"העדה הבוכרית היא עדה מתחת לרדאר", כך הודה רונן דוידוב באחד הראיונות שלו בעבר. דוידוב הוא היוצר שעומד מאחורי סדרת הטלוויזיה 'איפה אתה חי' שחשפה לראשונה את התרבות הבוכרית בטלוויזיה הישראלית. "יש הרבה אנשים שאני פוגש ואומרים לי 'אתה הבוכרי הראשון שאנחנו מכירים'", הוסיף ואמר.

'איפה אתה חי' (צילום מסך מתוך פרק 1, ערוץ היוטיוב רשות השידור)

'איפה אתה חי' (צילום מסך מתוך פרק 1, ערוץ היוטיוב רשות השידור)

לא בכדי, דוידוב יודע על מה הוא מדבר, שכן כבן העדה הוא מכיר אותה מבפנים ומחוץ, אבל יותר מכך הוא ער לכך שההיכרות של הציבור עם מנהגיה דלה עד לא קיימת כלל. אבל הוא כמשקף העדה הבוכרית אינו לבד. יותר ויותר, ייצוגים עדתיים שלא זכו לפופולריות בעבר נראים באחרונה במדיה. הדוגמא האקטואלית ביותר מהשבועות האחרונים היא סדרת הטלוויזיה 'נבסו' ששואפת להנגיש את הקהילה האתיופית לצרכני הטלוויזיה. גם התימנים זכו בעבר לייצוג נרחב בסדרה 'משפחת צנעני', ואיך אפשר בלי הסדרה המצליחה 'זגורי אימפריה' של מאור זגורי שהציגה סיפור של משפחה מרוקאית. דוגמאות נוספות לא חסר.

אין ספק כי תמיד אפשר להתווכח על טיב או איכות התוכן והיצירה, שכן בעיקר אצלנו בישראל, על יצירה אחת יש מאה דעות או ביקורות. אבל צריך להבין כי בטרם נהפוך ביקורתיים, אנחנו צריכים להפנים כי עצם הביטוי הניתן לאותה עדה באפיקים המרכזיים זו בעצם הנקודה המרכזית.

ייצוג ומתן בולטות לקבוצות אוכלוסיה שנעדרות בדרך כלל מהשיח הציבורי הנו צעד חיוני ומהווה שינוי מגמה
'נבסו' (צילום מסך מתוך פרומו - ערוץ היוטיוב רשת)

'נבסו' (צילום מסך מתוך פרומו – ערוץ היוטיוב רשת)

 

לצורך העמקת הנושא, צריך להבין כי חוקרי תקשורת ומדיה רבים כבר דנו מצד אחד בהשפעות של הייצוג ומצד שני גם בהשפעה של ההדרה. כבר בשנות השבעים התיאורטיקן והחוקר סטיוארט הול, טען שלתקשורת ולמדיה בכלל יש יכולת חזקה לייצג נושאים בצורות שונות, והדרך הזו מבנה לצרכנים משמעות על הנושא. עוד טען כי גם לעצם ההדרה של נושאים מסוימים יש משמעות.
חזרה לייצוג העדות- באוטוסטרדת המידע, והרשתות החברתיות שמאפשרות הצפה של תוכן, צעד ראשון זה של ייצוג ומתן בולטות לקבוצות אוכלוסיה שנעדרות בדרך כלל מהשיח הציבורי הנו צעד חיוני ומהווה שינוי מגמה. יחד עם זאת צריך להבין שחוט השני המקשר בין כלל הסדרות הללו הוא זהות היוצרים. אותה סדרה שעוסקת בתרבות כזו או אחרת, הובאה והוצגה דרך ראות עיניו של יוצר שברוב המקרים יוצא אותה עדה. ושבמסגרת עיסוקו המקצועי הביא את נבכי עדתו לפריים-טיים הטלוויזיוני. מה שאומר שהדרך בה היא בה היא מוצגת לרוב חיובית.

אין ספק כי הבאת התרבות העדתית כחומר אסקפיסטי היא לכשעצמה חיונית, אולם איתה חשובה הרוח הגבית של יתר אפיקי המדיה ובעיקר אלה הפופולריים. האופן בו יוצגו אותן עדות (או תרבויות) בתקשורת המסורתית, קרי, באפיקים החדשותיים, מהדורות חדשות, רדיו, אינטרנט וכדומה, הוא בוודאי משפיע על תפישתן על ידי הציבור. כמובן- אין הכוונה רק לעדות בהיבט האתני, אלא לכל קבוצה, מין, אוכלוסיה או קהילה.

כמעט כל צלע בשרשרת המדיה, בעלת יכולת כמעט אבסולוטית לבטא פלחים רחבים בחברה ולבטא מגוון של קולות ישראליים.

נכון להיום, הסדרות הללו חושפות טפח על התרבויות, והאחריות של התקשורת כולה לא לכסות טפחיים. הייצוג היומיומי הרציף לא פחות מהותי, מהייצוג הראשוני שנעשה במסווה ראשוני של מנת תרבות. חשוב להפנים – לכולם יש מקום, וככל שמגמה זו תתרחב כך נטיב עם חלקים רחבים יותר מקרב צרכני המדיה.

אכן, התפקיד המרכזי של כלי התקשורת הוא לדווח ולסקר, וברצף העבודה השוטפת טמון לחץ אינסופי, ולא תמיד יש זמן לעצור ולחשב איך לייצג או להציג כל דבר או נושא. אבל לנוכח מחקרים ותיאוריות עבר בתחום התקשורת, ולאור אופן הייצוג ובעיקר ההדרה של סוגיות וקבוצות כאלה ואחרות- ברור כי רבים יותר מוכרחים לקבל במה, להיות מיוצגים בצורה הולמת.

מהמושכים בחוטים מצדם, אלה שאחראים על הנושאים שנדון עליהם בשיחות הסלון, מצופה השתדלות גדולה יותר לשקף מסרים על כלל הקבוצות והשכבות בחברה. לזה כמובן מצטרפות גם פונקציות נוספות מעולם התקשורת. ייצוג הולם חייב להיעשות גם על ידי העוסקים בענפי הפרסום והיח"צ. ביטוי אוכלוסיות וקבוצות הנו צעד נדרש גם מצד אלה. ובכלל, היום כבר צריך להיות ברור לכול כי כמעט כל צלע בשרשרת המדיה, בעלת יכולת כמעט אבסולוטית לבטא פלחים רחבים בחברה ולבטא מגוון של קולות ישראליים. החוכמה היא להיות ערים לכך באופן עקבי ולדאוג שזה אכן קורה.