דו"ח משרד העבודה שפורסם הבוקר (חמישי) מלמד כי בסוף שנת 2024 רמות התעסוקה היו קרובות לאלו שנרשמו בתקופה שלפני המלחמה. הדו"ח מצא כי נשים מכל המגזרים חזרו מהר יותר לשוק העבודה – בעוד גברים צעירים חוו אתגרים תעסוקתיים משמעותיים יותר, ככל הנראה בשל ריבוי משרתי המילואים.
בקרב גברים יהודים שאינם חרדים, נרשמה ברבעון האחרון של שנת 2024 ירידה של 1.8 נקודות אחוז בשיעור התעסוקה, בהשוואה לשיעורה טרם המלחמה. בקרב גברים צעירים בני 25–40 מקבוצה זו חלה ירידה של 3.3 נקודות אחוז בשיעור התעסוקה, לעומת ירידה של 0.8 נקודות אחוז בקרב בני 41–66 – נתון המחזק את ההנחה כי הירידה הושפעה משירות המילואים הממושך אשר פגע בסיכוייהם של עובדים להתקבל למשרות.
פגיעה מסוג זה, ציינו במשרד העבודה, עלולה להשפיע במיוחד על עובדים בראשית או באמצע הקריירה, שהוותק שלהם במקום העבודה מועט יחסית. בקבוצת הגיל הצעירה נרשמה עלייה של 3.2% במספר המוגדרים מחוץ לכוח העבודה – עלייה שאפשר לייחס בחלקה לכך שגברים רבים שהיו בשירות מילואים ולא הייתה להם עבודה קודם לכן, לא חיפשו עבודה באופן פעיל שכן חיכו לצו המילואים הבא. בהתאם, לא נרשמה עלייה בשיעור מחפשי העבודה בקבוצת גיל ואוכלוסייה זו.
בקרב נשים יהודיות שאינן חרדיות, ההשפעה הראשונית של המלחמה הביאה לירידה של 5.1 נקודות אחוז בשיעור התעסוקה, בעיקר בשל הוצאה לחל"ת. עם זאת, מגמה זו התהפכה במהירות ובסוף שנת 2024 שיעור התעסוקה שלהן היה נמוך ב-1.7 נקודות אחוז לעומת התקופה שלפני המלחמה. במשרד העבודה מציינים כי כ-35% מהירידה הנותרת מיוחסת לנשים שנותרו בחל"ת. שיעור התעסוקה של נשים שהן בנות זוג של משרתי מילואים, היה נמוך ב-1 עד 2.3 נקודות אחוז.
בקרב גברים חרדים, נרשמה ירידה מתונה של 1–2 נקודות אחוז בשיעור התעסוקה לאורך השנה, שהחלה רק בתחילת שנת 2024 ולא מיד לאחר תחילת המלחמה. בסוף השנה, נרשמה ירידה כוללת של 1.4 נקודות אחוז בקבוצה זו. במשרד העבודה ציינו כי השפעת המלחמה על תעסוקת גברים חרדים הייתה מצומצמת ביחס להשפעת משבר הקורונה, שבו חלה ירידה משמעותית של 7.1 נקודות אחוז, וההתאוששות ממנה הייתה ארוכה יותר. בשנים האחרונות חלה עלייה מתונה בשיעור התעסוקה של גברים חרדים לעומת התקופה שלפני משבר הקורונה, אך במשרד העבודה מציינים כי שיעור זה עדיין נמוך ועומד על 53.8% – רחוק מיעד התעסוקה הממשלתי לשנת 2030 העומד על 65%.
גם הנשים החרדיות הציגו חזרה מהירה במיוחד לרמות התעסוקה שלפני המלחמה – בתחילת המלחמה עלה שיעור האבטלה בקרבן ל-6.6%, בעיקר בשל העלייה במספר המוצאות לחל"ת – אולם עד סוף שנת 2024 חזר שיעור האבטלה לרמתו הרגילה, ושיעור התעסוקה שלהן אף עלה מעל לרמתו שלפני המלחמה והגיע ל-82.5%. יתרה מזו, שיעור זה כבר עולה על יעד התעסוקה הממשלתי לשנת 2030, שעומד על 81%. למרות הישג זה, ציינו במשרד העבודה כי נשים חרדיות עובדות בממוצע כ-20% פחות מנשים יהודיות שאינן חרדיות, ומרוכזות יותר בענפים שבהם השכר נמוך כגון חינוך (42%) ובריאות (20%). אומנם הייצוג שלהן בתעשיית ההייטק הולך וגדל, אך הוא עדיין מוגבל (4.7%).
בקרב הגברים הערבים: ירידה בענפי האוכל והאירוח
הקבוצה שבה נרשמה הירידה החדה ביותר בשיעור התעסוקה היא גברים ערבים. בתחילת 2023, לפני המלחמה, שיעור התעסוקה של קבוצה זו הגיע ל-77.9% – הרמה הגבוהה ביותר מזה כעשור. אולם המלחמה קטעה את ההתקדמות הזו בחדות, ובסוף שנת 2024 נותר שיעור התעסוקה שלהם נמוך ב-2.4 נקודות אחוז – כלומר כ-8,800 איש שעבדו טרם המלחמה – לא חזרו עדיין למעגל העבודה. הנתונים בקבוצה זו מעידים על ירידה במספר הגברים הערבים הצעירים המועסקים בענפי האוכל והאירוח, המסחר והתעשייה.
לעומת זאת, בענפי הבינוי, התחבורה והחקלאות חלה עלייה במספרם – ייתכן שבעקבות העלייה בביקוש לעובדים, עצירת כניסתם של עובדים פלסטינים לישראל, והתמריצים הממשלתיים להעסקה בענפים אלו. אומנם המעבר בין ענפים מעיד על מידה מסוימת של הסתגלות, אך רובם נשארו בעיסוקים שדורשים מיומנות נמוכה ומציעים הזדמנויות מוגבלות להתקדמות מקצועית וליציבות וביטחון כלכלי.
שלא כמו הגברים הערבים, הנשים הערביות הפגינו התאוששות מהירה. לאחר ירידה ראשונית של 2.7 נקודות אחוז בתחילת המלחמה, בסוף שנת 2024 שיעור התעסוקה שלהן עמד על 46% – גבוה מכפי שהיה לפני המלחמה (44.8%), נתון המצביע על המשך מגמת ההשתלבות של נשים ערביות בשוק העבודה. נשים ערביות, ובייחוד המועסקות, משכילות בממוצע יותר מהגברים הערבים, וההשכלה תרמה ככל הנראה לחזרתן המהירה לשוק העבודה. ריכוזן בענפים חיוניים יותר במצבי חירום, כמו חינוך (32%) ובריאות ושירותי רווחה (27%) תרם אף הוא להתאוששותן. אם קצב זה יימשך, ייתכן שנשים ערביות יעמדו ביעד התעסוקה הממשלתי לשנת 2030 – 53%.
תעסוקת המפונים: פערים בין צפון לדרום
באשר לתושבי היישובים המפונים מהצפון ומעוטף עזה, ציין משרד העבודה כי עוד טרם המלחמה היו פערים בין שתי האוכלוסיות – שיעור התעסוקה בעוטף עזה עמד על 91% והאוכלוסייה הייתה חזקה ואקדמית יותר, בעוד שבקרב יישובי הצפון המפונים שיעור התעסוקה הממוצע עמד על 78% והאוכלוסייה אקדמית פחות.
המלחמה גרמה לפגיעה משמעותית בשוק העבודה באזורים אלו: במחצית השנייה של 2024 ירד שיעור התעסוקה בגבול הצפון (3.5–0 ק"מ מהגבול) בכ־14.8 נקודות אחוז בממוצע לעומת אותה תקופה בשנת 2022, ובחבל תקומה (7–0 ק"מ מגבול עזה) נרשמה ירידה של 6.4 נקודות אחוז. באזורים המרוחקים יותר מהגבול נשמרה היציבות ואף נרשמה עלייה מסוימת.
בדרום, ביישובים המרוחקים 7–20 ק"מ מגבול עזה, נרשמה עלייה של 1.7 נקודת אחוז. גם ביישובי הצפון המרוחקים 3.5–9 ק"מ מהגבול, מחוץ לטווח הזכאות לפינוי, נרשמה עלייה של 1.8 נקודת אחוז; ייתכן שעלייה זו אינה משקפת שיפור בפועל אלא המשך התאוששות ממשבר הקורונה.
הפגיעה בתעסוקה בקרב המפונים לא הייתה אחידה. בקרב צעירים בני 25–40 בחבל תקומה נרשמה ירידה של 8.2 נקודות אחוז, לעומת ירידה מתונה יותר אך משמעותית של 5.4 נקודות אחוז בקרב מבוגרים בני 41–55. תבנית דומה נרשמה גם בצפון, אך הירידות היו חדות יותר: ירידה של 11.2 נקודות אחוז בקרב מבוגרים, וירידה חדה במיוחד של 21.4 נקודות אחוז בקרב צעירים.
בהסתכלות מגדרית, באזורי הפינוי בצפון ובדרום נרשמה ירידה דומה בשיעורי התעסוקה של נשים (10 ו-8.5 נקודות אחוז בהתאמה) – בעוד בקרב הגברים נרשמה ירידה חדה במיוחד של 20.1 נקודות אחוז ביישובים המפונים מהצפון, לעומת ירידה מתונה של 4.7 נקודות אחוז בלבד ביישובי הדרום.
