שתיים מארבע ההרוגות מפגיעת טיל איראני בטמרה בשבוע שעבר היו מורות: מנאר אל-קאסם אבו אל-היג'א ח'טיב בת ה-41 וגיסתה מנאר דיאב ח'טיב בת ה-45. "בשיעורים שערכנו עם תלמידי כיתות ב' הם סיפרו כמה מנאר אל-קאסם אבו אל-היג'א ח'טיב הייתה מחזקת אותם כשהם הצליחו במבחנים", אומרת ל'דבר' עובור שיך מוחמד (47), מנהלת בית הספר היסודי 'אל-כרמה' בחיפה. "מנאר הייתה מורה מסורה ואחראית ואהבה ללמד את השפה הערבית. היא תמיד עזרה עם חיוך על הפנים".

השמועות על מותה הגיעו לשיך מוחמד לאחר שיצאה מהמקלט ליד ביתה בחיפה. "אחרי שעתיים-שלוש של שמועות, ב-04:00 בבוקר קיבלנו את הבשורה. הודעתי למפקח שלי בהודעה, הוא חזר אליי ב-05:00, וב-06:00 כבר הודעתי לצוות".

התקיפה התרחשה במוצאי שבת, ובית הספר אינו פועל בימי ראשון, מה שהעניק לצוות החינוכי זמן לעיבוד הרגשות לפני המפגש עם התלמידים. "ערכנו זום לכלל צוות בית הספר בראשון", מספרת שיך מוחמד. כל המפגשים עם הצוות והתלמידים נערכו מרחוק בעקבות הנחיית פיקוד העורף. בתחילת המפגש עם הצוות נכחו נציגים ממשרד החינוך ומעיריית חיפה, "שחיזקו את ידיהם של הצוות והראו להם שיש להם גב". שאר המפגש הוקדש לשיח רגשי של הצוות. "זו הייתה שיחה ארוכה. כולם היו עצובים ובהלם". בין ראשון לשלישי נערכו גם מפגשים מצומצמים יותר: צוות המחנכים, תומכות החינוך והמורים המקצועיים.

'אל-כרמה' הוא בית ספר יסודי מא'-ח', וח'טיב לימדה בו שלוש שנים. "בשנתיים הראשונות מנאר לימדה ערבית את כיתות ז'-ח', והשנה היא הייתה מורה מקדמת לשכבה ב', ולכן הייתה הבנה שנדרש שם ליווי. גם מורות מהצוות החינוכי שהיו קרובות למנאר קיבלו ליווי צמוד יותר משאר הצוות".

את הליווי נתנו פסיכולוג ויועצות בית הספר, "שהעבירו יחד איתי ועם המחנכות שיחה לתלמידי שכבה ב'". בשיחה, מלבד העלאת זיכרונות ממנאר, התלמידים חלקו את פחדיהם מהמלחמה. בחלק אחר במפגש היועצת הזכירה מהם הכלים להתמודדות עם מצבי חרדה ולחץ. מפגשים דומים נערכו עם כלל הכיתות.

"למפגשים בזום יש יתרונות וחסרונות", אומרת שיך מוחמד. "היתרון הגדול של המפגש מרחוק, שהוא מאפשר לכל אחד את המקום להתאבל בקצב שלו, והחיסרון הגדול הוא חוסר היכולת להתחבק ולהיות ביחד".

זו אינה הטרגדיה הראשונה שבית הספר מתמודד איתה בזמן האחרון. "בחודש שעבר נהרג אחד מתלמידי כיתות ו' בתאונת דרכים. עוד לא הספקנו להתאושש וכבר קרה אסון נוסף. זו עוד סיבה לקושי של המורים להסביר ולדבר שוב על מוות.

"בשלישי הייתה ההלוויה ו-13 חברי צוות הגיעו למרות המצב. באותו יום קיימנו מפגש זום עם ההורים, ובערך מחצית מההורים של בית הספר השתתפו. אני חושבת שהשתתפות הגבוהה נתנה למורים תחושה של שותפות עם ההורים, שאכפת להם.

"תפקדתי על אוטומט ביומיים-שלושה הראשונים והרשיתי לעצמי להתפרק באחת משיחות הזום של הצוות. אחרי זה קיבלתי הודעות שהבכי והיכולת שלי להיות פגיעה חיזקו אותם. זה דבר טוב. לא צריך להיות חזקים כל הזמן".

"מנאר זה מגדלור – זה מה שהייתה עבור התלמידים, הצוות וההורים"

מנאר דיאב ח'טיב, גיסתה של מנאר אל-קאסם אבו אל-היג'א ח'טיב, הייתה מורה במקיף טמרה מאז נוסד לפני 15 שנים. "משמעות המילה מנאר בערבית היא מגדלור", אומר פאדי דיאב, קרוב משפחתה של ח'טיב וסגן מנהל במקיף, "וזה מה שהיא הייתה – לתלמידים, לצוות המורים ולהורים".

התמודדות צוות בית הספר עם מותה של ח'טיב, שהייתה מחנכת כיתה ט' ומורה למדעים, התערבבה עם האירוע עצמו. "חלק מתלמידי בית הספר הם שכנים של מנאר, והם חוו את האירוע בעצמם. גם הם היו זקוקים לליווי ולחיבוק".

הלמידה בבית הספר נעשתה מרחוק בעקבות הנחיות פיקוד העורף, אך מכיוון שכל התלמידים מתגוררים בטמרה, המפגשים הלא מתוכננים התקיימו פנים מול פנים. "תהליך האבל היה ארוך מהמקובל אצלנו – שלושה ימים לפני ושלושה ימים אחרי הלוויה המשפחה התאבלה בבתים שונים, וכך יצא שצוות בית הספר נפגש עם התלמידים לא מעט".

"היו המון מנחמים לארבעתן כמובן. המנחמים הגיעו מכלל הדתות – יהודים, מוסלמים ונוצרים. היו גם קריאות 'שיישרף לכם הכפר', אבל אני מתעלם מהקריאות האלו".

במקביל למפגשים הלא מתוכננים בזמן האבל נערכו מפגשים בזום. "יום למוחרת נערך מפגש בין צוות ההנהלה וצוות היועצים והפסיכולוגים של בית הספר וקבענו לוח זמנים לתלמידים ולצוות החינוכי. ברור שאחת ההחלטות החשובות הייתה מי יהיה אחראי על התלמידים של הכיתה שהיא חינכה".

הסיפור הבא מדגים את אופייה של ח'טיב. "לפני שלוש שנים היה תלמיד שרצה להיות במגמה מסוימת, אבל הציונים שלו לא תאמו את מה שנדרש, ומנאר התעקשה עליו. בסופו של דבר הוא סיים עם תעודת הצטיינות, כולל חמש יחידות באנגלית ובמתמטיקה. הוא סיפר את זה בהלוויה".

ח'טיב הייתה מורה מסורה לתלמידיה. "היא ערכה מבחנים לפני 7 באוקטובר, והחזירה אותם תוך 48 שעות, והיא כמובן לא הייתה חייבת. היא לימדה שמונה כיתות.

"מנאר נשואה עם שני בנים: אחד לומד רפואה בבודפשט והשני סיים י"ב ועתיד להתחיל ללמוד. היא הייתה ידידת נפש שלי, תמיד הקשיבה והייתה שם. היא הייתה מורה שלימדה מהלב ולא מהשכל. היה לה ריקוד קטן שרקדה כששמעה את צלצול בית הספר. תמיד נחשוב על הריקוד ועליה כשנשמע את הצלצול".