ההוראה בישראל נעשתה מקצוע-של-נשים בעיקר. מטעמים רבים אין אומנות זו מרבה למשוך גברים, והנשים משמשות בו רוב מכריע. תופעה זו יוצרת בעיה מיוחדת במינה של כוחות-ההוראה. כל עוד המורה רווקה, אין הבעיה נותנת אותותיה, היא מתחילה להתבלט מאותה שעה שעל המורה מוטל גם לדאוג באופן רציני למשק-ביתה. אם אין היא עוזבת את ההוראה לחלוטין, הרי לפחות היא מצמצת את שעות עבודתה למידה כזו שתוכל להקדיש זמן ניכר לעמידה בכל מיני תורים הגוזלים בדרך-כלל את רוב השעות המוקדשות למשק-הבית.

חזיון נדיר הוא למצוא מורה נשואה המלמדת יותר מ-24 שעות בשבוע.

נעמי הנקין בת ה-25, נכדתו של איש ביל"ו מגדרה, המכהנת כמורה זו השנה השישית, עדיין כלולה בקטיגוריה של מורה "מלאה". נעמי היא אחת מאותן מורות צבריות, בעלות חיוך שובב ובוטה, הניגשות למקצוען בפשטות בריאה ורואות בו את יעודן. "רוצה אני להמשיך במקצוע" – אומרת נעמי בחיוך, – "עד סוף ימי חיי; אם לא יוציאוני לפנסיה קודם לכן"…

בית הספר שבו מורה נעמי הוא אחד מבתי הספר לדוגמה שבתל אביב. בנייניו בוהקים בצחותם וחלונותיו של כל אולם ואולם רחבים הם ומחדירים שפע אורה ואוויר. אולמי-הלימוד עצמם רחבים למדי (8X7 מטר) אך לעומת יתרון זה קיימים גם כמה ליקויים, שהחשוב בהם הוא העדר מספר נאות של בתי-שימוש (20 תאים לעומת 1,300 תלמיד).

העמידה בתור לאוטובוס גוזלת מנעמי (העומדת ליד עמוד התחנה) זמן יקר. היא גרה בצפון תל אביב ואחת מבעיותיה היא להגיע לבית הספר חמש דקות לפני שמונה

המורה רוצה לעורר ולפתח את דמיונם של תלמידיה. היא מראה להם ציור בספר ומבקשת לדעת מה רואה בו כל ילד וילד. ההשתתפות בדרך כלל רבה והתשובות מפתיעות לפעמים בשוני שבהן

שעת המנוחה לכיתה ולמורה. אחרי שיעור חשבון הדורש ריכוז-המחשבה, קוראת נעמי סיפור לתלמידיה. הילדים "חיים" את העלילה המסופרת. "המורה, תמשיכי!" הם מבקשים כשהצילצול מכריז באמצע על ההפסקה. נעמי אינה יכולה להתאונן: כיתתה (כיתה ב' בבית הספר העממי "הכרמל") ערה למדי ו-45 תלמידיה מגלים רובם ככולם עניין בלימודים, בייחוד כשהם מוגשים להם בצורה מושכת ותוך כדי משחק.

תוכנית-לימודים מיושנת
נעמי, כיתר חבריה וחברותיה המורים, מתאוננת כי תכנית הלימודים בבית-הספר מיושנת ושוב איננה מתאימה לרוח הזמן והתלמידים. היא יודעת שמשרד החינוך והתרבות מכין תוכנית לימודים חדשה, אך היא וחבריה היו רוצים שהתוכנית החדשה תובא לפני ביצועה לבחינת המורים.

ביה"ס, שבו מלמדת נעמי. אינו מסיים את תפקידו מיד לאחר גמר השיעורים. לידו קיים מוסד הנקרא "בית התלמיד" ובו מבלים התלמידים אחר גמר מערכת השיעורים עוד שעתיים בחוגים שונים, כגון: לספורט, בולאות, שח-מט, מחולות-עם וכיוצא באלה. מפעם לפעם מוצגים לפני באי "בית-התלמיד" סרטים חינוכיים. בעד שרות חינוכי חשוב זה משלמים הורי הילדים "מס-שעשועים" שאינו עולה על 2 ל"י. כן נהנים התלמידים מספרייה בת 5,000 ספר המנוהלת על ידי מורה-ספרן. ילדי כתתה של נעמי שואלים ספרים גם מספריית-עזר מובחרת המכילה 500 כרכים שחלק מהם נרכשו על ידי הורי תלמידה שנפלה כחיילת בצה"ל.

מגמותיו ושיטותיו של ביה"ס הישראלי התקדמו והתפתחו. היום שוב אין מסתפקים בטיפול בתלמיד בין כתלי ביה"ס בלבד. המורה או האחות נוהגת לבקר בביתו של כל תלמיד חדש כדי לעמוד על התנאים החינוכיים והסוציאליים שבהם הוא גדל ומתחנך, ומה המסגרת שבה הוא שרוי אחרי שובו מלימודיו. כשתלמיד מראה סימני פיגור הוא נשלח על-ידי המורה לתחנה מייעצת. במקרה שתלמיד נעדר מן הלימודים יותר מ-3 ימים, נוהגת אחות בית-הספר לסור לביתו ולברר את סיבת העדרו. תכופות, תוך כדי ביקור, מקבלת אם התלמיד החולה הוראות והדרכה הקשורות בכללי היגיינה רפואית וחינוכית.

נעמי אינה עוסקת בעבודה צדדית. אין לה פנאי לכך, כי עליה לדאוג בעצמה למשק-ביתה. משכורתה מספיקה לה כדי לכסות את הוצאותיה השוטפות לרכישת ספר, לביקור בתערוכה או בתיאטרון. חלק מערבי-השבוע מקדישה נעמי לשיעורי-השתלמות למורים מוסמכים. "המקצוע שלנו אינו סובל סטאטיות" – היא אומרת. אין פירוש הדבר שהמורה היא "אסירת" בית-הספר. נעמי, למשל, מספיקה גם לבקר בקולנוע (פעם בשבועיים), בקונצרטים, לשוט על הירקון, לבלות בחברה, אך בית-הספר וכל הקשור בו – קודם לכל.

1. נעמי הנקין היא אחת מ-37 מורי בית-הספר העממי "הכרמל" שבתל אביב. היא קמה כל בוקר ב-6:30 ונחפזת להכין לעצמה את ארוחתה.

2. השיטה הסוקרטית: לימוד על ידי הצגת שאלות. התלמידים משתתפים בערות ומפיקים משיטה זו תועלת והנאה גם יחד.

3. התעמלות – זהו אחד השיעורים החביבים ביותר על הקטנים, אלא שבחוץ קשה יותר בעיית המשמעת מאשר בכיתה הסגורה.

4. החצר הגדולה משותפת לכיתות ג'-ח' ונמצאת במרכז שלושת אגפי בית-הספר.

5. חדר-המורים: 26 מכלל 27 המורים המשמשים במשרה שלמה (30 שעות בשבוע) הם בוגרי סמינרים ו-5 מהם גם בוגרי אוניברסיטאות.

7. טבחיות קטנות: תלמידים כיתות ו'-ז' לומדות בישול, להלכה ולמעשה. בהדרכתה של מומחית הן מכינות ארוחות למסעדת ביה"ס.

7. אחר הצהרים. נעמי הספיקה רק לחזור מבית הספר, לאכול ולנוח שעה קלה ושוב עליה לצאת אל התור – עליה לקנות מצרכים בחנויות.

9. נעמי אינה מרבה "לבלות". העבודה מעסיקה אותה יותר מדי. אבל בכל זאת נפגשים לפעמים עם חבר בבית קפה.

10. בלילה אחרי גמר כל עבודות הבית, עסוקה נעמי בתיקון מחברות תלמידיה. (צילום: י. מירלין. מתוך אתר עיתונות יהודית היסטורית, הספריה הלאומית ומכון לבון)

חינוך במספרים
מספר התלמידים בכל סוגי מוסדות החינוך המוחזקים והנתמכים ע"י משרד-החינוך והתרבות (כולל בתי ספר ערביים) גדל מ-251,101 תלמיד בתחילת תשי"א ל-309,732 בתחילת תשי"ב והוא מגיע כיום ל-350,000 בקרוב.

מספרם הכולל של המורים, המורות והגננות במשרות שלמות וחלקיות במוסדות המוחזקים והנתמכים מגיע ל-13,858. מספר זה כולל את 720 המורים בבתי הספר הערביים ואינו כולל את הגננות בגנים פרטיים.

מספר המורים הבלתי מוסמכים הוא כ-5,000.

הכיתה צוחקת
המורה לציור אל תלמידיו: שערו בנפשכם שפרצה דליקה במוזיאון עירוני, אילו תמונות הייתם מנסים להציל בראשונה?
תלמיד: את התמונות הקרובות ביותר אל הדלת.
*
המורה: מה פירוש הפסוק: "פוקד עוון אבות על בנים?"
התלמיד: אבא מכין לי את השיעורים, ואני לוקה על השגיאות.
*
המורה: החיבור הזה על הנושא "כלבנו" דומה מילה במילה לחיבור של אחיך.
התלמיד: כן, המורה. זו אותו הכלב.
*
המורה: ועכשיו, גד, אמור נא לי, איפה מוצאים פילים?
התלמיד: הפילים הם חיות כל כך גדולות, עד שאינם הולכים לאיבוד לעולם.
*
המורה: מדוע לא כתבת חיבור על הנושא "יום אחד בביתנו"?
התלמיד: אמא אמרה שאסור להוציא ענייני משפחה מחוץ לבית.

מתוך "העולם צוחק" בהוצאת "אחיאסף".

דבר השבוע, 16.1.1953