ארגון 'רשת הצדק במיסוי' (Tax Justice Network) פרסם בשבוע שעבר את 'מדד הסודיות הפיננסית' לשנת 2025. המדד מדרג 141 מדינות בעולם לפי היכולת של פרטים וגופים כלכליים להסתיר מהמדינה את זהותם ואת הנכסים הפיננסיים שבשליטתם, ובכך להתחמק מתשלום מס והלבנת הון. ישראל זינקה למקום ה-25, לאחר שהייתה במקום ה-32 במדד הקודם ב-2022. המשמעות: ישראל היא בין 25 המדינות שאחראיות על הכי הרבה סודיות פיננסית שמאפשרת העברת כספים בלתי חוקית והפרת חוקי מס.
הדירוג של כל מדינה תלוי בשני דברים: המידה שבה היא מאפשרת בתוכה סודיות פיננסית; וחלקה בשירותים הפיננסיים לתושבי חוץ שניתנים בעולם. הסודיות הפיננסית בתוך מדינה תלויה בעיקר בחקיקה, אכיפה ושיתוף פעולה עם מדינות אחרות. הכללת השירותים לתושבי חוץ נועדה לשקף עמדה: ככל שחלקה של מדינה בפעילות הפיננסית הגלובלית נרחב יותר, כך גדלה אחריותה להבטיח שקיפות פיננסית.
במקום הראשון נמצאת ארצות הברית עם 24.5% מהשירותים הפיננסים הבינלאומיים, ואחריות על 5.6% מהסודיות הפיננסית בעולם. שוויץ נמצאת במקום השני, וגרמניה נמצאת במקום השביעי. מתוך 25 המדינות עם הסודיות הפיננסית הגבוהה ביותר, נמצאות 5 מדינות קטנות עם פחות ממיליון תושבים: לוקסמבורג, האי גרנסי, איי הבתולה הבריטים, איי קיימן, והאי ג'רזי. מלבד לוקסמבורג, מדינות אלה אינן עצמאיות והן נחשבות לחלק מבריטניה. במקומות הראשונים נמצאות גם ערי המדינות הונג קונג וסינגפור.
מדינות סקנדינביה הסוציאל דמוקרטיות שומרות על שקיפות פיננסית גבוהה. נורבגיה מדורגת במקום ה-52 בעולם בחלקה בסודיות הפיננסית, שבדיה במקום ה-66, פינלנד במקום ה-91, דנמרק במקום ה-106 ואיסלנד במקום ה-120. אלו דירוגים נמוכים עבור מדינות מערביות מפותחות, שיש בהן היקף יחסית גבוה של פעילות פיננסית.
לפי המדד, חלקה של ישראל בסודיות הפיננסית העולמית הוא 1.13%, בעוד שחלקה במתן שירותים פיננסים לתושבי חוץ הוא רק 0.39%. העלייה ב-7 מקומות בדירוג, שמצביעה על הידרדרות בשקיפות הפיננסית בישראל, נובעת בין היתר משינויי מדיניות הנוטים לסודיות פיננסית. ישראל לא מאמצת חלקים מרכזיים באמנה המולטילטרלית (אמנה בין מספר מדינות) לסיוע בענייני מיסים, ועומדת באופן חלקי בלבד בדרישות הארגון הבין-ממשלתי למלחמה בהלבנת הון ומימון טרור (FATF).
הציון ה"גבוה" של ישראל מעיד על שקיפות נמוכה בתחומים רבים, בראשם שקיפות ביחס לבעלי המניות האמיתיים בחברות, שותפויות ונאמנויות. שקיפות בתחום זה היא קריטית למניעת הלבנות הון והעלמות מס, שמתבצעות בין היתר באמצעות שרשור של ישויות משפטיות וחברות קש, וישראל נמצאת מאחור בתחום.
ישראל בולטת לרעה גם בשקיפות בפרסום דוחות כספיים של חברות שאינן ציבוריות ושותפויות; בחיוב חברות רב-לאומיות לדווח על פעילותן בכל המדינות שבהן הן פעילות; ובשקיפות לציבור בהסכמים עם חברות פרטיות על משאבי טבע. בקריטריון של פרסום ושקיפות של סטטיסטיקה ציבורית ניתן לישראל ציון בינוני.
במספר תחומים ישראל זכתה לציון טוב. בישראל אין אזורים שפטורים מדיווח לצורכי מס. היא אימצה מנגנונים של שיתוף מידע פיננסי לפי בקשה, ובאופן אוטומטי עם מדינות אחרות. לרשות המסים יש יכולת לאסוף ולנתח מידע על תאגידים גדולים ובעלי הון, שמסוגלים לחמוק ממס דרך תכנון. גם בקריטריון 'ויזות זהב' ניתן לישראל ציון טוב באופן יחסי, מכיוון שישראל מצליחה באופן יחסי להימנע ממתן אזרחות ותושבות למי שמעוניינים בהן לצורכי הימנעות ממס. יש במדינה אשרות שהייה ותושבות למשקיעים, אך אין מסלול לקבלת אזרחות שניתן "לקנות" דרך השקעות במדינה.
'רשת הצדק במיסוי' הוא ארגון בין-לאומי שפועל לקידום מדיניות מיסוי צודקת ושוויונית בעולם, בין היתר בכל הקשור למקלטי מס. תכנוני מס של השכבות החזקות ביותר במדינות השונות גורמים לתופעה של מיסוי רגרסיבי בפועל – העשירים ביותר משלמים פחות אחוזי מס מהשכבות הנמוכות ביותר. בעיה נוספת היא העברת רווחים למדינות זרות, המקשה על מדינות ליישם את חוקי המס שלהן. קיים "מרוץ לתחתית": מדינות מתחרות בהורדת שיעורי המס, כדי למשוך אליהן משקיעים זרים ובעלי הון. ב-2024 ישראל הפסידה קרוב ל-5 מיליארד שקלים עקב הימנעות והתחמקות ממס.
עו"ד מורן הררי, חוקרת בכירה ב-Tax Justice Network: "בתקופה שבה ישראל מתמודדת עם כל כך הרבה אתגרים מבחוץ ומבפנים, ראוי שלפחות תדאג לשקיפות פיננסית גבוהה יותר במדינה, על מנת להימנע מקשיים נוספים שייערמו כתוצאה מעלייה בהיקף הלבנת הון והעלמות מס. ישראל לא צריכה לחכות שוב לאיומים בין-לאומיים בכניסה לרשימה שחורה של ה-OECD או האיחוד האירופי, כדי לקחת אחריות ולפעול בנושא".
