"אני בוגר שלוש מלחמות ושתי שריפות ענק, כשאתה מנהל עיר של 300 אלף תושבים יש לך ניסיון", אומר ראש עיריית חיפה, יונה יהב, ל'דבר', בבוקר שאחרי שפגע טיל איראני במבנה בעיר התחתית. מראות ההרס הרב שהותירה הפגיעה עדיין ניכרים על החנויות, הרחובות והמבנים ברדיוס של מאות מטרים, אך בזכות עובדי העירייה המרחב הציבורי חוזר אט-אט לקדמותו.

מי שלא חוזרים הם האנשים, שבשבת רגילה מציפים את רחובות העיר התחתית, והיום רק מעטים פוקדים את מעט בתי הקפה והחנויות שנפתחו. בקפה ברדה המפורסם יושבים עדי ונוי, זוג צעיר, ושותים קפה קר.

מסביב חלונות הראווה מנופצים, אבל הם לא חוששים. "ראינו בסטורי שהמקום נפגע", אומר עדי, "אז באנו לחזק". נוי, חיפאית במקור, מספרת על החיים המשותפים בעיר תחת מתקפה איראנית: "הערבים בחיפה הם חיפאים. גם אם יש מחלוקות – הם גם נגד איראן".

העסקים נפתחים, אבל בזהירות

בבית הקפה בטר-פלי, מרחק 500 מטר מפגיעת הטיל, נפלה התקרה וצירי הדלתות יצאו מהמקום. מתוך 12 העובדים ביום שבת רגיל, מואמן, הבעלים, קרא רק לשניים. "אין לקוחות", הוא אומר. "צריך לתקן ולנקות פה, כל יום נחליט מחדש איך להתקדם".

בחוץ יושבים יאמן זועבי וחנין סביתן. "צריך לשמן את הגלגלים של הכלכלה, של הכסף", אומר זועבי, שבית העסק שלו נפגע גם הוא אתמול. "אנשים בדאון, זה מרגיש שהסכנה מתקרבת", אומרת סביתן.

השניים מתווכחים מה יקרה אם תהיה התראה. בעוד שזועבי מפגין אדישות וטוען שלא יתמגן, סביתן מבהירה לו שהיא תגרור אותו באוזן. "מה שמכתוב מכתוב. בסוף מתרגלים להכול", קובע זועבי. איפה שאתמול היו חלונות ראווה מנופצים, הבוקר נאטמו בלוחות גבס או עץ – כמו לקראת סופה. רק שאצלנו הסופה עברה, לפחות הפעם.

בין מסגדים, כנסייה וגרפיטי 

האיראנים החליטו לשגר את הטיל למקום המדויק ביותר שבין שני מסגדים, כנסייה, בית משפט, משרדי ביטוח לאומי, משרדי ממשלה ושגרירות שווייץ. על קיר המבנה שנפגע ישירות – קיר שעוטר בגרפיטי רב לאורך השנים – יש גם אחד מיוחד: לזכר ענבר הימן ז"ל.

ענבר, שנחטפה ממסיבת הנובה, נרצחה, וגופתה מוחזקת בידי ארגוני הטרור ברצועת עזה. היא הייתה תושבת העיר וחתמה את עבודות הגרפיטי שלה כ־Pink. לאחר שנחטפה הוסיפו אוהביה כתובות לזכרה בכל הארץ – ואחת מהן הייתה על קירות הבניין שנהרס מטיל איראני.

הפצועים עדיין ברמב"ם

בבית החולים רמב"ם מאושפזים עדיין שלושה פצועים קשה ובינוני, יהודים וערבים, שמטופלים במרחב מוגן. שאר הפצועים שהגיעו אתמול, במצב קל או עם תסמיני חרדה, שוחררו לביתם.

"שום דבר לא חסין – לא המסגד ולא הכנסייה", אומר יהב. "ההמונים מפחדים, ובצדק. נוכל להשתקם רק אחרי שתסתיים המערכה". יהב מספר שקיבל שיחות טלפון מראש הממשלה ושרים, ודרש מהם סיוע בשיקום – בייחוד בהחזרת הכבישים למצבם.

"אם הייתי יכול לייעץ לראשי רשויות אחרות שנפגעות", הוא מוסיף, "הייתי מציע שיציבו פסיכולוגים במוקד 106, שירגיעו את התושבים וימנעו מהם לברוח מהעיר".