כשגרישה מרטינוב יצעד ביום שישי הקרוב במצעד הגאווה בתל אביב, הוא יחזיק את השלט הקבוע שלו שבצדו האחד מגן דוד בצבעי הגאווה והכיתוב ׳אני יהודי גאה. האם אסור לי להיות מאושר?׳, ובצד השני ׳תושב ק.8 גאה להיות גאה׳. ״לא גאה בעיר״, חשוב לו להבהיר.

מרטינוב, 28, ישוב בקרוב לבית הוריו בקריית שמונה, לאחר שב-7 ביולי המדינה תפסיק לגמרי את מימון השהות של מפוני העיר בבתי מלון. האפשרות לחיות בתל אביב לא קיימת עבורו מבחינה כלכלית, אבל מבחינות אחרות, לתחושתו, היא מאפשרת לו לחיות כהומו: ״תל אביב היא עיר ליברלית. 98% מהמסיבות קורות בתל אביב. ברירת המחדל היא לברוח למרכז, כי וואלה, מקבלים אותי יותר״.

מרטינוב לא בהכרח מדמיין את עתידו בעיר הבירה של הלהט״ב בישראל. ״אני אוהב את האזור, את הטבע הצפוני. זה לא כמו המרכז, שזה פחמן דו חמצני ואז פתאום מגיע יום שבת ואין אוטובוסים, וסוף סוף העולם יכול טיפה לנשום כמו יום כיפור. חמש שנים קדימה, אם יצליחו לקבל אותי בתור הומו מוצהר בקריית שמונה, אז באמת השמיים הם הגבול. בצפון צריכים באמת שינוי אמיתי״.

"בגיל 16 ידעתי בוודאות: סופית אני גיי"

שנות הילדות והנעורים של מרטינוב לא היו קלות. ״הייתי ילד בלגניסט, כבר מהגן״, הוא מספר. המצב המשפחתי שלו היה מורכב מכיוון שאמא שלו הייתה חולה. ״מי שהיה לוקח אותי מבית הספר זה אחותי או אחי. ממש לפני סוף כיתה ב' לקחו אותי עם צו של משרד הרווחה. הייתי במרכז חירום שלושה חודשים בקריית אתא, זה היה בזמן מלחמת לבנון השנייה. כשנגמרה המלחמה עברתי לפנימיית טוקאייר שנמצאת בעמק חפר. בשנה הרביעית חזרתי בתשובה״.

החזרה שלו בתשובה הייתה בעקבות לימודי ההפטרה שלו לבר מצווה, שהשפיעו עליו עמוקות. הוא התחיל לשמור נגיעה והציעו לו לעבור למסגרת מתאימה יותר – פנימיית אמונה לבנים בעפולה. זה היה צמוד לבית הכנסת הגדול, על רחוב שאת חלקו אפילו סגרו לתנועה בשבת. דווקא שם, בקהילה הדתית שהחל להשתייך אליה, מצא את עצמו נחשף למיניות שלו. ״בגיל 14 הייתה ההתנסות הראשונה שלי עם בן, כשהייתי בבני עקיבא. לא הייתי שלם עם זה ב-100%. הרגשתי סוג של משקולת״.

הוא יצא בשאלה זמן קצר לאחר מכן, ועבר לבית הספר ׳רימונים׳ בגבעת המורה שבעפולה. מרטינוב מספר שניסה לצאת עם בנות באותה תקופה, אך זה תמיד הסתיים בעוגמת נפש ובלעג. הוא ניסה להתערות בחברה, והיה משחק כדורגל כשוער ויוצא עם חברים. ״בגיל 16 ידעתי בוודאות: זהו, סופית אני גיי. אני פשוט הסתרתי את זה המון פעמים מאנשים״.

למה לא דיברת על זה עם החברים שלך?
״לא היו לי חברים באמת. מכרים הייתי קורא להם. ילד מנודה״.

"כשיצאתי מהארון, חול טובעני בלע את כולם"

בגיל 17 וחצי הסתבך בפרשייה עם נער אחר והגיע למעצר משטרתי. ״הלכתי לחדר אוכל, ברבע לשבע בערב. איך שאני מסיים להניח את הסכו"ם אני מרגיש טפיחה בכתף ואומרים לי, ׳אתה גרישה מרטינוב?׳ אמרתי להם כן, ׳בוא איתנו בבקשה׳. הייתי בין סורג ובריח, ממש עם אזיקים על הרגליים ועל הידיים. חשבו שאני אובדני, שקיללתי את הילד הזה ואיימתי. הייתי שבוע וחצי במעצר זמני בצלמון, ומשם הגעתי לבית הסוהר לנערים אופק לשלושה וחצי חודשים. אחר כך עברתי לחלופת מעצר לעוד שלושה וחצי חודשים״. הקשר שלו לאורך השנים האלה עם ההורים שלו היה דל מאוד, ואחרי שהשתחרר הגיע להוסטל בירושלים לצעירים בסיכון לתקופה של שיקום, עד שחזר סופית לקריית שמונה.

היציאה מהארון נכפתה עליו כשהיה בן 18 וחצי. ״26 באוגוסט, 2016״, הוא מציין את התאריך שהפך למכונן בחייו. הוא הגיע למסיבה להט״בית בחיפה, עם בחור שיצא איתו באותה תקופה. הוא היה שיכור והבליינים שהיו איתו במסיבה עודדו אותו לשתף תמונה שלו עם הבחור שיצא איתו. התמונה הנעלמת בסנאפצ׳ט לא נעלמה. מישהו הצליח להעתיק אותה ולשתף אותה לכל מי שמרטינוב הכיר אז. ״לא לקחתי בחשבון את הנושא הזה, מה יקרה לי כשאני אצא מהארון. כשיצאתי מהארון, חול טובעני בלע את כולם לאדמה״.

ההורים שלך גם גילו?
״הם שמעו שמועות וסיפורים, ואז באחד הימים חזרתי הביתה והם באים ומושיבים אותי לשיחה. ׳שאלה אליך: יכול להיות מצב כזה שאתה לא אוהב בנות?׳ הלב שלי בם-בם-בם-בם דופק על מאתיים, לוקח לי איזה כמה רגעים, ואז עניתי: כן״.

ואיך הם הגיבו?
״הם היו בפנים נפולות וכל הזמן אמרו לי, אל תשתף את הנושא הזה של הלהט״ביות. אל תראה יותר מדי, תסתיר את זה, תצניע. ואני, שגדלתי על הגב שלי בעצמי, לא בא לי שעכשיו יגידו לי לא לעשות דברים שאני רוצה כדי שיהיה לי טוב״.

גם האחים לא הגיבו בתמיכה נלהבת. אחיו, שגר באשקלון עם אשתו וילדיו, גילה עמדה הומופובית בתחילת תהליך היציאה של מרטינוב מהארון, ואחותו שגרה בקריות עם בעלה וילדיה ״לא הייתה הכי בעד״. מרטינוב לא מתרגש, כל עוד הם לא מנתקים אותו מהאחיינים האהובים שלו.

"עוד משקל ועוד משקל, על בן אדם אחד"

הוא למד בקריית שמונה במכללת פרי-מדיה, והגיע לתל אביב כשנתיים לפני שהמלחמה פרצה כדי להתפתח  מקצועית ואישית. אך עול הקיום הכלכלי בעיר הכביד עליו מעבר למה שיכל לשאת. לאחר שנפתח נגדו הליך הוצאה לפועל, וכאילו זה לא מספיק – גם נפל קורבן לשוד, נאלץ לחזור לקריית שמונה.

זה קרה במרץ 2023, ובחודשים שחי בהם בקרית שמונה עד שחזר כמפונה לתל אביב, סבל מגילויים רבים של הומופוביה בעיר הצפונית. פנו אליו בהתרסה בלשון נקבה, רכבים דהרו לכיוונו עם מוזיקה חזקה, הוא שמע בני נוער מדברים על לעשות לו ׳כיפה אדומה׳ (קובעים עם מישהו במקום מסוים במטרה לארוב לו ולבצע לינץ׳), וביום כיפור זרקו לעברו אבנים וירקו לכיוונו. ״אני אומר לעצמי, מה יקרה כשאחזור לקריית שמונה? מה תהיה השנאה כלפיי? אלה חיים של טונות על טונות על טונות, ועוד משקל ועוד משקל, על בן אדם אחד״.

מבחינה ביטחונית, אתה מפחד לחזור לקריית שמונה?
״יש חשש, כן. כי זו כניסה מיידית למרחב מוגן. יכול לקרות מצב שקודם יש נפילה ואז אזעקה. זה ממש מיידי, ואת לא תדעי מאיפה זה יכול ליפול עלייך״.

אתה יותר מפחד מהמצב הביטחוני או מהומופוביה?
״אני יותר מפחד מההומופובים. בסופו של דבר, מה שקורה בתל אביב קורה רק בתל אביב – זה ליברלי. כשאחזור לקריית שמונה, אשים גם מצלמות אבטחה על הבית שלי ועל הבניין, שחס וחלילה לא אהיה קורבן לעוד אלימות״.

בשל המספר המצומצם יחסית של להט"בים באזור הצפון, כשפותחים את אפליקציית גריינדר בקריית שמונה, רדיוס החיפוש מעלה אנשים מכל הצפון, גם אם מדובר במרחק לא קטן. ככה פגש מרטינוב את בן זוגו הראשון, ששירת כקצין בקצרין. שנתיים הם היו יחד, לפני שחי בתל אביב. היום הוא רווק, והיה רוצה למצוא אהבה ואף להקים משפחה ולהביא ילדים לעולם. נראה שעל אף כל מה שעבר, מרטינוב לא מבטל את האפשרות שימצא את מה שליבו מבקש בעירו. הוא בטוח שזה ידרוש הרבה עבודה לקידום להט״בים בפריפריה, ומתכוון לפעול למען הקהילה בקריית שמונה כשישוב לשם. ״אני אהיה מוכן להילחם עד הנשמה האחרונה שלי כלפי הקהילה הלהט״בית הישראלית, כי אני בסופו של דבר יהודי במדינת ישראל״.

תל אביב אומנם נתפסת כמרחב מוגן ללהט"בים, אך חשוב לציין שהאלימות כלפיהם אינה פוסחת על אף מקום בישראל. 57% מחברי הקהילה חוו להט"בופוביה במהלך 2024 במרחב הציבורי וברשתות החברתיות, וכמחצית מהדיווחים על אלימות במרחב הציבורי דווחו בתל אביב וגוש דן, כך לפי דו"ח של האגודה למען הלהט"ב. בכל מקרה של אלימות ניתן לדווח למשטרה במוקד 100, וכדאי לפנות למוקד הסיוע של האגודה למען הלהט"ב 'קו הקשב' בטלפון *2982, או לארגון ער"ן בטלפון 1201.