סביב הדמות של בריאן ווילסון נקשרו כל מני מיתוסים. כנראה המופנמות הטבעית שלו וחוסר הקומוניקטיביות גרמה לחלק ממנו להישאר בלתי מפוענח, מה שהפך את דמותו למעניינת במיוחד. כיום הוא מוכר כגאון מוזיקלי על ידי כולם, אבל זה לא תמיד היה המצב.

ווילסון הצליח להוציא את 'סמייל' יצירת המופת שלו, רק כמה עשורים אחרי הסקיצות הראשוניות כי חברת התקליטים שלו לא האמינה בפרויקט, שהיה מוזר ואוונגרד ולא פופ מסחרי כמו השירים שהכניסו הרבה כסף לביץ' בויז. בעוד רוב האנשים יכולים לזמזם שורה מ"Surfin' USA" או "God Only Knows" אני בספק אם הם יכולים לעשות זאת עם "Heroes and Villians", אחד השירים הבולטים ב"סמייל", וזה לא כי השיר פחות קליט או נעים לאוזן.

כמובן לא רק לחצים חיצוניים גרמו לעיכוב הפרויקט השאפתני, גם השדים הפנימיים של ווילסון הקשו עליו להוציא אותו לאור. שוב עוד קלישאה התבררה כנכונה לגביו: הקלישאה על הקו הדק שבין גאונות לטירוף, אותה רגישות לעולם שהפכה את ווילסון לתמלילן ומלחין כל כך טוב, גם הקשתה עליו בהתנהלות היומיומית. גם העובדה שהוא גדל בצל אב שתלטן ואלים לא עזרה לבריאות הנפשית שלו.

מה שפיזר קצת את המסתורין סביב ווילסון הוא הסרט הביוגרפי עליו, 'אהבה וחסד' מ- 2014. הסרט עקב אחרי תהליך הקלטת האלבום המופתי 'פט סאונדס' והקושי של ווילסון להתמודד עם השלכות התהילה והמתחים הפנימיים בין חברי הלהקה, שרובה הורכבה מקרובי משפחתו.

סצנה על יצירת אחד השירים היפים מ'פט סאונדס', "Wouldn't it Be Nice" , ממחישה איך בראש של ווילסון הוא שומע את היצירה בשלמותה, וההרמוניות ה"מוזרות" שבחר לשיר עובדות, למרות הסקפטיות של הנגנים. היכולת הזו לחשוב על דברים שלכאורה לא אמורים להישמע טוב ובפועל נשמעים מדהים, היא זו שהפכה אותו לאגדה עוד בחייו. כשאומרים "הרמוניות של ביץ' בויז" ישר ברור למה הכוונה, ואפשר לשמוע הדהודים של אותן הרמוניות אצל להקות כמו גריזלי בר ופליט פוקסס.

לא רק הצד המוזיקלי ביצירה של בריאן ווילסון הפך אותו לאהוב. גם הכנות הרגשית והנאיביות המתוקה במילותיו הופכים את השירים שלו לקלים במיוחד להזדהות עימם. לדוגמה ההתרגשות של מי שנכנס למערכת יחסים בוגרת ראשונה בשיר, "Wouldn't it Be Nice"  לצד שירים אפלים יותר שמעידים על המאבק הנפשי שלו כמו "I Just Wasn't Made for Theese Times" . קשת הרגשות הרחבה בשירים והאופן שבו היא מונגשת למאזין, גורמת להם להישאר בזיכרון הרבה זמן.

בריאן ווילסון היה ה-Real Deal, אמן מיוסר שחיפש כל הזמן איך להוציא לפועל את הסימפוניות המפוארות שלו. גם אם החיפוש הזה לפעמים תסכל ושיתק אותו, כשהוא אכן הצליח במשימה שלו, הוא השאיר מאחוריו גוף עבודה שנשמע רענן ורלוונטי גם היום.

בסרטוני תגובות של מילאניל'ז קלולסים  שמאזינים לראשונה לשירים שלו ושל הביץ' בויז, הם תמיד מופתעים מהמהלכים הלא צפויים והבחירות הלא קונבנציונליות בתזמור. בסיום הם כמעט אומרים תמיד את אותו הדבר: "זה נשמע כמו משהו שהיה יכול לצאת עכשיו". עדות ליצירה שעומדת במבחן הזמן, אז ולתמיד.

ציפי פישר כותבת במגזין המוזיקה קולומבוס