"אני כבר כמה ימים עצובה מאוד", אומרת ל'דבר' רון מרכס, שריכזה את קן 'עתיקות' באשקלון של 'השומר הצעיר' – שבו התחנך סמל שחר מנואב ז"ל, שנהרג בשבוע שעבר בפיצוץ מטען בנגמ"ש בחאן יונס. מנואב, שנפל לצד שישה מחבריו לגדוד ההנדסה הקרבית 605, היה חניך בשומר הצעיר מאז כיתה ד'.
מרכס, בת 29 מכפר מנחם וחברה בתנועת הבוגרים של השומר הצעיר, הכירה את מנואב כשהיה בכיתה ט'. "הוא תמיד היה חיובי, ובניגוד לחבריו בשכונה לא בחר באלימות אף פעם. בשיחה עם חברות שהיו יחד איתו בקבוצת '2pac' נזכרנו שכשהם היו בכיתה ט' הבנים והבנות בקבוצה לא הסתדרו, ושחר לא היה חלק מהסכסוך, הוא הסתדר עם כולם".
מנואב עבר לפנימייה מאוחר יותר באותה השנה: "זה היה משבר בקבוצה שלו, כי הוא היה כל כך מרכזי. הוא שובץ להדרכה, אבל לצערי לא יכל להדריך כי כפר הנוער בו למד- רמת הדסה, היה רחוק מאשקלון". גם כשחי רחוק, שמר על קשר: "הוא היה דוחף כל הזמן שניפגש, שואל בקבוצה 'יאללה מתי באים'".
מרכס זוכרת ביקור אחד במיוחד. "זה היה בקורונה, ושחר הגיע מהפנימייה. הוא הכריח אותי ואת בנות הקבוצה שלו לפגוש אותו, למרות שהיה אסור. לא עשינו משהו מיוחד, פשוט הסתובבנו ברחוב, אבל זה היה נהדר".
מרכס מדגישה את רוח ההתנדבות של מנואב: "מהילדים האלו שתמיד יזמו, היה אפשר לסמוך עליו". הדבר בא לידי ביטוי בין היתר סביב ירי הטילים לאשקלון: "בסבבי לחימה היו פותחים את הקן שלנו, שהוא מקלט, ואנשים היו נכנסים לשם ומחרבים אותו. עשו 'ישיבות', עישנו, שתו. פעם אחת שחר חיכה יחד עם עוד שתי חברות, והם ניקו את הקן, ודאגו שלא יחריבו אותו יותר מדי בהמשך. ושום דבר מזה לא היה כי ביקשתי".
היא אומרת שהחברות בקבוצה נתנה למנואב במה להביע את דעותיו ורגשותיו ולהתבטא בכנות. "הוא פרח כשהעברנו פעילויות שהדגישו חברות, ויכולת להגיד מה מפריע אחד בשני. בהלוויה של שחר אח שלו אמר ש'שחר בחר לחיות עם לב פתוח'. ואני חושבת שזה התיאור הכי מדויק לשחר".
