"מה היה אפשר לעשות? ישבנו בבית עם הילדים וקיווינו שזה יעבור מעלינו", מספר זאכי מאג'ד, תושב העיר העתיקה. בבתי העיר אין ממ"ד בשל אופי הבנייה, ושני המקלטים הציבוריים הקיימים נמצאים בבתי ספר יהודיים ברובע היהודי. ח"כ יצחק פינדרוס יהדות התורה) אמר בדיון בכנסת כי "המקום הכי בטוח בעיר העתיקה הוא מנהרות הכותל".
תושב מחנה שועפאט סיפר לאגודה לזכויות האזרח: "אנחנו מקבלים התרעות, אבל אין לנו איך לציית להוראות פיקוד העורף ולהיערך. אחר כך מתחילות האזעקות ואין לאן לברוח. אנשים מאלתרים. נשים עם ילדים קטנים יוצאות לחדר מדרגות, כאילו שזה יעזור אם ייפול כאן טיל. אחרים יורדים למטה ונצמדים לצד המערבי של הבניינים. יש כאלה שרצים בפאניקה ברחובות, לא יודעים לאן ללכת. אני נשאר במיטה, עושה את עצמי ישן. חוסר האונים הזה נורא".
בשכונות ראס חמיס, ראס שחאדה, דחיית א-סלאם וכפר עקב – כולן מעבר לגדר ההפרדה אך חלק מירושלים – מתגוררים כ-150 אלף אזרחים ותושבי קבע ישראלים. אין שם מקלטים ציבוריים, לא במוסדות ציבור וגם לא בבתים הפרטיים, שכן אין בהם ממ"ד. מאז תחילת מבצע "עם כלביא" נשמעו כ-11 התרעות בשכונות הללו. התושבים נותרו בבתיהם או חיפשו מחסה ארעי בצדי הרחוב. נקודת תורפה מרכזית היא מחסום קלנדיה – מעבר הכניסה המרכזי לתושבי האזור.
"מתחילה אזעקה והמחסום מיד נסגר. השוטרים, החיילים והמאבטחים נוטשים את העמדות ורצים מהר מהר למיגוניות סמוכות, שהוצבו עבורם בטרמינל", סיפר תושב כפר עקב לאגודה לזכויות האזרח. "המיגוניות האלה מיועדות רק להם. אנחנו, התושבים, לא יכולים להיכנס. מי שהתכוון לצאת לירושלים – לפעמים עשרות מכוניות ויותר – נתקע בתווך. הוא לא יכול להמשיך לנסוע וגם לא יכול להסתובב לאחור. אני רואה נשים, ילדים, זקנים וגברים יושבים במכונית, מכופפים, מגוננים אחד על השני, מתפללים שלא ייפול עליהם טיל. גם ביתר חלקי השכונה אין שום אמצעי מיגון. התושבים כאן מופקרים".
"הזנחה שלטונית מתמשכת"
גם בשכונות מזרח ירושלים שבתוך גדר ההפרדה המצב איננו טוב בהרבה. לרוב הבתים שם אין ממ"ד, או מפני שנבנו לפני כניסת החוק לתוקף ב-1995, או כי הורחבו ללא היתר. התושבים יכולים להימלט למבני ציבור בשעת אזעקה, אך בפועל – לכ-200 אלף תושבים יש רק 32 מקלטים, מרביתם מרוכזים בצפון ובדרום העיר. בשכונת א-טור, לדוגמה, אין מקלטים כלל.
בפנייה של האגודה לזכויות האזרח ועמותת "עיר עמים" לעיריית ירושלים בנושא נכתב:
"שנים ארוכות סובלות השכונות שמעבר לגדר מהזנחה שלטונית מתמשכת, המתבטאת בין היתר בכך שהרשויות הרלוונטיות, ובראשן עיריית ירושלים, לא טרחו לתכנן, לתקצב ולהקים עבור תושביהן מיגון הולם, והפקירו אותם לגורלם בעתות חירום. פעם אחר פעם, מבצע אחר מבצע, ועתה גם במלחמה – מצבים שישראל משופעת בהם – מוצאים עצמם התושבים ללא מקום מסתור מטילים והפגזות".
עו"ד טל חסין מהאגודה לזכויות האזרח טענה בפנייה כי הותרתן של שכונות אלה ללא כל הגנה, ולו מינימלית, פוגעת אנושות בזכויות תושביהן לחיים, לשלמות הגוף, לבריאות, לכבוד ולשוויון. עוד הוסיפה כי "על רקע העובדה שפיקוד העורף החל בהצבת מיגוניות בערי המרכז, זניחת תושביה הפלסטינים של ירושלים מהווה גם אפליה בוטה ובלתי חוקית, ומעידה על פגם באופן הפעלת שיקול הדעת שהוביל להחלטה למי לחלק מיגוניות במימון המדינה – והיכן להציבן".
