'שנת שירות', ספר הביכורים של בתשבע קודיש (הוצאת עם עובד, 2025), מספר על אפרת, מורה מופנמת ורצינית בבית ספר לחינוך מיוחד שבעלה נרצח בפיגוע בכניסה להתנחלות שבה הם גרים, ועל שירת ים, צעירה סוערת שעושה את השירות הלאומי שלה בכיתה של אפרת ונקשרת עמוקות לתלמידים.

עלילת הספר מתמקדת בחיי המשפחה של אפרת, בקשרים שלה עם הילדים לאחר הירצחו של אביהם ובשירת ים והתבגרותה כבת שירות. אבל החוזק של הספר הוא דווקא בתיאורים של בית הספר, של הכיתה והתלמידים, ילדים עם מוגבלויות שכליות התפתחותיות קשות מאוד, שקודיש לא מסתירה את חוסר הסבלנות שיכול להיות כלפיהם, לצד רגשות חמלה ואהבה גדולים מאוד.

התיאורים של בית הספר מדויקים והקריאה בהם זורמת, מצחיקה לפרקים וגם עצובה, ונקודה חשובה נוספת שקודיש מתייחסת אליה היא המעמדות בבית הספר, הפער בין המורות לסייעות, שהראשונות מקבלות הפסקה בחדר המורים, יכולות לשבת שם בשקט יחסי לאכול ולשתות, ואילו הסייעות אינן זכאיות להיכנס לחדר המורים – בהפסקות הן צריכות לפקח על הילדים בחצר.

קודיש, אם לארבעה, גרה בקרית אונו. יש לה תואר ראשון בפסיכולוגיה ושני בתרפיה באומנויות.  היא עבדה כמה שנים במדרשת אדם, בהנחיית קבוצות קונפליקט – דתיים וחילונים, יהודים וערבים ועוד. ב-15 השנים האחרונות היא עובדת כגננת במשרד החינוך ונושמת חינוך לגיל הרך.

כמה מהביוגרפיה שלך נכנסה לספר?
"זה ספר הביכורים שלי, אז הוא ארוג שתי וערב של אירועים בדיוניים לחלוטין ואירועים שנשענים על דברים שקרו לי במידה זו או אחרת.

"דמותה של שירת ים, הנערה החטטנית הדי בלתי נסבלת אבל גם זו שתמיד באה עם רצון טוב ואהבת אדם, היא פחות או יותר בת דמותי הצעירה. כמוה גם אני העברתי שנת שירות בירושלים ועבדתי כמה ימים בשבוע בבית ספר דומה לבית ספר אילונים. שם פגשתי את הילדים שנכנסו לי ללב אך בסוף השנה שמחתי להיפרד מהם, כי כאב הלב הכרוך בהיכרות חסרת העתיד איתם היה קשה לי מדי. גם אני עזבתי את הדת בגיל 19 בעקבות התלבטויות, התפתחות אישית וחוויות כאלה ואחרות. שאר העלילות והאירועים בספר הם פרי דמיון מוחלט".

מה עמד מאחורי הבחירה להכניס לספר מקצועות "שקופים" כמו סייעת בבית ספר לחינוך מיוחד? ומאיפה ההשראה לדמויות בספר?
"יש בארץ שלנו המון אנשים שהמקצוע שלהם כזה – שולייתי אבל ממש לא שולי. חוטבי העצים ושואבי המים. נהניתי מאוד לכתוב אותה ואת אלי ולהמציא את דמויותיהם. בכתיבה הראשונית הדמות של שוש הייתה שטוחה, הומוריסטית וסטריאוטיפית. אחת העבודות החשובות יותר שעשיתי בזכות העורכת דבורה נגבי היא הפיכתה של שוש לדמות עגולה, מנומקת, אנושית ונוגעת. הילדים מבית הספר מבוססים על ילדים שהכרתי בשנת השירות שלי, כמובן עם השינויים הנדרשים לשמירת פרטיותם, אף שמדובר ביותר מ-30 שנים אחורה. מילות המנטרה שהילדים חוזרים עליהן שוב ושוב – 'יא אלוהים כל הלילה לא ישנתי'/'הוא אמר לי-הוא אמר לי' – הן ציטוטים אמיתיים".

כמה הספר מושפע ממגמות בחברה הישראלית? למי כתבת אותו?
"זה ספר מאוד ישראלי. הוא מתרחש בלב הקונפליקט הפוליטי, ובכל זאת הוא אינו ספר פוליטי. אפרת הגיבורה שלו גרה בהתנחלות והיא דתייה. זאת עובדה. זאת האישה, זאת דרך החיים שלה, שם היא גרה ואין שום קשר בין זה לבין האדם שהיא, לאופי שלה, לעבר שלה, לזוגיות שלה ולתהליכים שהיא עוברת. היא גרה שם כי בירושלים היה להם יקר מדי לקנות בית וזה היה הכי קרוב שיכלו לגור ליד העיר. אומנם אין לה בעיה אידיאולוגית עם המגורים מעבר לקו הירוק, אבל היא גם לא גרה שם מתוך אידיאל, אלא מתוך נוחות ושיקול דעת כלכלי.

"עם זאת, מכיוון שהיא גרה בהתנחלות, ומכיוון שהיא יוצאת ובאה בין אנשים שאינם גרים בהתנחלות, יש דיבור ודיון סביב הנושא. למשל גידי, אח של שירת ים, שהוא פעיל שלום, מסרב אידאולוגית לעבור את הקו הירוק. יש גם עניין סביב בחירתו של יאיר, בנה של אפרת, לברוח מהבית ולהפוך לנער גבעות. אפרת מזועזעת ומבועתת מהרעיון שהבן שלה בחר לגור במאחז בלתי חוקי. צביקה החוקר הפרטי מנסה להאיר את עיניה שככה היא נתפסת מצד האזרחים שיושבים בגבולות 67. לא כתבתי בספר, אבל האמת היא שככה כולנו, כל אזרחי ישראל, נתפסים אצל רבים מאזרחי העולם – חיים בסכנה ועל אדמה ספק חוקית.

"בימים האלו של קיטוב ושנאה ניסיתי לכתוב כמה שפחות שיפוטי. החיים פה לא קלים ולא נעימים לאף צד, ואין בשום צד של המפה הפוליטית רעים או טובים מוחלטים.

"לגבי קהל היעד של הספר, אני אדם חילוני, הליברליות היא הדת שלי וכתבתי את הספר ממקום ליברלי ופלורליסטי. אומנם רוב הגיבורים בספר דתיים, אבל זה ספר על אנשים, לא על דתיים. אם בכלל, יש בו הרבה ביקורת על העולם הדתי, ובמיוחד על החינוך המיני או על היעדר החינוך המיני ועל השוביניזם המגולם בדת.

"מאז שיצא נראה שהוא מושך תשומת לב מסוימת מצד הקהל הדתי, אני מניחה שהייתי אמורה לצפות את זה כשכתבתי על גיבורה מתנחלת דתייה. אני שמחה שהקהל הדתי אוהב את הספר ומקווה מאוד שיקראו אותו במידה שווה כל אוהבי הספרות. אני מאמינה שכל אחד ימצא בו עניין בלי קשר לאמונתו".

לדבריה, קיבלה תגובות אוהדות על הספר, ודיברה בעיקר עם קוראים לא דתיים. "אנשים דיברו על כתיבה חומלת ורגישה, על נגיעה בנושאים נפיצים בדרך עדינה, מישהי כתבה שהיא גם בכתה וגם צחקה, כמה קוראים ביקשו שאכתוב ספר המשך כי הם נקשרו לדמויות. הורים לילדים מהחינוך המיוחד הודו לי על מתן מקום לאוכלוסייה הזאת ועל טיפול עדין ורגיש בנושא. המחמאה הכי גדולה שקיבלתי הייתה ממבקרת הספרות גילית חומסקי שהכתירה אותו כאחד הספרים הטובים שיצאו השנה. הייתי שמחה שהספר יגיע לכמה שיותר קוראים, זה יהיה הסיפוק הגדול ביותר שלי".