
נשיא ארה"ב דונלד טראמפ מנע בפעולתו הצבאית נגד תוכנית הגרעין האיראנית את השמדת מדינת ישראל, אבל המשטר האיראני עדיין לא הובס, ודובריו מדגישים כי פרויקט ההעשרה הגרעינית יימשך ואף יאמץ מדיניות של עמימות גרעינית מעתה ואילך.
האמת העירומה התגלתה – אלה מטרותיו של טראמפ:
- להשיג יציבות בעולם המוסלמי הסוער באמצעות דיקטטורות, ומוכן לחתום על עסקאות ("דילים") עם איראן, עם פקיסטן, עם סעודיה, עם איחוד האמירויות, עם מצרים ועוד.
- להוריד את מחירי הנפט ולייצבם.
- לזכות בפרס נובל שיסמל הכרה במנהיגותו.
- להצליח בבחירות האמצע כדי שיוכל להמשיך להוביל את מדיניותו.
- למצוא פתרון לבוץ העזתי, כפי שכל העולם דורש ממנו.
הנשיא טראמפ אינו מעוניין בחזרה על הניסוי של ייצוא דמוקרטיה למדינות מוסלמיות כפי שעשו קודמיו הניאו-שמרניים, ושהסתיים באפגניסטן בשליטה ג'יהאדיסטית ובעיראק בשליטה איראנית. אין לו עניין לעסוק גם במיעוטים אתניים מדוכאים באיראן, או בפרסים מתנגדי משטר, כי זה צפוי ליצור אי-יציבות ולגרום לעלייה במחירי הנפט.
זו הסיבה ששליט איראן עלי ח'מינאי זוכה לחסינות מהנשיא טראמפ. ישראל אינה יכולה לפגוע בו, מכיוון שהדבר עלול לגרום גם לכאוס וגם לעלייה במחירי הנפט. זה המעמד גם של ארגון חמאס, שארה"ב כבר הכירה בו וניהלה עמו שיחות. אם חמאס לא יציב דרישות מטורפות מדי, המשך שלטונו בעזה יובטח, ואילו ישראל תיאלץ לסגת ולחזור לפעול צבאית נגד איומים מיידיים, כפי שהיה לפני המלחמה.
ניצחונה של איראן מבחינת מעמדה בעולם הערבי יהפוך בחודשים הקרובים לעובדה ברורה. האיום האיראני על הנפט במזה"ת יקנה לה הגמוניה אזורית. ערב הסעודית ואיחוד האמירויות יגלשו בהדרגה לכיוונה.
טראמפ מחויב למנוע איום גרעיני איראני, אבל המשטר האיראני עדיין יכול לרכוש רכיבים ליצירת נשק גרעיני מ"בת בריתה" של ארה"ב – פקיסטן. האיומים האיראניים הנוספים – טילים, ארגוני פרוקסי טרוריסטיים ומתקפות סייבר – צפויים להימשך. ישראל תמשיך להילחם על קיומה, גם אם תזכה לתמיכה מסוימת באירופה בעניין פרויקט הטילים ארוכי הטווח של איראן.
התקווה היחידה לשינוי תתאפשר רק אם העולם הסוני יתקומם נגד שאיפות ההגמוניה של השיעה האיראנית. אבל גם אם הדבר יקרה – לא נראה שהמערב יפיק מכך תועלת, משום שכוחות אסלאמיים יובילו התקוממות כזו, וגם הם עוינים למערב, גם אם סוניים כמו טורקיה וקטאר.
יגאל כרמון הוא המייסד והנשיא של מכון המחקר ממרי. המאמר המלא באתר המכון