"זה היה לילה מאוד קשה ומפחיד", מספרת ל'דבר' רנא פאהום-שמא מטמרה, העיר בגליל המערבי שארבע מתושבותיה, בהן אם ושתי בנותיה, נהרגו מפגיעת טיל ביום שבת. "בלילה שמענו אזעקות. ירדנו מהר לקומה הראשונה בבניין, לבית של חמי, כי אין לנו בבניין ממ"ד או מרחב מוגן. בזמן שירדנו, ראינו מחלונות הבית את הטילים בשמיים. זה היה מראה מפחיד מאוד. כשהגענו לפתח הבית של חמי, שמענו פיצוץ אדיר ואחריו היה ריח חזק ומחניק של עשן".

כשהגיעו לבית חמיה אירעה הפסקת חשמל. "שמענו צעקות מעבר לכביש. זה היה הסימן ראשון שקרה משהו בטמרה". לאחר הצעקות החלו להישמע קולות הסירנה של אמבולנסים. פאהום-שמא מספרת כי הידיעות הראשונות הגיעו בקבוצות וואטסאפ של חברים. "נכנסתי לדיכאון, כי אני מכירה את המשפחה. לא יכולתי להבין אם זה באמת. אחר כך הופסקה גם הקליטה בטלפון".

בתה של פאהום-שמא בכיתה י' קיבלה הודעה בווטסאפ כי אחת התלמידות בכיתה י"א נפצעה מהפיצוץ. "היא מכירה אותה. זה הבהיל והפחיד אותה. הייתי צריכה ממש להרגיע אותה, להכיל אותה". פאהום-שמא מוסיפה כי לא ידעה מה לעשות. "זה היה ממש נורא מפחיד. לא יכולנו לישון".

כשעלה הבוקר התבררו ממדי ההרס והאובדן. "כולם היו עצובים. בהלה טוטאלית, לא יכולים לתפקד ולא יודעים מה לעשות ואיך לעזור, ואם בכלל ניתן לעזור. לאט לאט התברר שמשפחה שלמה הלכה לעולמה. היה קשה לנו להתגבר על הצער. שמעתי והבנתי מה קרה, אבל אני עדיין לא מעכלת, אני מרגישה שזה לא אמיתי".

פאהום-שמא מספרת על השקט שעוטף את תושבי העיר. "הבנות שלי שקטות מאוד. אנחנו עדיין בהלם. כל העיר עצובה, בהלם. אף אחד לא מדבר. ייקח לנו הזמן עד שנעכל מה שקרה. הרבה בתים נפגעו. הנזק בעיר הגדול מאוד. אבל העצב הגדול הוא על האובדן".

בטמרה, עיר בת כ-36 אלף תושבים, אין מקלטים. מעט מיגוניות הוצבו לפני כשנה. רק בשכונות החדשות יש ממ"דים. בין תחושות ההלם והעצב עולה גם תחושת תסכול. "המילים נתקעות בגרון. אני חושבת שזה הזמן להתייחד עם זכר ההרוגות, אך גם צריכים לשאול אם היה אפשרי למנוע את האסון הזה".