הרבה ביקורת נשמעה על איטיות משרד התחבורה בגיבוש המענה למצב בו 100 אלף ישראלים נתקעו מחוץ לארץ ללא התרעה. הביקורת אולי מוצדקת, אבל חשוב לזכור שהמשרד עמד בדילמה קשה וחסרת תקדים: בין האחריות להשיב את כלל הישראלים הביתה במהירות האפשרית, לבין האחריות לשמירה על חייהם.
מצד אחד, לא צריך להיות מומחה לתעופה כדי להבין שישנו סיכון משמעותי בהשבתם של מטוסים, אפילו מעטים, כאשר המדינה מופגזת בכבדות. מערכות ההגנה האווירית של ישראל פורצות דרך, אך אינן מושלמות, כפי שחווה הציבור הישראלי על בשרו באסונות הנוראיים בימים האחרונים, ודי בפגיעה אחת במטוס של 300 נוסעים בכדי לייצר אסון שיהיה מהקשים בתולדות המדינה.
מצד שני, ברור גם ששהותם הכפויה של ישראלים כה רבים בחו"ל מייצרת חרדה ולחץ, בעיקר בקרב המשפחות שפוצלו, או בקרב הורים ששלחו את ילדיהם לבד. זאת ועוד, עבור אלפי ישראלים מדובר במצב שמונע מהם לשוב לעבודתם, לטפל בילדיהם, או להתגייס למילואים, ובנוסף עלול לעלות להם כסף רב.
במתח העדין הזה, נוצרת סקאלה של אפשרויות. בצד אחד ניצבת האפשרות להשיב כמה שיותר ישראלים כמה שיותר מהר. על פי בכירי המשרד, היכולת קיימת. לדברי שרת התחבורה, ב-24 השעות שקדמו למבצע, דאג המשרד שמרבית המטוסים וצוותי האוויר של חברות התעופה יועברו לחו"ל. אלא שמאות מטוסים בשמיים, ועשרות אלפי נוסעים שגודשים את נתב"ג, מגבירים מאוד את הסיכון לפגיעות.
מהצד השני, עומדת האופציה להמשיך ולחכות עד שהמלחמה תסתיים או שהתנאים ישתנו משמעותית. במצב כזה יחסכו מעצמם בכירי המשרד את הסיכון העצום, ויעבירו למעשה את האחריות למשרדי החוץ והביטחון, שיסיימו את המלחמה ויידרשו לתת דין וחשבון לאזרח. אלא שגם באופציה זו יש בעיות וסיכונים. מעבר לסבל האנושי ולתסכול העמוק של חלק מהשוהים בחו"ל, גם הלחץ הכלכלי גובר עם הזמן. בנוסף לכך , ככל שיותר ישראלים, בהם ילדים ובני נוער, נותרים בחו"ל, גובר גם הסיכוי שתאונה, מצב רגשי, התנכלות או חס וחלילה פיגוע יפגעו גם הם בישראלים שבחו"ל.
בין לבין ישנם מגוון פתרונות ביניים. הבחירה שבחר משרד התחבורה, הינה במידה רבה בצד השמרני יחסית של הסקאלה, להכניס ישראלים מעטים ובקצב נמוך יחסית. על פי הפרטים שהותרו לפרסום, יהיה מדובר, לפחות בתחילתו, במבצע איטי ומדוד, כאשר מטוסים מעטים יורשו לחזור ארצה בכל יום, אם בכלל. אלו יועברו בכפוף לתיאום זהיר עם גורמי הביטחון, לצד שימוש באמצעים שונים שיצמצמו בתקווה את הסיכונים.
במצב כזה, מקווים במשרד, הסיכון יהיה מצומצם. אך אם זאת, עדיין יהיה סיכון. האזרחים שיוטסו, במיוחד הראשונים שבהם, אמנם יהנו מיותר גורמים שפועלים לטובתם, אולם חשוב להבין שגם כאן ישנו מימד של סיכון, שכמעט בלתי אפשרי לנבא.
מדובר בסיכון מחושב שלשרת התחבורה ומנכ"ל המשרד שמואל זכאי ובעיקר של מנהל רשות שדות התעופה החדש, שרון קדמי. האם מדובר בהחלטה נכונה ואחראית, או בהימור מסוכן – אין תשובה חד משמעית כרגע.
