"כששמענו את האזעקות ביום שישי ובשבת, כל המדינה הייתה בהלם. החלטתי שאני רוצה לעזור", אומר ל'דבר' רביע אל-אעסם, תושב הכפר הלא מוכר בנגב ח'ירבת אל וטן ופעיל בתנועת 'עומדים ביחד'. "עשיתי טלפונים והבנתי שאנשים ברחו לתפוס מחסה מתחת לגשרים, כי אין להם מקום טוב להתגונן". אל-אעסם ופעילים נוספים מבצעים סיורים במרחב הנגב בין מטח טילים למשנהו ומסייעים בהבאת ציוד: "חילקנו ציוד חירום, היגיינה, מים, משחקים לילדים, מה שאפשר. סטודנטים בדואים התקשרו אליי שהם קנו 300 משחקים לילדים. היה יום אחד שחילקנו רק אותם".

ביומיים הראשונים למבצע 'עם כלביא', אל-אעסם שכר ג'יפ וסייר במשך שעות: "זה סיבוב של ארבע שעות. עכשיו הצטרפו המון אנשים עם המכוניות שלהם, גם יהודים. הם איתי כל הזמן. יש לנו קבוצת וואטסאפ ששולחים בה מיקומים ודיווחים".

אחת הקבוצות שהצטרפה לסיורי הגשרים, היא קבוצת חניכים שמדריך אל-אעסם ב'כוכבי המדבר' (כפר נוער שבו לומדים חניכים בדואים מרחבי הנגב). "הם מגיעים מתוך הרצון שלהם להתנדב", אומר אל-אעסם, "רבים מהם עובדים כשליחים בחברת 'וולט' במרכז הארץ ולא יכולים להגיע לתל אביב עכשיו. הם התקשרו אליי ואמרו 'אנחנו לא רוצים להישאר בבית, קשה לנו, אנחנו רוצים לצאת איתך לשטח".

(צילום: רביע אל-אעסם)

אל-אעסם מספר כי במהלך היממות הראשונות למבצע, תושבים שהגיעו להתגונן מתחת לגשרים עשו זאת בשעות היום, אך בימים האחרונים המגמה השתנתה והם מגיעים בעיקר לאחר רדת החשכה. לכן הוא משאיר את הציוד במקום ידוע: "הם מגיעים בלילה כי הם מפחדים מהטילים. אני לא מוכן לתת להם תרומה שתגרום להם להרגיש לא טוב".

אל-אעסם ובני משפחתו גם מתמודדים עם כך שאין מקום בטוח דיו להתגונן מפני השיגורים בכפר מגוריהם, ועל אף הסכנה הכרוכה בסיורי השטח הם ממשיכים להביע תמיכה: "הם מכירים אותי ומבינים, אבל קשה להם שאני יוצא. אנחנו מהמשפחות שנשארות בבית וממתינות לטיל". לדבריו מתנדבים נוספים שאינם פעילים בתנועת עומדים ביחד, הגיעו לחלק ציוד בכפר מגוריו: "אני מעדיף לחלק לאחרים והם יעזרו למשפחה", אומר אל-אעסם בנסיעה בכבישי הנגב. למרות שהופעלו התרעות, הוא אינו עוצר כדי לתפוס מחסה: "גם בבית אני לא מוגן".

מזרונים בגשר שמשמש כמרחב מוגן לתושבי הכפרים הבדואים הלא-מוכרים בנגב (צילום: רביע אל-אעסם)

אל-אעסם אומר כי הוא נכון להמשיך בפעילות עד שהמלחמה תיפסק ובמקביל פועל למען הבאת מיגוניות לשטח. "אין מה לעשות. אני הפסקתי להאמין למדינה הזאת שתדאג לי, אז אני אדאג לעצמי. אני אנסה לעזור ולחלק תמיד, עד שאני אגיע לבית החולים, ולא אוכל לקום מעייפות, או שהמלחמה תסתיים ושהמצב יהיה טוב".