תוך שעות בודדות מפגיעת הטיל האיראני בבניין בבת ים ביום ראשון לפנות בוקר, קיבל בית החולים וולפסון 135 פצועים. רובם פונו עם חבלות בגפיים ושברים, כאשר אנשים שנכחו במרכז זירת הפגיעה סבלו גם בפציעות בראש ובבטן. "אנשים הגיעו עם חבלות, בחרדה, איבדו את הבית, את החיים שהכירו ואולי גם חברי משפחה", אומר ל'דבר' ואליד האני, מתאם הטראומה במחלקה לרפואה דחופה (מלר"ד) ומי שניהל את אירוע קליטת הפצועים באותו בוקר.

"אמרנו לכל הפצועים שהם בידיים טובות, ושנטפל ונדאג להם", אומר האני. מתחילת מבצע 'עם כלביא', צוותי הרפואה בבית החולים וולפסון ובבתי החולים ברחבי הארץ בכלל, עברו לעבוד במשמרות של 12 שעות. "בפועל זה יוצא אפילו יותר".

"כשיש אירוע גדול כמו שהיה בבת ים, אנחנו מקפיצים לחדר מיון צוותים רבים מרחבי בית החולים, וצריך שכל האחים והאחיות האלה ידעו איך לגשת לפצוע, ואיך מתנהלים בחדר ההלם של המחלקה לרפואה דחופה", אומרת סגנית מנהלת האחיות בבית החולים וולפסון, מיכל נוח. לדבריה ככל שעושים יותר סימולציות, הצוותים הופכים מתורגלים ומקצועיים יותר: "לשם כך אנחנו מתרגלים אירועים רב נפגעים".

לחבוש את הפצע של הנפש

"פצועים אמרו תוך כדי טיפול בהם: 'זהו, אין לי בית יותר. אין לי לאן לחזור'", אומרת נוח, "אשפזנו להשגחה מטופלים שמבחינת מצבם הפיזי היה ניתן לשחררם, אבל עוד לא היה ברור לאן. זה לא רק לטפל בפציעה, צריך לתת מענה תוך כדי העצב. לראות את המטופל ואת מה שהוא עובר. אני אתן לו זריקת טטנוס, אתפור לו את הפצע או אחבוש אותו – אבל אני לא יכולה פשוט לשחרר אותו אחרי זה, כי לא יהיה לו לאן ללכת".

רבים מהמטופלים הגיעו עם פציעות פיזיות קלות מאוד, שלא דרשו אשפוז במחלקה, אך סבלו מתסמיני חרדה. עובדות הסוציאליות של בית החולים פגשו את כל הפצועים כבר בחדר המיון, והתחילו לגבש מענים לצורכיהם יחד עם גורמי רווחה נוספים. "החרדה היא פציעה בפני עצמה. צריך להתייחס אליה ברצינות, ולתת לה מענה", אומרת נוח. מטופלים אלה רוכזו באזור ייעודי במיון בבית החולים, שם טופלו על ידי צוותים פסיכיאטריים. בנוסף למענה הלוגיסטי שנתנו, העובדות הסוציאליות יצרו קשר עם עובדות סוציאליות של קופות החולים בקהילה, כדי לוודא שהמטופלים יוכנסו לרצף טיפול נפשי.