שברי זכוכיות ותריסים עדיין מפוזרים ברחוב אלנבי וברחובות הסמוכים לו אחרי נפילת הטיל האיראני באזור בשבוע שעבר. בבניינים הסמוכים למבנים שספגו את הפגיעה הישירה, בולט בית מגדלור, שחלקים מחזיתו נחשפו עד השלדה וקומת המסחר שלו נופצה לחלוטין מההדף, עם רכיבי אלומיניום שמזדקרים לכל כיוון. סניף טיב טעם שבתחתית הבניין נהרס לחלוטין -הוויטרינות מרוסקות, והוא נותר סגור.

מעבר לכביש, מהצד השני של הרחוב, עסקים כבר מתחילים לחזור לשגרה. חלקם פתוחים, אך לא כולם. קפה נוריש, שנקרא על שם נעם שלום ז"ל ועומרי לביא ז"ל שנרצחו בנובה ושי טרמין ז"ל שנפל בעזה עדיין סגור. על חזיתו שנאטמה בלוחות עץ נתלה דגל ישראל והוא כוסה בכתובת גרפיטי עם הבטחה שהמצב זמני: 'Norish will be back'.

על גבי דיקט שמחליף בינתיים את חלון הראווה של חנות היין 'אליאסי משקאות', נתלה שלט עם המסר 'המציאות שברה לנו את החלונות וריסקה כמה בקבוקים – אבל לא את הרוח'. החנות שקיימת כבר מ-1982, רק נפתחה לקהל הרחב מספר ימים קודם לכן אחרי חודשיים שבהן עברה שיפוץ. "אנחנו משפצים עכשיו מה שכבר שיפצנו קודם", מתלוצץ שי אליאסי, הבעלים של החנות ושומר על מורל גבוה. הנזק לדבריו היה רב ומוערך בכ-500 אלף שקלים. ההדף פוצץ את כל הארונות ושבר בקבוקי אלכוהול. "פשוט החלטנו לזרוק את כל מה שנשבר ולהתחיל מחדש. מה שיהיה יהיה", אומר אליאסי. הוא לא מחכה למס רכוש, ברור לו שהם עמוסים ושזה ייקח זמן אבל הוא אופטימי. בינתיים העסק פתוח תוך כדי שהשיפוצניקים עובדים. "בהתחשב במצב, הכול בסדר, אנחנו עם חזק. עם של מעשים".

ההדף לא דילג על חנות הצילומים 'הצלמנייה', ברחוב טשרניחובסקי הסמוך לאלנבי, אחד מהעסקים הוותיקים בתל אביב. היא הוקמה ב-1936 על ידי הצלם רודי ויסנשטיין וזוגתו מרים ואותה מנהל כיום נכדם בן פטר דגן. הצלמנייה מקיפה מגוון רחב של תצורות צילום, מפוסטרים, גלויות ספרים ועד תמונות של תל אביב הישנה והיישוב העברי מלפני קום המדינה ומשנותיה הראשונות. "הנזקים היו עצומים", אומר דגן, "כל החלונות והוויטרינות התנתקו ונשברו והסחורה התמלאה ברסיסי זכוכיות. עבדנו פה שבוע עם חברת ניקיון, מתנדבים, עם כל הצוות והמשפחה, כדי לסדר את הכול מחדש, ועכשיו אני מתעסק בלהגיש למס רכוש הצעות מחיר, כדי לנסות ולשקם את החנות כמה שיותר מהר".

את הלב הפועם של החנות, הארכיון – שבו מוחזקים כמיליון תשלילים מקוריים של צילומים, העבירו למקום אחר על מנת לשמור על תכולתו. "המזל הגדול ביותר הוא שהארכיון לא נפגע", אומר דגן. בהיעדר אפשרות למזג ללא חלונות, בחנות הוצב מכשיר סופג לחות על מנת לשמור על המוצרים מנזקי רטיבות של הלחות התל אביבית. החזית המנופצת סגורה בסורגים מאולתרים וניילונים רחבים. "הנזק הגדול ביותר שנגרם הוא לוויטרינות שנשברו. זו חנות משומרת, והוויטרינות היו כאלה שהוזמנו במיוחד מחו"ל בהתאם למפרט השימור. ייקח מספר חודשים לייצא ולייבא חדשים. השמאי שהיה כאן היה מאוד נחמד, גם התרגש וסיפר כמה הוא אוהב היסטוריה, אבל אחרי זה היה קשה להשיג אותו בגלל העומס. היום נגיש הצעות מחיר על הוויטרינות ונקווה שיאשרו אותן בזריזות, כדי שבאמת יגיעו כמה שיותר מהר". בינתיים, דגן החליט לפתוח: "אנשים באים, וזה מחמם את הלב. גם ההזמנות באינטרנט מאוד עוזרות".

חנות מוצרי הצילום של משה מוסאי, InterPhoto בהמשך הרחוב, מעט יותר צעירה מהצלמנייה. היא נפתחה בשנת 1975, כחלק מהשיקום שעבר מוסאי כנכה צה"ל אחרי מלחמת ששת הימים. מוסאי מתמחה בצילום מסורתי במצלמות פילם, ולו מעבדת פיתוח ומוצרים ייחודיים. הבן שלו עופר מוסאי ואחד מעובדיו, מקבל את הלקוחות שממלאים את החנות. "הוויטרינה כאילו קיבלה אגרוף. זכוכיות נפלו ונגרם נזק גם לתקרה האקוסטית. עוד לא הספקתי לבדוק אם יש נזק לסחורה ובאיזה היקף, כי אני בעצמי, גר בסביבה ומפונה מהבית שנפגע מההדף", אומר מוסאי, "המצב עכשיו יותר טוב מלפני שבוע". את הוויטרינה מחליפים לוחות קיר גבס, ועליהם נכתבו משפטי תמיכה ושנינה על ידי לקוחות: 'Send nudes not Nukes', 'עם ישראל חי' ו-'Peace in the middle east'. "ראינו שאנשים התחילו לכתוב שטויות, אז אחד העובדים כבר הצמיד עט", הוא אומר.

חנות מזכרות ומוצרי ים המלח ממול נותרה סגורה. מחלון הראווה אפשר לראות קרמיקה ארמנית מנופצת, מוצרי יודאיקה מפוזרים, ודגלי ישראל וגם גאווה, תזכורת למצעד הגאווה שלא התקיים בשל תחילת המתקפה בלילה קודם לכן. חנות הסלולר הסמוכה, סיטי מובייל, כמעט ולא נפגעה. "קצת זז למעלה התקרה האקוסטית, הדלת לא נסגרת טוב, מעט דברים נפלו וחלק מהדלתות של הוויטרינות נשברו", אומר שלומי הבעלים, אבל הוא לא חושב לפנות למס רכוש, "אני לא חושב שיש על מה לתבוע, זה שטויות". הבעיה האמיתית לדבריו היא חסימת המדרכה שמובילה לחנות שלו מכיוון זירת הנפילה, נוסף על עבודות הרכבת הקלה שעוד לפני כן הגבילו את תנועת הולכי הרגל ברחוב.

הולכי רגל סקרנים מגיעים להתבונן בזירת הנפילה. הדירות שמעל בתי העסק, כולם פעורי חלונות. ברחוב צעירה על קורקינט עם שקיות מסתחבקת עם שני מאבטחים ששכרה העירייה להשגיח על הדירות שנשארו ריקות. היא קפצה לקחת קצת ציוד מהבית לחדר בבית המלון. "בזמנים כאלה רואים איזה עם מיוחד יש לנו", היא אומרת ברוח אופטימית. על אחד העצים, תלוי שלט של משפחה שמחפשת את החתול שלה, שאבדו עקבותיו לאחר ההפצצה.

המסעדה הרוסית של ויקי זיקוב ברחוב בן יהודה סגורה לחלוטין. "הכול נשבר ואת הכול צריך לבנות מחדש", היא אומרת. בנוסף לכל, הבניין מוגדר כ'צהוב', כלומר דורש בדיקת קונסטרוקציה וייקח זמן עד שניתן יהיה להתחיל לשפץ ברצינות, אם בכלל. "אני מחכה בינתיים לתשלום של מס רכוש ממש כדי לאכול, בכלל לא בשביל לשפץ עדיין", אומרת זיקוב, ומוסיפה שהיא מקווה שהמדינה "באמת תעזור".

על גבי האיסכורית שסוגרת את גג בית העסק היא כתבה 'פתיחה בקרוב'. מישהו השיב לה בגרפיטי אוהב: 'ויקי תחזרי'. אבל בכנות, אומרת זיקוב, להערכתה עוד ייקח זמן עד שהמסעדה תיפתח. "העלויות שהקבלנים זורקים הן באורך של מספר טלפון. מספרים מפחידים, שאני מקווה שמס רכוש באמת יאשרו. בהתחלה חשבתי שהנזק קטן יותר, אבל אני בסרט רע. בינתיים אני ובעלי מנסים להוציא מהמסעדה את הציוד שאפשר להציל".

ילנה מסלון היופי 'ביוטי ארט' הסמוך מספרת שהצליחה לפתוח חלקית. "בבוקר שאחרי הנפילה הגעתי לכאן מהבית בבת ים, וחשכו עיני", אומרת ילנה, "התקרה כולה נפלה, מראות נשברו, ציוד נהרס. אי אפשר להפעיל את חדר השעווה ועוד חלק משמעותי מהעסק". גם חזיתו של הסלון התנפץ לחלוטין ומכוסה יריעות פח שנפלו מהגג. למרות הכול, ילנה שיפצה את מה שאפשר וחזרה לקבל לקוחות.

בתוך הסלון יושבות חמש נשים בנינוחות ומקבלות טיפול יופי יסודי. "פתחנו מחדש אתמול והלקוחות שמחו מאוד", אומרת ילנה, "הרבה מהן נשים שגרות קרוב, וחלקן פונו בעצמן מהבתים שלהן. בסלון אנשים שופכים את הלב ומספרים מה כואב. הלקוחות ממש מחממים את הלב, אנשים אמרו שישמחו לעזור בכל מה שצריך".