המדינה תשלום הפרשי שכר על סך כ-3.2 מיליון שקלים ל-15 קייסים, אנשי דת בקהילה האתיופית, במסגרת הסדר פשרה בתביעה שהגישו נגד המדינה והרשויות המקומיות. בית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע, אישר לאחרונה את הפשרה ונתן לה תוקף של פסק דין. הקייסים התובעים יוצגו בהליך על ידי עו"ד אלכסנדר ספינרד ועו"ד מיה עובדיה, וכן על ידי האגודה לזכויות האזרח. משרד האוצר והמשרד לשירותי דת יוצגו בהליכים על ידי פרקליטות מחוז דרום (אזרחי) ופרקליטות המדינה.
בעקבות מאבקה של הקהילה האתיופית ב-1992, נקבע כי הקייסים, אשר החלו לכהן בתפקיד זה בקהילותיהם עוד באתיופיה טרם העלייה יועסקו כעובדים במועצות הדתיות ושכרם ימומן על ידי המדינה. במהלך השנים העלו הקייסים תלונות כי המועצות הדתיות אינן משלמות להם את מלוא השכר המגיע להם, השקול לשכרם של רבני שכונות. באוקטובר 2005 אף התקיים בנושא דיון בוועדת העלייה של הכנסת במסגרתו אמר מנכ"ל הרשות לשירותי דת דאז, מאיר שפיגלר, כי הרשות פועלת לתקן את העוולות. עם זאת, בפועל העוול לא תוקן רטרואקטיבית באשר לתקופת העסקתם מתחילת שנות ה-90.
ב-2008 נאלצו הקייסים לתבוע את המדינה ואת המועצות הדתיות בהן הועסקו. המועצות הדתיות טענו בפני בית הדין כי הן אינן מהוות בפועל מעסיקות של הקייסים, הפועלים באופן עצמאי, אלא רק צינור להעברת שכרם מהמדינה. בית הדין האזורי לעבודה קבע כי המדינה והמועצות הדתיות מהוות מעסיק שלהם במשותף עם המדינה. על קביעה זו ערערה המדינה בטענה כי המועצות הדתיות הינן המעסיק הבלעדי של הקייסים, ומנגד ערערו המועצות הדתיות בטענה כי המדינה היא מעסיקתם הבלעדית.
במאי 2020, דחה בית הדין הארצי לעבודה את הערעורים ואישרר את החלטת בית הדין האזורי כי המדינה והמועצות הדתיות הן מעסיקות במשותף של הקייסים, והבהיר כי הם אכן זכאים לתשלום הפרשי השכר, והחזיר את התיק לבית הדין האזורי על מנת שיפסוק את גובה הפרשי השכר המגיעים להם, אך המליץ לצדדים לחתור לפתרון מוסכם בסוגיה זו.
בעקבות כך, פעלה המדינה לגיבוש הסדר פשרה בין הצדדים, ואף שכרה לשם כך מומחים לבחינת הנתונים הכספיים ולביצוע חישובים אובייקטיביים בהתאם לכללים מנחים שנתן בית הדין. ישיבות גישור אף התקיימי לצורך פתירת הסוגיה. לבסוף, בסיוע בית הדין, הושגו הסכמות בין הצדדים אשר קיבלו תוקף של פסק דין.
