ישראל שוב נתונה במציאות ביטחונית מורכבת אף יותר מהרגיל, וההתמודדות עם איראן ובנות חסותה מציבה אתגרים משמעותיים בפני כל אזרח ואזרחית. מיליוני עובדים בישראל לא מגיעים למקומות עבודתם זה מספר ימים – בין אם בשל הנחיות פיקוד העורף, או בגלל הצורך להישאר בבית עם ילדים שמוסדות החינוך שלהם נסגרו. המצב הזה, למרות שאינו חסר תקדים, מחדד שוב את הצורך הדחוף בפתרונות יציבים וברורים לשוק העבודה בישראל בזמני חירום.
השאלה המרחפת מעל ראשי אותם עובדים, שהם עמוד השדרה של הכלכלה הישראלית, היא פשוטה אך קריטית: האם ומתי יקבלו שכר? לא ידוע כמה זמן תימשך המערכה הנוכחית, אך השלכותיה הכלכליות יורגשו בוודאות זמן רב לאחר שתסתיים. בהקשר זה, הפיכת אי הוודאות התעסוקתית למרכיב מרכזי בחיי העובדים בזמן משבר מהווה סכנה של ממש לחוסן הלאומי.
קיים הליך לאישור תשלום שכר לעובדים שנעדרו ממקום עבודתם עקב המצב הביטחוני, אך הוא סבוך, ארוך ומיושן. הוא מחייב אישור בוועדת הכספים של הכנסת, דרך מנגנון תקנות מס רכוש וקרן פיצויים. הליך זה, כפי שלימדה ההיסטוריה הקרובה, יכול להימשך חודשים ארוכים, במיוחד בתקופות מבצעיות או מגפת הקורונה. לעיתים הוא עלול להימשך אף אחרי שמצב החירום כבר תם. עובדים ומעסיקים נותרים ללא ודאות, נתונים לחסדי בירוקרטיה איטית ומסורבלת.
יציבותו של המשק הישראלי תלויה במידה רבה ביציבות שוק העבודה. חיוני שעובדים ומעסיקים ידעו את זכויותיהם וחובותיהם בזמן אמת, ולא בדיעבד. העדר מנגנון ברור ונגיש יוצר כאוס וחוסר אמון, ובסופו של דבר פוגע אנושות במרקם הכלכלי והחברתי. כשעובדים חוששים שלא יקבלו שכר, הם נאלצים לקבל החלטות כלכליות קשות, החל מהוצאות בסיסיות ועד התחייבויות ארוכות טווח, והדבר מחלחל לכל רבדי החיים.
ניסיון העבר של השנים האחרונות, ובמיוחד תקופת הקורונה, לימד אותנו לקחים כואבים. ראינו הוצאות כפויות לחל"ת ואי קריאה לעבודה, במקביל להיעדר מנגנוני שיפוי או תשלום הולמים לעובדים. אותם מנגנונים של הקלות בדמי אבטלה לעובדים שהוצאו לחל"ת, שהיו תקפים בזמן הקורונה, אינם בתוקף כעת. המשמעות היא שעובדים רבים, שהם הנפגעים הישירים של המצב הביטחוני, נותרים ללא רשת ביטחון כלכלית. זוהי הזנחה בלתי נסלחת של האוכלוסייה היצרנית בישראל.
הגיע הזמן שממשלת ישראל, יחד עם הכנסת ויתר הגורמים הרלוונטיים, תפעל להקמת מנגנון קבוע, מהיר ושקוף, שיבטיח פיצוי הולם לעובדים שאינם יכולים להגיע לעבודתם עקב מצב חירום. מנגנון כזה צריך להתבסס על עקרונות של ודאות, פשטות ונגישות, ולאפשר תשלום שכר מיידי, ללא תלות בתהליכי אישור ארוכים ובירוקרטיים.
מודל כזה יחזק את האמון בין עובדים, מעסיקים והמדינה, וישמש עמוד תווך חיוני לחוסן הלאומי בזמני אי ודאות. ודאות לעובדים היא לא רק שאלה כלכלית, אלא דרישה בסיסית לחברה יציבה ומתפקדת.
אדם בלומנברג הוא סמנכ"ל הכלכלה ומנכ"ל האגף לאיגוד מקצועי בהסתדרות
