הסדרה "מצב נפשי" (כאן 11, סלוצקי אפיקי תקשורת) מביאה לקדמת המסך שיח פתוח על נושאים שמעטים מעזים להוציא אל האור. הערב (שני) בשעה 21:00 יתקיים אירוע אונליין בדוקו טיוי שיכלול צפייה בעונתה הראשונה, ושיחה עם היוצרת יסמין קיני. הסדרה, שפותחת צוהר לעולם בריאות הנפש, עלתה לאוויר בשנת 2020 עם פרק מיוחד שהוקדש למגפת הקורונה. עונתה הראשונה עסקה בחרדה, דיכאון, פוסט טראומה, זעם ותוקפנות, והשנייה התמקדה בילדים ונוער ונגעה בזמנים במסך, הפרעות קשב ופגיעה עצמית.

"מצב נפשי" זכתה בפרס האקדמיה לסדרה התיעודית הטובה ביותר. לעת עתה, לא צפויה עונה שלישית לסדרה, אף שבריאות הנפש תופסת מקום רב בשיח הציבורי בישראל. "אחרי מתקפת 7 באוקטובר רציתי ליצור משהו על מצב נפשי אחרי מלחמה, אבל זה לא יצא בסופו של דבר לפועל. לצערי זה נכון עדיין. את יודעת, מה שהיה נכון לפני שנה נכון גם עכשיו", מספרת קיני ל'דבר'.

רגע לפני התפרצות הקורונה, יסמין קיני התחילה לעבוד עם סלוצקי אפיקי תקשורת וכאן 11 על יצירת סדרה דוקומנטרית שתתעסק בנושא בריאות הנפש. בתקופה ההיא עוד לא עלתה לשידור התוכנית "טיפול זוגי", ובכלל, התמודדויות נפשיות לא היו מאוד נוכחות על המסך. "מאוד התלבטנו באיזה אופן לעשות את זה. מצד אחד, רציתי להביא סיפורים אישיים, מצד שני, זה נורא חשוב שיהיו גם אנשי מקצוע, וזה גם מאוד רגיש, אז איך?".

"הסטיגמה היא כלל אנושית"

בשביל לשבור את הסטיגמה על איך נראה אדם שמתמודד עם קשיים נפשיים, קיני בחרה דווקא באנשים "שלא רואים עליהם". "הדבר שהיה לי חשוב, זה להביא אנשים שהם כמוני וכמוך. מתמודד נפש זה אני, השכנה שלי, חברות שלי, אחיות שלי, אנחנו כולנו מתמודדי נפש ברמה כזאת או אחרת, בוודאי עכשיו, אחרי כל כך הרבה זמן של סטרס אינסופי ופחד קיומי. אנחנו כבר כולנו שם".

על פי מחקר שהתפרסם בשנת 2007 על ידי מכון מאיירס ג'וינט ברוקדייל תחת הכותרת "סטיגמה, אפליה ובריאות הנפש בישראל", הציבור תופס את המתמודדים עם קשיים נפשיים כמאופיינים בהתנהגות חריגה או בלתי צפויה ובאלימות. מכאן ישנו פחד והאשמה כלפי מתמודדי נפש. המחקר גם מצא שהסטיגמה השלילית כלפי מתמודדי נפש באה לידי ביטוי באי נכונות להעסיק אדם שחלה, לעבוד לצד אדם שחלה ולקבל אדם שחלה כשכן. מחצית מהמשיבים למדגם שנערך ראו בהתייחסות השלילית של הסביבה הצדקה לאי פנייה לטיפול.

הסטיגמה כלפי מתמודדי נפש ייחודית בארץ?
"הסטיגמה שיש על התמודדויות נפשיות היא סטיגמה כלל אנושית, כלל עולמית. אבל כשעבדנו על 'מצב נפשי' בעונה הראשונה, פרופסור גיל זלצמן, שהוא היועץ של הסדרה וגם התראיין בה, הביא לנו מחקרים שמראים שבישראל היחס להתמודדות עם קשיים נפשיים הוא כמו במדינות עולם שלישי".

ברמה האישית, קיני מכירה את החוויה של התמודדות נפשית מקרוב. "בתחילת שנות ה-20 שלי עברתי לארצות הברית, וחשבתי שאני הולכת ללמוד רפואה. ואז הבנתי שזה לא בשבילי, וקצת איבדתי פוקוס, ובעצם היום אני מבינה שמה שחוויתי היה דיכאון. הייתי ישנה שעות על גבי שעות, כמו חתול, 20 שעות ביממה. לא דיברתי על זה עם אף אחד, ואז באיזשהו שלב זה פשוט עבר. אני מניחה שאילו הייתי יודעת מה קורה לי, והיה לי עם מי לדבר על זה, אז זה היה פחות קשה".

קיני לא מצביעה על האירוע הזה בעברה כמניע שלה ליצירת הסדרה. זה נושא שהיא רצתה לעסוק בו הרבה שנים ועוקבת אחרי העלייה המתמדת בעולם בכלל ובישראל בפרט בדיווח על חרדה, דיכאון ואובדנות. מתחילת המלחמה היא עם יד על הדופק, כשלדוגמה, התופעה של פגיעה עצמית בקרב ילדים ובני נוער קפצה בכפולות. "אנחנו שמים המון תשומת לב על הגוף, להיות בריא, אבל הנפש והגוף הם מחוברים. זאת אומרת, הטיפול בגוף הוא גם הטיפול בנפש, והטיפול בנפש הוא גם הטיפול בגוף. זה לא נפרד אחד מהשני. אין אפשרות לחיות באופן מאוזן ובריא. אני לא אומרת שהכול טוב, אבל עם יכולת התמודדות עם הדברים שהמציאות זורקת עלינו, בלי לטפל גם בנפש שלנו וגם בגוף שלנו. זה הולך ביחד. זה לא סתם שעכשיו המקצוע הכי נדרש הוא מטפל או מטפלת".

פנים גלויות, עיניים פקוחות

קיני היא במאית ותסריטאית ותיקה ומוערכת בעולם הטלוויזיה והקולנוע. היא החלה את דרכה ככתבת לענייני משפט בגלי צה"ל בעת שירותה הצבאי ואחר כך ככתבת בעיתון "חדשות". לאחר לימודי קולנוע וטלוויזיה בסן פרנסיסקו, שבה לארץ ב-1995, ומאז היא מביימת ויוצרת סרטים וסדרות במגוון ז'אנרים ונושאים. לאחרונה יצרה את "לקום מהשבעה באוקטובר" (2024) – תיעוד אינטימי של משפחת גד מקיבוץ בארי ו"לאן את נוסעת" (2023) על יעקב גלעד שכתב את מילות האלבום "אפר ואבק", הנוסע לראשונה עם אימו הסופרת וניצולת השואה הלינה בירנבאום לפולין בעקבות נתיב ההישרדות שלה.

קדמה להם היצירה התיעודית "ארץ לבנה" (2018) – מיני סדרה בת חמישה פרקים בעקבות חמישה יוצאי אתיופיה החווים גזענות גלויה וסמויה ברחוב, בעבודה, בלימודים ומול משרדי הממשלה, שהייתה מועמדת לארבעה פרסי האקדמיה. סרט נוסף שיצרה הוא "להיות אבא" (2017) – על אבהות ואבות בהובלת טל פרידמן, מועמדת בפרסי הפורום הדוקומנטרי 2018.

כשהתחילה ליצור את "מצב נפשי" סיפרה לאחותה, עובדת סוציאלית קלינית, שהזדעזעה מעצם הרעיון. "אחד האתגרים היה לשכנע מטפלים שזה חשוב לדבר על הדברים האלה באופן גלוי". היום מקרינים את הפרקים של הסדרה לסטודנטים לפסיכולוגיה, בבתי ספר לרפואה ופסיכיאטריה, וקיני אף הוזמנה להרצות בפני הפסיכולוגים החינוכיים של מערכת החינוך של גוש דן.

"כשאת עובדת עם מישהו שהוא מאוד מוכר, נגיד טל פרידמן, אז אין סוף אנשים רואים את זה ויש הרבה תגובות", קיני מספרת. עם זאת, לדבריה, "מצב נפשי" זיכתה אותה בחשיפה שמעולם לא שיערה לעצמה. "אנשים חיפשו את האימייל שלי וכתבו לי, 'תודה שעשית את זה, עכשיו אני מבין מה אח שלי עובר', או 'מה אחות שלי עוברת', או 'מה אימא שלי עוברת', או 'עכשיו אני מבין מה אני עובר ואני הולך לטיפול', ו'זה פקח לי את העיניים'".

לדברי קיני, הורים ובני משפחה של מתמודדי נפש סיפרו שהסדרה דיברה אליהם. "הם הרגישו שהם יכולים לדבר על זה עכשיו בחוץ ולא להתבייש בזה עבור בן המשפחה שלהם. זה מספיק שאתה מתמודד עם המצוקה הרגשית והנפשית שאת מתמודדת איתה, לא צריך להתמודד גם עם הבושה סביב הדבר הזה. אני יכולה להגיד שזה בפירוש נגע בהרבה מאוד אנשים, שזה תמיד נורא מרגש לדעת שעשית הבדל עבור מישהו".

איך אחותך מרגישה היום עם הסדרה?
"היא מאוד אהבה את הסדרה, היא מאוד גאה בזה, אני חושבת".

חיים באזור מלחמה

אחד הפרקים מהעונה הראשונה עוסק בפוסט-טראומה, וקיני בחרה להציג בו את משפחת שער מקיבוץ נירים שבעוטף עזה. "דרך הסיפור של המשפחה הזאת, אנחנו סיפרנו מה זה אומר לגור באזור מלחמה, שזה משהו שעכשיו אנחנו, בתל אביב, אם חווינו במשך 12 יום, הם חיו ככה במשך שני עשורים או יותר".

משפחת שער שרדה את טבח ה-7 באוקטובר, וקיני עומדת איתם בקשר, במיוחד עם אב המשפחה, יזהר שער, פסיכולוג חינוכי שליווה את הסרט "לקום מהשבעה באוקטובר" שיצרה על משפחתה מקיבוץ בארי. שער עוזר לקהילת היוצרים בהתמודדות עם הטראומה מאז 7 באוקטובר. לגבי הגדרת המצב הנפשי הקולקטיבי הישראלי כפוסט-טראומטי, היא מבהירה: "היום אני לא חושבת שאנחנו בפוסט-טראומה, אנחנו בטראומה".

בישראל פועלים מרכזי חוסן בפריסה ארצית הנותנים מענה נפשי לציבור הרחב. עם תחילת מלחמת "עם כלביא" הורחבו שעות המענה ל-24 שעות ביממה, 7 ימים בשבוע. במהלך במהלך מלחמת ׳עם כלביא׳ נרשמו 18,861 פניות לקווי החוסן כשבראשם ער"ן. דווקא בזמן החזרה לשגרה, יכולה לעלות מצוקה נפשית.

מה לדעתך כל ישראלי צריך לדעת כדי להיות בריא נפשית?
"אני יכולה לומר מהניסיון שלי מלהתעסק בנושאים האלה, של התמודדויות נפשיות. נגיד בארבע השנים האחרונות, ראיתי שאנשים שהולכים לטיפול, כל סוג טיפול, רק מרוויחים מזה. כשאדם מרגיש מצוקה, כמו שאם יש לי דלקת בעין אני אלך לרופא עיניים, או אם יש לי כאב בטן אני אלך לרופא המשפחה שלי. אז אם אני לא מצליחה להירדם במשך שבועות כי הראש שלי לא מפסיק לטרטר חרדות, או אם אני מוצאת את עצמי שאני לא יכולה לנשום מרוב חרדות – יש אפשרות לטפל בדבר הזה".

הסדרה משקפת סוגים שונים של טיפול, וקיני מדגישה שלא כולם כוללים תרופות. יש מיינדפולנס, יש פסיכודרמה, יש טיפול דינמי, דיבור קלאסי, קבוצות תמיכה ואפילו תוכנות AI של פסיכולוגיה, צ'טבוט של פסיכולוג. "יש מחקרים שמראים שזה סופר עוזר. אז אני אומרת, אנשים מתביישים שיעשו את זה, כל דבר כדי לפרוק את המצוקה הזאת שהולכת וגדלה והולכת וגדלה. הדברים האלה לא נעלמים – כמו דלקת באוזן, היא לא תיפתר לבד".

איך את שומרת על בריאותך הנפשית?
"קודם כל אני בטיפול, וזה מאוד תומך ועוזר. לפעמים זה אפילו לא מספיק שעה בשבוע, צריך יותר. אני באופן אישי עושה הרבה מאוד פעילות גופנית, זה משהו שמאוד עוזר לי, שאני יודעת על עצמי מגיל צעיר, אני עושה ספורט הרבה שנים. כל פעם זה משתנה, את יודעת, זה יכול להיות ריצות בים, זה יכול להיות פילאטיס, או יוגה, משקולות, זה לא משנה – אני עושה ספורט. גם על זה יש מחקרים, שהליכה-ריצה של 40 דקות, ההשפעה של זה על המוח היא כמו השפעה של כדור, של תרופות כמו ציפרלקס. אפילו התחושה הזאת של, 'היי, אמרתי שאני אצא להליכה, ויצאתי להליכה', מצליחה לתת משמעות".

מי שנמצא במשבר ועלול להיות אובדני, או מכיר אדם במצב כזה – חשוב לפנות לעזרה מקצועית. ניתן לפנות לאנשי מקצוע בקהילה או לגורמי תמיכה ארציים כגון ער"ן (עזרה ראשונה נפשית) בטלפון 1201 או סה"ר (סיוע והקשבה ברשת) באתר האינטרנט.