'גשרים', בית ספר לחינוך מיוחד בבני ברק של עמותת 'אוהל שרה', היה בין המוסדות שנפגעו מטיל איראני. "מעבר לאובדן של רכוש, הלב נכמר על אובדן הזמן שהושקע בתכנון של בית הספר", אומרת ל'דבר' מלכה וינברג (66), סמנכ"לית העמותה, "לדוגמא היה חדר עיצוב שיער, בשביל שתלמידות יתנסו בתחום ובידוק סיימנו להתקין את הציוד המתאים – אביזרים ותכשירים או דוגמא אחרת, מטבח טיפולי".

בית הספר עובד עד 15 באוגוסט, כמו כל החינוך המיוחד, ולכן היה נדרש למצוא במהירות מבנה חלופי. "מרגע שהיה דיבור על חזרה לשגרה קיבלתי טלפונים לחוצים מההורים", אומרת וינברג, "וכבר לפני כן התחלתי לעסוק בכך. לשמחתי התחלנו השבוע ללמוד בקמפוס 'אור חיים' בבני ברק". בית הספר ימשיך לפעול מקמפוס 'אור החיים' עד לשיפוץ המבנה המקורי: "זה יכול לקחת שלושה חודשים עד חצי שנה".

עמותת 'אוהל שרה' נותנת מענים לילדים, נוער ומבוגרים בעלי צרכים מיוחדים, בעיקר מהחברה החרדית, ובכלל זה מפעילה מספר בתי ספר. "מלבד אובדן הזמן יש כמובן את אובדן הכסף שהושקע", אומרת וינברג, "להבנתי המדינה לא תשקיע מספיק בשביל כל הצרכים של בית הספר, ולכן התחלנו בגיוס המונים".

וינברג מספרת כי נזק נוסף נגרם מביזה של ציוד בית הספר. "רואים שהוציאו מזגנים, ניתקו מחשבים, ומסכים. חמישה עשר מאבטחים את המקום, ואיכשהו יש גניבות". את הגניבות היא ראתה בסיור "שארך חמש שעות" עם מהנדס העירייה שערכה השבוע. לבית הספר עצמו ניתן היה להיכנס רק שבוע לאחר הפגיעה, בשל חשש מקריסת המבנה.

בבית הספר לומדות 150 תלמידות בטווח הגילים 21-6, בעלות מוגבלויות שכליות ברמת תפקוד בינונית עד גבוהה ומורכבת. הוא מחולק לשתי חטיבות נפרדות, עם 15 כיתות וכ-8 תלמידות בכיתה. חצי מהתלמידות הן תושבות בני ברק, "והשאר הן מחריש, נתניה ועוד. רוב התלמידות הן דתיות או חרדיות, אבל יש גם תלמידות שהוריהן רושמים אותן בבית הספר כי הפרדה מגדרית מסייעת להן לוויסות בעיות התנהגויות מסוימות". בבית הספר יש צוות חינוכי, רפואי ופרא רפואי.

וינברג משחזרת את ליל הפגיעה. "אני גרה במודיעין עילית, אז גם לי הייתה אזעקה, ובדקתי מה שלום ילדיי הפזורים בכל הארץ. בשלב מסוים אני מתחילה לקבל תמונות והודעות על פגיעה בבית הספר. לקח לי זמן להפנים, בעיקר את חומרת הפגיעה".

תחילה היא וידאה שאין פגיעה בנפש. "הפגיעה קרתה בארבע לפנות בוקר, אז על פניו אף מאיתנו לא אמור להיות שם, אבל לילה לפני תושבי השכונה ביקשו מאיתנו מפתח לבית הספר בשביל המרחבים המוגנים. מזל שהעברת המפתח לא צלחה, כי אומנם הממ"קים שרדו, אבל גם שם עפו דברים לכל עבר. בית הספר נמצא בשכונה צפופה. כולם היו בהלם".

צוות בית הספר היה לדבריה "בהיסטריה". "מורות כתבו בקבוצה דברים כמו 'אני רוצה את הדיסק און קי שלי', 'אני רוצה את התיק שלי', הרי הם השאירו דברים בבית הספר. ניסיתי להסביר להן שלא נשאר כלום. השבוע הרמנו להן ערב צוות עם ארוחה מפנקת ותוכנית קלילה. מגיע להן".

וינברג מתארת תחושה של הקלה באוויר ביחס למבנה החלופי. "חברות מהצוות חששו מפיצול, או שנהיה בקרוואנים. למזלנו התנאים שלנו טובים: קיבלנו קומה אחת בקמפוס, שמן הסתם לא עונה על כל הצרכים, אבל נסתדר עם מה שיש. יום לפני החזרה ניקינו וכתבנו נוהל בטיחות".

עד שנכנסו למשכנם הזמני, המורות לקחו את התלמידות לפעילויות חוץ בית ספריות כמו ביקור בפינת החי. התלמידות קיבלו מכתב תמיכה מבית הספר פרלינה – חב"ד בקייב, שנפגע במלחמת רוסיה-אוקראינה: "אנחנו רוצות להגיד לכן שבעזרת השם, תחזרו לצייר, לשיר, לחבק את החברות ולהיות עם המורות שלכן. יהיה לכן שוב בית, אפילו יותר טוב ממה שהיה".

"אחת המטרות שלנו היא שתלמידות יבינו את המציאות ככל הניתן", מסבירה וינברג. "לכן שמחתי לקבל סרטון של תלמידה שמסבירה מה קרה לבית הספר, על רקע ההריסות. או לראות תלמידה אחרת מדברת יפה מאוד בטקס שעשינו לכבוד המקום הזמני שלנו".