כשבוע מתחילת המערכה מול איראן ולאחר פגיעת הטיל שגרם הרס רב בבת ים, עדיין ממשיכים להגיע עשרות מפונים חדשים לנקודות הסיוע. ככל שעוברים הימים, מתגלים עוד מבנים שנדרשים לעבור שיפוץ ואינם ראויים למגורים, גם לתקופה מוגבלת: "ישנם כ-2,000 מפונים מהעיר מפגיעה אחת – אין רשות בהיסטוריה של המדינה שהתמודדה עם דבר כזה", אומרת ל'דבר' קטי פיאסצקי, מחזיקת תיק הרווחה בעירייה.

העירייה, כוחות הביטחון וצוותים מקצועיים מיפו את כל המבנים שניזוקו במטחים, כ-80 במספר, באמצעות צבעי רמזור: אדום להריסה, כתום לשיקום טווח בינוני-ארוך וירוק מבנים שאליהם ניתן לחזור בטווח הקרוב, בין ימים לשבועות: "20 מבנים הולכים להיהרס וכבר הודענו לתושבים שייקח שנים עד שהבתים ייבנו מחדש", אומרת פיאסצקי, "רובה של בת-ים בנויה ממבנים ישנים ואינה ממוגנת. אני מקווה שהאירוע הזה ישנה את התפיסה הכללית לגבי הבנייה והמיגון בעיר".

פתח תקווה: הנזק הרוחבי חסר תקדים

על פניו, הנזק שנגרם למגדל המגורים בפתח-תקווה נראה מקומי, לכל היותר פגיעה במספר קומות. שלושה מתושביה נהרגו ובהתחלה אנשי המקצוע דרשו את הפינוי של הבניין כולו, אך מאוחר יותר, בהוראת הצוותים המקצועיים, פונה כל המתחם על ארבע מגדליו לצד 400 משפחות שהתגוררו בהם.

"יש לנו 1,500 מפונים כי היינו צריכים לפנות את כל המתחם", מסביר אלעד עוז רוזגוביץ', מעיריית פתח-תקווה. "הנזק הרוחבי הוא חסר תקדים; המבנה שנפגע ישירות וזה שלידו יידרשו בשיפוץ מקיף שדורש את חידושן של כל התשתיות. כבר אמרנו לחלק מהתושבים שאומנם אין סכנה שהבית שלהם יצטרך להיבנות מחדש, אבל החזרה תקרה לכל פחות בעוד שנה. זו הודעה קשה מאוד למסור למי שחשב שלכל היותר מדובר באירוע של שבוע-שבועיים".

תושבי המתחם מפוזרים בתשעה בתי מלון עם נציג מטעם העירייה. בכל מלון ברחבי גוש דן (ובעיקר בתל-אביב) יש נציג מטעם העירייה ממנה התושבים פונו. עוז רוזגוביץ', שמעביר את זמנו בין המלונות מספר שזרם התרומות למלונות הוא חסר תקדים, אבל יש צרכים דחופים יותר. למשל תרופות אישיות, או הצורך להוציא מהבתים פרטים ייחודיים.

"אנחנו דואגים לפרסם בצורה מסודרת את מועדי הביקורים של נציגי מס רכוש בשטח ולהצמיד אליהם את התושבים. היכן שזה מתאפשר, ביחד עם נציגי העירייה, גם עולים לדירה לקחת דברים דחופים", מסביר עוז רוזגוביץ', "כדי להקל, ביטלנו לכל המפונים תשלומי ארנונה, מים וגז. אבל הבירוקרטיה של מס רכוש היא הנושא שמעסיק, מטריד ומעלה הכי הרבה חששות, שם יש מחסור כבד בכוח אדם".

כשהבינו שבעיר כי מתגבשת קבוצה של אנשים ללא בית למשך תקופה ארוכה, החליטו על הקמתו של מטה מפונים לטווח הארוך. בין שלל משימותיו הוא חיפוש דירות להשכרה דרך המנהלת להתחדשות עירונית (נמצאו כבר 50), תמיכה בחיפוש דירה באופן עצמאי, ליווי בתהליכי השיפוץ והצרכים הסוציאליים שנים קדימה ומתן מענה חינוכי להורים שיחפשו מסגרות חינוכיות חדשות בשכונות העיר או ביישובים ליד, מה שיכול לדרוש מערך הסעות חדש.

רמת גן: דרישה לתוכנית לאומית

"רוב התושבים מוקירי תודה ואומרים לנו: זה רק רכוש. אנחנו בחיים, זה העיקר. מה שמטריד אותם באמת הוא איך יראו החיים שלהם מעכשיו", מספרת עינב בר כהן, מחזיקת תיק הרווחה של עיריית רמת גן – הזירה הראשונה במבצע 'עם כלביא' – ולה היום כבר מעל ל2,200 מפונים. "בפגיעה השנייה אצלנו בעיר ביום חמישי האחרון, לא עברה חצי שעה ומרכז הסיוע שלנו כבר עמד בשטח. תוך שעה וחצי המשפחות הראשונות הגיעו למלון. הבנו שמהירות התגובה קריטית – בן אדם יוצא עם הילד שלו מהבניין מאוד מבולבל וחשוב שאנשי מקצוע יתפסו אותו ביד ויכוונו אותו".

ברמת גן כבר הספיקו להקים מטה מפונים; אחד האתגרים המרכזיים שלו הוא לנתב את המפונים למלונות לפי הצרכים – משפחות שמבקשות להיות קרובות אחת לשנייה. להבין איזה בתי מלון לא נגישים או לא מקבלים בעלי חיים. "יש הרבה אילוצים, אנחנו מנסים לעשות הכי טוב עם מה שיש" .

בר כהן מספרת שבמבצע הזה, מכיוון שהפינויים נעשים תחת הגג של מס רכוש להבדיל מהפינויים של תושבי הגבולות, שנעשו תחת משרד התיירות, האחריות של המדינה היא על הלינה בלבד, מה שיוצר בעיות רבות. "שירותי כביסה לא נכללים בשירות עבור מפונים, ולכן המלונות לא מאפשרים את השירות הזה למפונים שעכשיו יצטרכו לחיות שם שבועות. אנשים מגיעים עם רכבים, מי משלם על החנייה? הרבה דברים לא פתורים שדורשים מהעיריות להתערב".

בחמישי בבוקר הבתים הראשונים בעיר התחילו להיהרס, ובעירייה התחילו לשרטט תוכנית מקיפה לליווי מפוני הטווח הארוך; מלבד הגישור והתיווך בין התושבים לרשויות המדינה, פעולה שהמדינה אמורה להיות אחראית עליה אבל בגלל מחסור קיצוני בכוח אדם העיריות נכנסו לתמונה, חוזרת השאלה מי יהיה אחראי על התושבים לאורך זמן.

מאות מהמפונים שהועברו לבתי המלון ברמת גן לפני שבוע, עשו זאת בהוראה ועל חשבון העירייה מכיוון שגורמי המקצוע לא מצאו סיבה להכריז על הדירות הפגועות שלהן כלא ראויות למגורים. "דירה עם חלון שיצא מהמקום זה לא מקום שילד יכול לגור בו", קובעת בר כהן. העירייה שמה מאות אלפיי שקלים על המשך הפינוי גם של התושבים שלא פונו באופן רשמי. בהמשך, גם מדיניות הפינוי של המדינה התגמשה, לאחר שמס רכוש הודו שהקריטריונים לא מספיקים. המדינה מעבירה כיום 500 שקלים לכל מפונה ובנוסף לזה 1,500 שקלים לעירייה עבור טיפול במפונה.

לטענת כל העיריות, מדובר בסכומים פעוטים וכבר עכשיו העיריות נדרשות בהוצאות של מיליונים מכיסן. "כל המשאבים וכל כוח האדם שלנו הולך עבור המפונים", מסביר עוז רוזגוביץ', "ביטלנו את כל הפעילויות העירוניות וברור לנו שגם אחרי ההסכמות התקציביות מול המדינה יהיה לאירוע הזה השלכות כלכליות, כולל קיצוצים. חייבים לקחת את זה בחשבון". פיאסצקי אומרת כי לתחושתה שרי הממשלה שהגיעו לזירה, כ-120 דונם שנחרבו לחלוטין – מבינים את גודל האסון. פיאסצקי אומרת שהעירייה על סך עובדיה ומתנדביה, לא תצליח לעמוד לבדה בעומס: "לאורך זמן המדינה תהיה חייבת להיכנס לסיפור הזה".

"אם יש מסר אחד שאנחנו חייבים להעביר לתושבים ברמה הלאומית, זה שעד שהבית שלהם לא חוזר לעצמו – יש לכם ביטחון", אומרת בר כהן, שלמרות שהעיר שלה ספגה את אחת הפגיעות הקשות, היא מודאגת בעיקר למקומות המוחלשים יותר שנפגעו או עוד צפויים להיפגע וקוראת ליצירתה של תוכנית אסטרטגית כלל ארצית, שתבנה ביחד עם העיריות, במטרה לתמוך במפוני הטווח ארוך. "רמת גן יודעת לתת את הוודאות הזו – אבל רק מדינה יודעת לתת את הוודאות הזו ברמה הלאומית".