מצעד הגאווה והסובלנות בירושלים נערך היום (חמישי) בפעם ה-23 ופתח את אירועי חודש הגאווה בישראל, כ-5,000 בני אדם השתתפו. הנשיא יצחק הרצוג הגיע למצעד, הפעם הראשונה אי פעם שנשיא המדינה נוכח בו.
במהלך המצעד נרשמו עימותים אלימים בין משתתפים לשוטרים, שהשתמשו בכוח רב ואף עלו לגגות כדי לסמן בלייזר צועדים שהניפו שלטים שהוחרמו. לפי המשטרה, חלק מהצועדים "החלו להפר סדר תוך קריאות ונשיאת שלטים כנגד 'רצח עם' כדבריהם בעזה", שוטרים החרימו שלטים, ובמהלך היום "עוכבו או נעצרו 10 חשודים שקראו להפר את הסדר או עשו זאת בפועל".
ראש האופוזיציה יאיר לפיד שהגיע למצעד: "הקהילה צריכה ממשלה היא צריכה ממשלה שיודעת שבה כל אזרח במדינה יכולה לאהוב. אבי מעוז, סמוטריץ' ובן גביר לא יגידו לנו את מי לאהוב. החרדים ומי שמפגין נגדנו לא יגיד לנו את מי לאהוב. ישראל היא מדינה קשה, ויש לנו זכות לאהוב את מי שאנחנו רוצים. כל עוד אבי מעוז יכניס תכנים הומופוביים למוסדות החינוך, המאבק לא ייפסק".
מגי מור, יו״ר ועד עובדי אסותא: ״גם היום הממשלה הזו פוגעת בנו. בחוקים בקיצוץ תקציבים, בשתיקה כשהיינו זקוקות להגנה. אבל אנחנו לא נבהלות. אנחנו האור ואנחנו התקווה – אנחנו לא מבקשות לחיות אנחנו חיות. יש גם הישגים – האגף הגאה בהסתדרות דואג לשוויון, לזכויות שוות, מראה לכולם שמאבק חברתי כולל את כולנו, את כל האופציות בקהילה שלנו. אנחנו לא מפקירים אף אחד בקהילה שלנו״.
ב-19:00 החלה עצרת בגן העצמאות בהנחיית ידידיה ויטל וליעוז לוי. אורי בנקי, אביה של שירה ז"ל, ונטע אורה ראשד, פעילה בקהילה הטרנסית, נשאו דברים, ובחלק האומנותי הופיעו אדר גולד ואוהד שרגאי, ליהי טולדנו, רוני דואני, אריקה ג׳נדריקה ואודי שניידר.
גולעד גברת, (22) שהנחתה את במת הפתיחה, הגיעה השנה בתלבושת של חמסה, ״בשנה שעברה הייתי בתלבושת צהובה לגמרי, כדי להדגיש את החטופים, השנה בחרתי להביא חמסה, שזה סמל מקודש לכל הדתות״. כששירה בנקי ז״ל נרצחה, היא הייתה עדיין בחטיבת ביניים, ובארון. ״הכי זכור לי שהמנהל בית ספר בחזרה ללימודים אמר שקרה מקרה מזעזע בקיץ ושאין מקום לאלימות. זה נחרט בי. המצעד הירושלמי משמעותי במהות שלו – אלו רחובות שאני הולכת בהם יום יום, כשאני בנראות קווירית זה לא תמיד מרגיש בטוח. אני כן מרגישה שהאכולוסיה הירושלמית מנסה לחיות בשלום אחד עם השני. אני מקווה שהחטופים יחזרו והמלחמה תסתיים, ושכולם יזכרו שכשאומרים 'עם ישראל חי' זה כולל את כולם, זה כולל אותנו״.
הדס בלומנדל כרם, יו"ר הבית הפתוח בירושלים לגאווה ולסובלנות: ״גם השנה אנחנו בוחרות ובוחרים להמשיך – לצעוד, להאמין ולדרוש ביטחון ושוויון לכל אדם. מצעד הגאווה והסובלנות בירושלים הוא קרן אור שמאירה את העיר כבר יותר משני עשורים, ומזכיר את האפשרות לחיות כאן יחד – בשוויון, בסובלנות ובכבוד. נצעד השנה גם למען שחרור החטופים, ונקרא יחד להשיבם הביתה. המצעד הוא תזכורת לחברת המופת שאותה אנחנו מבקשות ומבקשים לכונן – בירושלים ובמדינה כולה. דווקא ברגעים של משבר ושסע, המצעד מבקש לשרטט תקווה אחרת. זהו מעשה של אמונה – באדם, בקהילה וביכולת״.
לפני עשור, במצעד שנערך ב-2015, נרצחה שירה בנקי ז"ל בידי ישי שליסל – שאף דקר משתתפים במצעד לפני 20 שנים ב-2005, פצע אותם, נכלא ושוחרר. אביה, אורי בנקי, נשא דברים וקרא לסובלנות: "עשר שנים בלי שירה. למרבה הזוועה זה לא ייחודי, אלפי משפחות ישראליות איבדו את ילדיהן רק בשנה וחצי האחרונה, אך שירה לא נהרגה בקרב ולא נרצחה בידי אויב זר – שירה נרצחה בידי אזרח ישראלי ברחוב ישראלי כתוצאה ישירה מהסתה פנים ישראלית.
"גם היום רבים תומכים ברוצח של שירה – חלקם בחוסר מודעות וטיפשות, וחלקם ביודעין. אנשים שמונהגים ע"י יותר מידי מנהיגים שלמדו והפנימו שאין כמו התלהמות כדי לקבל כותרות.
"החברה הישראלית מלאה באנשים טובים, ללא קשר לזהות המינית שלהם, ללא קשר לגודל הכיפה שלהם או להעדרה, וגם ללא קשר לדעה הפוליטית שלהם. כל האנשים הללו חולקים הרבה מאד משותף. הם לא צריכים להסכים על הכטל, אבל הם יכולים רוב היום להסכים על הרבה ולחיות כאן ביחד.
אל תאמינו למי שאומר לכם שבצד השני יש רק בוגדים, ורעים, וטיפשים ואכזרים. תנסו להכיל את המורכבות, תתגמלו מתינות ותנהגו במתינות, בחזרת החטופים ובבניין העוטף ננוחם".
