נחטפתי מקיבוץ ניר עוז ב-7 לאוקטובר, וחזרתי אחרי 52 ימים. מאז אני חופשי, אבל כבול. עדיין עם שרשרת על הידיים, עם הכוויות, הריח של העשן, עדיין מלא חבלות בכל הגוף, עדיין שם. באחד הימים, כשהייתי בן 12, היה לי ממש קשה. כל תקופת השבי הייתי לבד עם שני מחבלים. הייתי לחוץ, עצוב, ולא אכלתי כלום. הם התעצבנו, לקחו קרש גדול ואמרו לי: 'אם אתה לא תפסיק להתבכיין, אנחנו ניקח את זה ונרביץ לך עד שתפסיק'. לא הפסקתי, כי ילד בן 12 לא מבין מה רוצים ממנו. אז הם הרביצו לי עד שכאב לי, וצרחתי 'חלאס'".
"כבר 17 חודשים עברו, ואבא שלי עדיין בשבי", אמר יעקב בעצרת, "אני מתגעגע אליו בכל ליבי. הוא אדם של חופש, של אדמה, משפחה, מצחיק ואוהב. לפני כמה ימים פתחתי את ספר חת"ת של הרבי מלובביץ'. בפסוק הראשון היה כתוב בעוד שבוע בעזרת השם יקרה נס. אז אני מבקש. תתפללו, תילחמו, תזעקו. לא נשקוט עד שאבא שלי וכל החטופים יחזרו הביתה".
