חלפו שעות מאז פורסמו, והעיר ניו יורק עדיין המומה מתוצאות הפריימריז הדמוקרטיים לראשות העיר. זוהראן ממדני, שיחגוג 34 בעוד כמה חודשים, חבר אספת המדינה מקווינס וחבר מוצהר בארגון ״הסוציאליסטים הדמוקרטיים של אמריקה״, ניצח את המועמד המוביל ומושל ניו יורק לשעבר אנדרו קואומו, ובכך הפך למועמד המפלגה הדמוקרטית לבחירות הכלליות לראשות העיר הגדולה בארה"ב – ובהיותה מעוז דמוקרטי, ככל הנראה גם לראש העיר הבא שלה. 

הניצחון של ממדני הוא לא פחות ממהפכה – הן דורית והן אידיאולוגית – בתפוח הגדול, אבל הרבה מעבר לניצחון הפרסונלי שלו התוצאות מבטאות גם את המתח העמוק בתוך המפלגה הדמוקרטית, במיוחד מאז "הניצחון המוחלט" של דונאלד טראמפ בבחירות 2024, עת המפלגה הדמוקרטית מחשבת מסלול מחדש. 

אלו הן עמדותיו, הרקע שלו, הגורמים שהובילו לניצחונו, היחס העוין שלו לישראל וליהודים, והצפי לקראת הבחירות הכלליות:

מי אתה, זוהראן ממדני

זוהראן קוואמה ממדני נולד ב-18 באוקטובר 1991 בקמפלה, אוגנדה, לאם מפיקת סרטים ממוצא הודי ולאב הודי-אוגנדי, המכהן כעת כפרופסור ללימודי קולוניאליזם באוניברסיטת קולומביה. בגיל חמש עברה משפחתו לדרום אפריקה ובגיל שבע היגרו לניו יורק והשתקעו בה. ממדני הוא מוסלמי שיעי, בעל תואר ראשון בלימודי אפריקה מקולג' בולדווין שבמיין, שם הקים את התא המקומי של ״Students for Justice in Palestine״.

במקביל לקריירה קצרה כאקטיביסט למען זכויות דיור וכמפיק ומלחין מוזיקת ראפ, ממדני החל להתנדב בקמפיינים פוליטיים ברחבי העיר, וב-2020 נבחר לראשונה לאספת מדינת ניו יורק מהמחוז ה-36 בקווינס, תוך שהוא מדיח פוליטיקאית ותיקה ומנוסה ממנו, ועל בסיס קמפיין שהתמקד ברפורמה במשטרה, בבתי הסוהר, ובהרחבת הבעלות הציבורית על תשתיות. אם ייבחר, הוא יהיה המוסלמי והאסייתי הראשון לכהן כראש העיר ניו יורק.

עמדותיו הפוליטיות: שמאל ועוד יותר שמאל

ממדני אינו "עוד פרוגרסיבי", אלא מגיע עם סט עמדות ברוח השמאל הפרוגרסיבי העמוק ביותר במפלגה הדמוקרטית. מצעו כולל הצעות שנתפסות כרדיקליות בתחום הכלכלי כמו הקפאת שכר דירה, סובסידיה מלאה של תחבורה ציבורית (והפיכתה לחינמית), יצירת רשת סופרמרקטים בבעלות עירונית שתתחרה ברשתות הקיימות ורפורמה במשטרה (בדגש על הסטת תקציבים משיטור מסורתי לפרקטיקות אחרות, ברוח Defund the Police), לצד העלאת מסים על עשירים, בין היתר ע"י מיסוי שכונות עשירות. 

ממדני הוא רטוריקן מבריק שמצליח, ע"י הדגשת אתגריה של העיר (בראשם יוקר המחיה), לפצות על העובדה שמאחוריו ניסיון ממשלי מוגבל של ארבע שנים בלבד באסיפה המדינתית, שספק אם הוא מספיק לניהול העיר החשובה בעולם שחיים בה מעל שמונה מיליון תושבים (ושמדי יום עוברים בה מיליונים נוספים). תומכיו, לעומת זאת, רואים בו סמל לשינוי דורי, שיאפשר "לטעון" את המערכת ברעיונות חדשים לאור הכישלון, לדידם, של הישנים.

המפתח לניצחון: שטח, שיטה, אנטיתזה

ניצחונו של ממדני בפריימריז משקף מספר גורמים מרכזיים: ראשית, מבצע Grassroots אגרסיבי המגובה ברשת תמיכה של צעירים, מתנדבים וקהילות שמאל עמוק בעיר. שנית, בשל שיטת הפריימריז המדורגת, הוא הצליח למצות את כוחו דווקא כמועמד שבמהלך רוב הקמפיין דורג שני.

שלישית, ממדני רץ כמועמד אנטי-ממסדי וכאנטי-תזה לשלושה ניו-יורקרים שנואים: ראש העיר היוצא אריק אדמס, שיתמודד מחדש כעצמאי לאחר שנאלץ לעזוב בשל אישומי שחיתות; המושל לשעבר קואמו, שהפך מגיבור המפלגה הדמוקרטית בתקופת הקורונה (שאף הוזכר לרגעים כמי שיכול להיכנס לנעליו של ביידן אם יפרוש מהמירוץ ב-2020) למצורע בשל האשמות בהטרדות מיניות של 11 נשים; וכמובן הנשיא המכהן דונאלד טראמפ, שנולד, גדל וצמח בניו יורק ולמעשה חי בה כל חייו עד שהעתיק את מקום מגוריו לפלורידה במהלך כהונתו הקודמת. גם התמיכה של מובילי הזרם הפרוגרסיבי במפלגה, הסנאטור (ורמונט) ברני סנדרס וחברת הקונגרס (ניו יורק) אלכסנדריה אוקסיו-קורטז, עזרו לו לקבל תהודה – ובהתאם גם תרומות. 

היחס לישראל וליהודים

הרבה מעבר לחוסר הניסיון או לעמדות המהפכניות, לממדני יש חולשה מרכזית בקמפיין – עמדותיו השליליות כלפי ישראל והקהילה היהודית, שיהפכו לרועץ בעיר שבה כ-15% מהאוכלוסייה הם יהודים ורובם ציונים. ממדני הוא, ואין דרך קלה יותר להגיד את זה, אנטי-ישראלי: הוא תומך בתנועת ה-BDS (שקוראת להחרים את כל ישראל, ולא רק את מפעל ההתיישבות), השווה את עזה לגטו ורשה, סירב להתנער מתמיכתו בקריאה "Globalize the intifada", גם לאחר שהובהרו לו המשמעויות הפוליטיות, התרבותיות והרגשיות של המילה "אינתיפאדה" בקרב יהודים. הוא גם אמר שאין לישראל זכות קיום כמדינה יהודית, אלא רק כמדינה עם זכויות שוות לכולם, ללא התייחסות ל-2.1 מיליון ערבים ישראלים.

הודעת הגינוי שלו ל-7 באוקטובר התפרסמה יום לאחר מכן וכללה הבעת צער שווה על "הנרצחים בישראל ובפלסטין", גינוי להכרזת המלחמה של ישראל ואמירה כי "הדרך לשלום חייבת לעבור תוך סיום הכיבוש והאפרטהייד", תוך התעלמות מופגנת מפשעי המלחמה שביצע חמאס באותה שבת.

בשעה שארגונים וקהילות יהודיות התגייסו כנגדו, ממדני השכיל לזכות בתמיכתם של ארגונים יהודיים אנטי-ציוניים כמו ה-Jewish Voice for Peace, ולהשתתף בפאנל בבית כנסת, בטענה כי יפעל גם לטובת תושבי העיר היהודים על ידי התמקדות בצרכיהם בניו יורק.

מה צפוי מעכשיו ועד הבחירות הכלליות?

לאחר שהבטיח את מועמדותו כמועמד הדמוקרטי לראשות העיר, דרכו של ממדני ללשכת ראש העיר נראית בטוחה אבל לא חפה מאתגרים: ראשית, הוא יצטרך להתמודד עם מועמדים עצמאיים כמו ראש העיר המכהן אריק אדמס, שצפוי להתמודד כעצמאי לאחר הסתבכותו בפרשיות שחיתות; גם המושל לשעבר קואומו, שהודה בהפסדו הלילה, עשוי לבחור לרוץ כעצמאי. השניים, יחד עם המועמד הרפובליקני קרטיס סליווה, צפויים לפצל את הקולות המתנגדים לממדני אך הם גם עשויים לזנב בו היטב לאורך הקמפיין בעיקר לאור חוסר הניסיון שלו.

שנית, עבור הקהילה היהודית והפרו-ישראלית בניו יורק ממדני הפך הלילה מאיום אפשרי לסכנה של ממש – החשש שיאסור על מחאות פרו-ישראליות, ייתן יד חופשית להפגנות אנטישמיות, יגביל את הפעילות של חברות ישראליות בעיר (הגם ואלו כוללות ענקיות כמו וויז, פייבר ולמונייד, שמייצרות מאות ואלפי מקומות עבודה בעיר) או את המסחר עם ישראל צפוי לגרום להתגייסות מלאה של הממסד היהודי והפרו-ישראלי, בעיר ומחוצה לה, כדי להשאיר את ממדני מחוץ ללשכת ראש העיר. גם הבטחתו לעצור את ראה"ם נתניהו אם יבקר בניו יורק, בשל צווי המעצר שה-ICC הוציא נגדו, תלווה את הקמפיין.

אבל השינוי החשוב ביותר הוא במישור האידאולוגי: ניצחונו של ממדני מחזק את כוחם של הפרוגרסיבים במפלגה, באופן שבולט במיוחד לאור הבלבול של מחנה המרכז-שמאל, שטכנית עדיין מחזיק ברוב עמדות הכוח במפלגה אך בבירור איבד את דרכו (רק תסתכלו על תגובת הדמוקרטים להחלטת הנשיא טראמפ לתקוף את מתקני הגרעין באיראן: בשעה שהפרוגרסיבים גינו מיד את הפעלת הכוח ללא היתר הקונגרס, לרוב הדמוקרטים ממחנה המרכז-שמאל לקח יותר מ-24 שעות לגבש עמדה ברורה).

ניצחונו של זוהראן ממדני בפריימריז הוא רגע מכונן עבור העיר ניו יורק, המפלגה הדמוקרטית ויהדות אמריקה – וליחסים בין שלושתן. הוא מייצג שינוי דורי ואידאולוגי, הן ביחס לסוגיות פנים כמו כלכלה, תשתיות ושיטור אך גם ביחס למדיניות חוץ ובפרט ביחס לישראל (וניו יורק, חרף נטייתה המובהקת שמאלה ולמרות קיום אוניברסיטאות כמו קולומביה ואוניברסיטת ניו יורק, נותרה מעוז ציוני בפוליטיקה האמריקאית). 

הצלחתו של ממדני תהיה תלויה לא פחות ביכולתו להפריך את החששות של יהודי ניו יורק כשם שתהיה תלויה ביכולתו לבנות קואליציה רחבה ולפצות על על חוסר הניסיון. אבל בין אם ינצח ובין שיפסיד, מועמדותו כבר שינתה את פני הפוליטיקה האמריקאית – וחשפה את עומק המשבר שהמפלגה הדמוקרטית, ושישראל, נמצאות בו.