דבר העובדים בארץ ישראל
menu
יום שישי י"ט באדר ב' תשפ"ד 29.03.24
23.2°תל אביב
  • 21.8°ירושלים
  • 23.2°תל אביב
  • 21.6°חיפה
  • 22.7°אשדוד
  • 26.0°באר שבע
  • 32.8°אילת
  • 30.0°טבריה
  • 23.1°צפת
  • 24.7°לוד
  • IMS הנתונים באדיבות השירות המטאורולוגי הישראלי
histadrut
Created by rgb media Powered by Salamandra
© כל הזכויות שמורות לדבר העובדים בארץ ישראל

מִצִּדִּי, שֶׁהָעוֹלָם יִשָּׁאֵר מְלֻכְלָךְ - יונית נעמן

משהו בלכלוך מסעיר ומעסיק את הראש. לכלוך משמעו ערבוב דברים, רחש מזמזם, בעיות שהולכות ונוצרות. לכלוך משמעו גם סערות, אומץ, תנופה גדולה – החיים עצמם.

כפי שמראות זוועה הם מגעילים ומושכים בו זמנית כך גם הלכלוך. העדרו המוחלט הוא מוות. מנות גדושות של לכלוך מעידות על ירידת ערך. הניקיון הוא מושא שאיפה אך גם מושא לאובססיה. ניקיון הוא אחת הדרכים לדירוג חברתי. מוסדות הרוצים להתהדר באיכותם מקפידים על רמה גבוהה של ניקיון.

דחייתו של הלכלוך מוליכה לדחייתם של הא.נשים העוסקים בהעלמתו. בין אם עובדי זבל או פועלות ניקיון. אלה עבודות שהחברה מסדרת שייעשו בשעות שיש בהן נוכחות אנושית דלה. לפני עלות השחר, או לאחר שקיעת החמה בסופם של הימים. אבל גם לאורך כל שעות היום עומלות נשים רבות (בעיקר נשים) על ניקיונם של הדברים כולם, בשולי המשרד, הבניין והרחוב. הדבר מתבטא כמובן גם בתנאי ההעסקה בין אם הם קבלניים, נצלניים, פוגעניים או סתם שוליים – מתגמלים במעט מאד כסף. חשוב מאד שהכל יהיה נקי, חוץ מתנאי החיים של העוסקים בניקיון.

אני שמח לפרסם כאן מחזור שירים קצר מאת יונית נעמן העונה לשם "דיוקן של עובדת ניקיון". המחזור מקפל בתוכו ריבוי נושאים הקשורים בניקיון ועובדותיו: המימד הנשי של עבודת הניקיון, ההיבט האתני של מי מוצאת עצמה בעבודות ניקיון והשוליות החברתית והחומרית אליה דוחקת עבודת הניקיון את מבצעיה. גם אי הצדק והאבסורד שבאהבת הניקיון כערך חברתי נעלה ניבט מהשירים.

זהו מחזור פוליטי מאד שמסתיים באקורד אישי מאד. הקשת שמותחת נעמן עד לכתיבת השירים עוברת דרך ההיסטוריה המשפחתית, האישית והנשית שלה. ההתבוננות החוצה מוליכה את המבט פנימה אל נפשה ומבט אינטימי אל משפחתה. זהו בעיני רגע שירי מזכך מאד שלמרות שנושאיו קשים ואין לו "הפי אנד" יש בו מבט מלא רגש שמבצבצת ממנו איזושהי אופטימיות שלא נכנעת לסדר הדברים כפי שהם.

דיוקן של עובדת ניקיון 1

כָּל יוֹם בָּאִים לָקַחַת אוֹתָהּ
מֻקְדָּם
בַּהַתְחָלָה הָיָה קָשֶה
לְהַפְרִיד אֶת הַדְּבַש מֵהָעַפְעַפַּיִם
לְהִפָּרֵד
לְהִתְעוֹרֵר כְּשֶהַנֶּהָג עוֹצֵר
בְּעִיר גְּדוֹלָה
לָרֶדֶת בְּלִי חֶמְדָה

כָּל יוֹם לוֹקְחִים אוֹתָהּ
הִיא לוֹקַחַת פִּתוֹת לַהַפְסָקָה
וְעוֹלָה סַהֲרוּרִית עַל הָאוֹטוֹבּוּס
כִּי בְּנוֹת אָדָם מִתְרַגְּלוֹת לַכֹּל:
לַמִּסְדְּרוֹנוֹת הָאֲרֻכִּים
לַשָּעוֹת הַדּוֹמוֹת זוֹ לַזּוֹ
לְרֵיחַ הַלִּיזוֹל
לִצְמַרְמֹרֶת הַלֵּאוּת
לְמַבָּטֵי הַבּוּז
הַמִּצְטַדְּקִים
(לָמָּה אַתְּ פֹּה, יַלְדָּה,
וְלֹא בְּבֵית-הַסֵּפֶר?)

קוֹרְאִים לָהּ הָדִיל
וּכְבָר הִיא רְגִילָה לַכֹּל:
לִהְיוֹת עַרְבִיָּה בְּלִי שֵם
לַבָּנוֹת עִם הַגּוּפִיוֹת
לְהָזִיעַ מִתַּחַת לַמַּנְדִּיל
וּלְהִתְפַּלֵּל לְאַלְלָה
כָּל יוֹם מֵחָדָש
שֶאַחַת מֵהֶן
תַּחְלִיק עַל הַסְּפּוֹנְגָ'ה שֶׁלָּהּ
לְיַד אוּלָם 144
שֶׁבַּפָקוּלְטָה לְמַדָּעֵי הָרוּחַ

דיוקן של עובדת ניקיון 2

מַיִם מֻקְצָפִים בִּדְלִי יָרֹק
שֶהַיָּדִית שֶלּוֹ שְבוּרָה מִזְּמַן
הִיא חוֹבֶקֶת בִּשְתֵּי יָדַיִם
וּמַהֵר הוֹלֶכֶת מַהֵר
לְהַתִּיז אוֹתָם עַל הָרִצְפָּה
יֵש לָהּ אַרְבַּע קוֹמוֹת לְהַסְפִּיק
אָבָק, חַלּוֹנוֹת, תְּרִיסִים, כִּיּוֹר
סְבֶטְלָנָה יֵש לָהּ מֶזֶג טוֹב
הִיא אַף פַּעַם לֹא כּוֹעֶסֶת
כְּשֶמְּטֻנָּף בַּשֵּׁרוּתִים
כְּשֶעוֹבְרִים לְיָדָהּ בְּלִי לְהִסְתַּכֵּל
כְּשֶׁמְּקַבֶּלֶת מַשְׂכֹּרֶת
כֶּסֶף מְזֻמָּן
תָּמִיד הִיא מְחַיֶּכֶת
אֲפִלּוּ שֶׁנִּדְמֶה לָהּ
שֶׁזֶּה לֹא מַסְפִּיק

גַּם לַגּוּף שֶל סְבֶטְלָנַה יֵש מֶזֶג טוֹב
כְּשֶהִיא מִתְכּוֹפֶפֶת לָאֶקוֹנוֹמִיקָה
הַמֹּחַ שֶׁלָּהּ מַתִּיז אֶנְדוֹרְפִין
וְהַגַּב שֶלָּהּ נִרְדַּם
גַּם דְּקִירוֹת שֶל רָעָב
לְמוּדוֹת אִפּוּק –
סְבֶטְלָנָה פּוֹעֶלֶת טִבְעִית.

לִפְעָמִים, כְּשֶהִיא עוֹשָׂה שֵרוּתִים
הִיא מִסְתַּכֶּלֶת עַל סְבֶטְלָנָה
שֶבְּתוֹךְ הַמַּיִם
קוֹרֵאת לָהּ מִמַּעֲמַקִּים
הִיא זוֹרָה עָלֶיהָ חוֹל
וּמְקַרְצֶפֶת חָזָק

דיוקן של עובדת ניקיון 3

לָעוֹלָם דְּרוּשׁוֹת רָזוֹת וּזְרִיזוֹת
שֶׁיְּנַקּוּ אוֹתוֹ מֵאָבָק,
שֶׁיַּעֲלִימוּ כְּתָמִים,
שֶׁיְּקָרְצְפוּ אֲרִיחֵי קֶרָמִיקָה
מְשֻׁמָּנִים מִבִּשּׁוּל –
הָעוֹלָם תָּלוּי בַּהֵן.

וְלִי דְּרוּשָׁה מִתְקֶפֶת אַסְטְמָה
בְּדִירָה מְשֻׁפֶּצֶת בִּרְחוֹב בֶּן גּוּרְיוֹן
כְּדֵי לִבְגֹּד בְּמוֹרֶשֶׁת מַרְשִׁימָה
שֶׁל עוֹזְרוֹת בַּיִת תֵּימָנִיּוֹת.

בִּגְלַל שֶׁאֲנִי דוֹר שְׁלִישִׁי
לְעַבְדוּת מֶשֶׁקְבַּיִת צִיּוֹנִית
הַצַּד הַגַּבְרִי שֶׁלִּי מְגַלֶּה
אֶמְפַּתְיָה לַצְּרָכִים שֶׁל הָעוֹלָם
אֲפִלּוּ הָאַשְׁכְּנָזִיָּה הַמְדֻמְיֶנֶת שֶׁבִּי
אוֹהֶבֶת נִקָּיוֹן
אֲבָל הַצַּד הַנָּשִׁי שֶׁלִּי עוֹיֵן
אֶת הָרַעְיוֹן,
מְסָרֵב לְהֵעָתֵר לַמַּגֵּב
לְקַבֵּל הוֹרָאוֹת
לְנַגֵּב מַדָּפִים מְאֻבָּקִים
בְּדִירוֹת מְשֻׁפָּצוֹת בִּרְחוֹב בֶּן גּוּרְיוֹן
מִצִּדִּי,
שֶׁהָעוֹלָם יִשָּׁאֵר מְלֻכְלָךְ

***

שאלתי את יונית כמה שאלות כפי שאני עושה בשאר הטורים, המילים התארכו לכדי דברים רגישים ועמוקים שעומדים גם בפני עצמם.

מה הוא רגע הולדת השירים? (או: איזה דברים הניעו אותך לכתיבה)

ביותר ממובן אחד אני מרגישה שזה רק מקרה שאני עצמי לא פועלת ניקיון. הסבתא התימנייה שלי ניקתה בתים של אשכנזים, שתי הדודות שלי שלא הלכו לבית הספר עבדו מגיל בלתי נתפס במשק בית אצל עשירי המושבה, ולא זכו ללמוד ולרדוף אחרי המטרה הנאה של "מימוש עצמי" הנחשבת לערך מקודש בתרבות שבה אנחנו חיים. התמזל מזלי ונולדתי בתנאים כאלה, בזמנים כאלה ולמשפחה כזו כך שהאופציה הזו כלל לא הייתה מונחת על השולחן כלית הברירה הצר והכולאני.

מגיל מאוד צעיר אני עסוקה בפועלי ניקיון (שהן בחלק גדול מהמקרים פועלות ניקיון, כמובן). ב"עוזרת" המשמשת בבתים, לעיתים קרובות כליא ברק של זעם המעסיקות שלה (ושל ילדיהם, נוסח "איפה היא שמה לי את הטאבלט?!") ושל תאוותיהם המיניות של מעסיקיה, מופקרת לניצול מיני. בעשורים האחרונים עם הגלובליזציה ותחלואיה, כשמהגרי עבודה חוצים יבשות ומגיעים מ"העולם השלישי" לאזורנו כדי לנקות לקשישינו את הישבנים ולקרצף לנו את המרצפות, ה"פיליפינית" וה"הודי" החליפו את ה"עוזרת התימנייה", אבל בהרבה מאוד משפחות תימניות יש אימהות או סבתות שהיו ועודן "עובדות משק בית". השם המכובס הזה מקפל בתוכו עולמות שלמים של יחסי כוח, של נחיתות ושל אפשרויות תנועה מוגבלות, צבועות בצבעים חד משמעיים.

כשהייתי ילדה הייתה לנו בחלק מהזמן עוזרת בבית, שאמא שלי הצדקת העסיקה בתנאים של הגינות מופלגת ואהבה שמלבדה לא נתקלתי בכאלה, היה (ועדיין, שנים ארוכות אחרי שפרשה) להן קשר טוב ורווי דאגה הדדית, אבל אף פעם לא הייתה העמדת פנים שזה משהו אחר מלבד חוסר מזל שהיא מנקה אצלנו ולא אנחנו מנקים אצלה. קראנו לה "רבקה העוזרת" כדי להבדיל אותה מ"רבקות" אחרות שרווחו בחיינו, ואני זוכרת את החבטה הפנימית, את ההתעוררות להבנת הדטרמיניזם ואי הצדק החברתי, כשגיליתי שהיא מעולם לא הייתה בבית ספר, אפילו לא בכיתה א', ושאמא שלה גם היא "עוזרת". הבת שלה, אגב, נחלצה מהנתיב הזה. היא נולדה כשכבר היה חוק חינוך חובה וגדלה בערסל טוב מאלה ששושלת האימהות שלה זכו להם. לפחות במובן הזה.

כאישה ששונאת ולא יודעת לנקות, שמטלות בית הן עונש קשה ומייסר עבורה, אני עסוקה הרבה במחשבות על מי מלכלך ומי מנקה ולאן הולך כל הזבל הזה שאנחנו מייצרים, ומי מקיז עליו דם ודמים. אני עסוקה בשאלות על המעמד והנראות של פעולת הניקיון, על המימרה "כל עבודה מכבדת את בעליה" ועל אפשרויות הניעות והפערים הנמתחים בין מי שמנקה למי שמנקים אצלם, שחסכון הזמן והיזע מקל עליהם לשעוט קדימה. אני תוהה גם על עצם הלכלוך והניקיון, על מה נחשב נקי ומי נחשבים נקיים או נקיי כפיים, הרבה מיתיזציה כרוכה בסמרטוט. את המחזור הזה פרסמתי בשנת 2006, בזמן בו עבדתי (כמזכירה) במוסד חינוך תל אביבי מאוד נחשק. הייתי מגיעה השכם בבוקר ולעיתים פוגשת את המנקה, שעבדה בשעות שהמקום ריק, ככה שהשקיפות של פעולת הניקיון ושל מי שמבצעת אותה הייתה מושלמת. קצת לפני כן למדתי באונ' תל אביב, שבו לאבות הבית ולמנקות היה צבע עור דומה לשלי, כהה בהרבה מזה של רוב הסטודנטים שלמדו איתי ומהרוב המכריע של המרצים שלימדו אותנו.

איזה דברים קרו במפגש בין השירים האלה לקוראיםות?

את השירים האלה קראו בכל מיני הפגנות למען זכויותיהם של עובדות ניקיון. לאחרונה במפגש בערד יצא לי לקרוא את השירים, ונשים מהקהל, לגמרי במקרה תימניות, אמרו לי שהיו כל חייהן עובדות משק בית ושאני מפונקת כי אני כותבת על מגב. כשהן ניקו פעם לא היו מגבים והן היו גורפות את המים העכורים עם הידיים שלהן. ככה, הן הדגימו, גורפות באוויר, מחבקות אליהן טינופת בלתי נראית. הן לא אמרו שאני מפונקת כי אני בסך הכול יושבת וכותבת בעוד הן מקיזות את מיטב שנותיהן בפעולת דחק סיזיפית, בניקיון לכלוך של אחרים, אבל הן בטח חשבו כך. אני מסכימה איתן.

איזו משוררותים השפיעו עלייך מבחינת כתיבה על נושאים חברתיים-כלכליים ?

אני חושבת שהחשיפה שלי לספרות של ג'מייקה קינקייד (בין היתר "אני ג'ון/לוסי" ו"מקום קטן") ולמסות של אליס ווקר בקובץ הנפלא In Search of Our Mothers’ Gardens השפיעה עליי מאוד.

***

כשירדנו מהעצים, יונית נעמן, הוצאת גמא והקיבוץ המאוחד, 2015

דבר היום כל בוקר אצלך במייל
על ידי התחברות אני מאשר/ת את תנאי השימוש באתר

כל העדכונים בזמן אמת

הירשמו לקבלת פושים מאתר החדשות ״דבר״
נרשמת!