"להערכתי, כמעט כל בית שתפתח בו את המקרר – תמצא קרטון חלב 3% שעבר תחת ידינו. ואוי ואבוי אם לא יהיה את החלב הזה במקררים" אומר שרון צפניה (42), מנהל צוות ייצור במחלבת רחובות של תנובה, אחת המחלבות הגדולות בארץ האחראית על מוצרי החלב הניגר ומשקאות החלב של החברה. המחלבה מוגדרת מפעל חיוני, ולא הפסיקה לעבוד מאז החלה המערכה מול איראן.
"הייצור אצלנו נעשה בשלוש משמרות: בוקר, צהרים וערב, כשבכל משמרת עובד צוות של 15 אנשים. כמנהל צוות, אני אחראי שבמשמרת שלי תצא כמות החלב שנדרשת, על מנת שלא ייווצר מחסור". הצוות מקבל את החלב לאחר שעבר תהליכי פיסטור והימגון (תהליך האחדת מרקם החלב), שנועדו לשפר את איכותו ולהאריך את חיי המדף שלו. באמצעות שבע מכונות, הם מוזגים את החלב ואת יתר המוצרים לקרטונים או לשקיות, ומשם הולכים הקרטונים לאריזה ולשילוח.
"יש לנו תחרות פנימית בין הצוותים, מי מייצר יותר – כל צוות רוצה להיות הכי טוב. ב-8 שעות של המשמרת שלנו, אנחנו אחראים לעמוד ביעדים. זו עבודה שדורשת ממך לתת את המאה אחוז, להיות מחוייב למקום העבודה, ולדעת בדיוק מה אתה עושה". על פי רוב, תוך פחות מ-24 שעות המוצרים שייצרו כבר יושבים על המדף במקררי רשתות השיווק.
הראיון עם צפניה התקיים זמן קצר אחרי שיצאו העובדים מהמרחב המוגן אחרי מטח טילים לכיוון השפלה. "כמנהל, אני פותח כל משמרת בלהזכיר לכולם שאנחנו צריכים להיות ערניים כשאנחנו עובדים במצב חירום. כל אחד צריך לשמור גם על החברים שלו. אם יש התראה, צריך לוודא שכולם שמעו אותה כי לצד זה שיש גם התראה במפעל – אנחנו עובדים במרחב שיש בו רעש של מכונות. כולם רצים למרחב המוגן בלי משחקים. במרחב המוגן סופרים את כולם, ומרגיעים. מורידים פאניקה. אנשים מתקשרים לילדים ולאישה לראות שכולם בסדר. נותנים כתף ותמיכה".
לא פשוט לנהל עובדים בימים של מלחמה, מודה צפניה. "לכולנו יש משפחה וילדים, וזה מורכב. ברמה האישית, אני מגדל חמישה ילדים – ואישתי הלביאה עובדת בשיטור העירוני. ביום שישי ב-3:00 לפנות בוקר קיבלה קריאה בצו שמונה לאור מצב החירום, יצאה החוצה ונתנה כתף. העיר שלנו לצערי ספגה שתי פגיעות. זה לא פשוט".
"אני מדבר הרבה עם העובדים על החשיבות שנמשיך להגיע לעבודה כדי שיהיה חלב במדפים, כדי לשמור על ביטחון המזון של אזרחי ישראל. מי שמבקש לבוא מעט יותר מאוחר, אני לא מתווכח ולא שואל בימים כאלה, כי כולנו אנושיים. אני דוגל קודם כל בדוגמה אישית". שלושת הילדים הגדולים שלו, ישנים בתקופה הזו אצל אחות של אישתו בעיר אחרת בדירה שיש בה ממ"ד, ושני הקטנים, בני שנתיים וחצי ושש – נשארו איתו בדירה. הוא מעיר אותם לפנות בוקר בכל יום ולוקח אותם באוטו לגיסתו, שיש לה ממ"ד. "הם אוכלים של ארוחת בוקר ואני יוצא לעבודה ובא לאסוף אותם בצהרים. זה לא פשוט. אנחנו מקווים שהימים האלה יעברו מהר, אבל יש לנו מחוייבות. בלעדינו לא יהיה פה חלב במדינה".
"במשק בישראל, כל אחד עושה משהו – ואני מרגיש שאני תורם. שלא יהיה כזה דבר שבמשמרת שלי הייתה צריכה לצאת כמות מסויימת והיא לא יצאה. חלב לא צריך להישפך, הוא צריך להימזג ולצאת החוצה. חשוב לי שאנשים ידעו שמאחורי החלב שהם קונים בסופר יש אנשים שקמים בבוקר ועושים הרבה מאוד כדי שהוא יגיע למדף. אנחנו עובדים בשביל הציבור ודואגים לו".
